שאלות של קוראים
האם ההנחיה לציין אדם, ככתוב בתסלוניקים ב׳. ג׳:14, נעשית על־ידי הקהילה כולה או על־ידי יחידים בקהילה?
השליח פאולוס כתב למשיחיים בתסלוניקי: ”אם מישהו לא יישמע לדברים שכתבנו באיגרת זו, ציינו אותו” (תסל״ב ג׳:14). בעבר הסברנו שהנחיה זו מיועדת לזקני הקהילה. כאשר מישהו התעלם מעקרונות המקרא למרות עצות חוזרות ונשנות, הזקנים לעיתים דאגו שיינתן נאום אזהרה בפני הקהילה, ובעקבותיו המבשרים היו מפסיקים להתרועע עם אותו אדם בנסיבות חברתיות.
אולם יש צורך לערוך שינוי. עצתו של פאולוס ככל הנראה מתייחסת לפעולה שהמשיחיים צריכים לנקוט באופן אישי במצבים מסוימים. לכן אין צורך שזקני הקהילה יגישו נאום אזהרה. מה הסיבות העומדות מאחורי השינוי בהבנתנו? נבחן את ההקשר של הוראתו של פאולוס.
פאולוס ציין שכמה בקהילה ’אינם הולכים בתלם’. הם התעלמו מהעצות שהוא מסר להם בהשראת אלוהים. במהלך ביקורו הקודם בקהילה, הוא אמר להם: ”מי שאינו רוצה לעבוד, גם אל יאכל”. בכל זאת, היו שסירבו לעבוד לפרנסתם, למרות שהיה באפשרותם לעשות זאת. הם גם התערבו בענייני אחרים. כיצד היו צריכים האחים בקהילה להתייחס לאח שנהג כך? (תסל״ב ג׳:6, 10–12).
”ציינו אותו”, אמר פאולוס. לפי המילה היוונית המקורית, הכוונה היא לזהות אדם העלול להוות השפעה מזיקה ולהישמר ממנו. פאולוס מסר את ההנחיה הזו לכל הקהילה, ולא רק לזקנים (תסל״ב א׳:1; ג׳:6). לכן משיחיים ששמו לב שאח לאמונה אינו מיישם את עצות המקרא יכלו להחליט באופן אישי ’לחדול להתרועע’ עם האח שאינו הולך בתלם.
האם אדם זה אמור היה לקבל יחס זהה למי שהורחק מהקהילה? לא, פאולוס הוסיף: ”המשיכו להוכיח אותו כאח”. אם כן, כאשר משיחי ציין אח כלשהו, הוא המשיך להתרועע איתו באסיפות ובשירות, אך לא באירועים חברתיים או בזמנו הפנוי. מדוע? פאולוס אמר: ”למען יבוש”. תחושת הבושה עשויה הייתה להניע אותו לשנות את דרכיו (תסל״ב ג׳:14, 15).
כיצד המשיחיים יכולים ליישם הנחיה זו כיום? קודם כול נרצה לוודא שמעשיו של האח אכן מוכיחים שהוא ”אינו הולך בתלם”, כפי שהסביר פאולוס. השליח לא התכוון לאחים שקיבלו החלטות שונות משלנו בנושאים מצפוניים או בעניינים הנוגעים להעדפות אישיות, והוא גם לא התכוון למי שפגעו ברגשותינו. פאולוס התייחס באופן ספציפי למי שבחרו בכוונה תחילה שלא לציית להנחיה ברורה שמקורה באלוהים.
אם שמנו לב שמשיחי ממשיך לפעול בניגוד להנחיותיו של אלוהים, a נחליט באופן אישי שלא להתרועע איתו באירועים חברתיים או בפעילויות פנאי. היות ומדובר בהחלטה אישית, לא נחלוק אותה עם אחרים מחוץ למשפחתנו הקרובה. כמו כן, נוכל להמשיך להתרועע עם אותו אח במסגרת האסיפות והשירות. אם הוא יתקן את דרכו, נחזור להתרועע איתו כבעבר.
a מדובר, למשל, במקרים שבהם האח מסרב לפרנס את משפחתו אף שיש ביכולתו לעשות כן, מתעקש לנהל קשר רומנטי עם אדם לא מאמין, זורע פילוגים או מפיץ רכילות מזיקה (קור״א ז׳:39; קור״ב ו׳:14; תסל״ב ג׳:11, 12; טימ״א ה׳:13). מי שממשיך לעשות מעשים כאלה, נחשב למי ש”אינו הולך בתלם”.
