שאלות של קוראים
מהי עמדת המקרא על שבועות?
שבועה מוגדרת כ”הצהרה של אדם שהדברים שהוא אומר הם אמת או שאכן בכוונתו לקיים את שהבטיח... התחייבות שאדם מקבל על עצמו בליווי הזכרת שם האלוהות”. שבועה יכולה להיאמר בעל־פה או בכתב.
יכול להיות שיש כאלה שחושבים שזה פסול להישבע מפני שישוע אמר: ”לא להישבע כלל... יהא ה’כן’ שלכם כן, וה’לא’ לא; יותר מזה מן הרָשע הוא” (מתי ה׳:33–37). ישוע, כמובן, ידע שבמצבים מסוימים תורת משה דרשה להישבע ושמשרתי אלוהים נאמנים אכן נשבעו (בר׳ י״ד:22, 23; שמ׳ כ״ב:10, 11). הוא גם ידע שיהוה עצמו נשבע (עב׳ ו׳:13–17). לכן ישוע לא התכוון שאסור לנו להישבע אף פעם, אלא הזהיר מפני אמירת שבועות על דברים שוליים או חסרי משמעות. אנחנו צריכים לראות בקיום ההבטחות שלנו מחויבות קדושה. עלינו להתכוון למה שאנחנו אומרים.
אבל מה עליך לעשות אם מבקשים ממך להישבע? ראשית, ודא שאתה יכול לקיים את השבועה שלך. אם אתה לא בטוח, עדיף שלא תישבע. דבר־אלוהים מזהיר: ”מוטב שלא תידור משתידור ולא תשלם” (קהלת ה׳:5). שנית, בחן עקרונות מקראיים שנוגעים לשבועה, ואז פעל בהתאם למצפונך המודרך. שים לב לעקרונות המקראיים הבאים:
חלק מהשבועות אינן מנוגדות לרצון אלוהים. לדוגמה, עדי־יהוה מחליפים נדרים כשהם מתחתנים. הנדרים האלה הם סוג של שבועה. החתן והכלה נודרים את נדרי הנישואין שלהם לפני אלוהים ועדי ראייה. הם מבטיחים שהם יאהבו, יוקירו ויכבדו זה את זה ”למשך כל תקופת [חייהם] יחדיו על האדמה”. (זוגות אחרים אולי לא אומרים בדיוק את אותן מילים, אבל הם עדיין נודרים נדר לפני אלוהים.) לאחר מכן מכריזים עליהם כבעל ואישה, וקשר הנישואין שלהם נועד להימשך לכל החיים (בר׳ ב׳:24; קור״א ז׳:39). זהו סידור ראוי, הולם, והוא תואם את רצון אלוהים.
חלק מהשבועות מנוגדות לרצון אלוהים. משיחי אמיתי לא יישבע להילחם למען ארצו או להתכחש לאמונתו באלוהים, שהרי כך הוא יפר את מצוותיו של אלוהים. המשיחיים ’אינם חלק מן העולם’, לכן אנחנו לא יכולים להיות מעורבים במלחמות ובסכסוכים שלו (יוח׳ ט״ו:19; יש׳ ב׳:4; יעקב א׳:27).
חלק מהשבועות הן עניין מצפוני. לעיתים אולי יהיה עלינו לשקול את עניין השבועה בכובד ראש לאור עצתו של ישוע ’לתת לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים’ (לוקס כ׳:25).
נניח, למשל, שמשיחי מגיש בקשה לקבלת אזרחות או דרכון ומגלה שזה מצריך שבועת אמונים. אם באותה מדינה הפרט צריך להישבע שהוא יפעל בצורה שמנוגדת בבירור לחוקי אלוהים, מצפונו המודרך על־פי המקרא לא יאפשר לו לעשות זאת. אבל הממשל אולי יאפשר לו לשנות את נוסח השבועה בהתאם למצפונו.
שבועת אמונים שהנוסח שלה שוּנה יכולה להתיישב עם העיקרון שברומים י״ג:1: ”כל נפש תיכנע לסמכויות הנעלות”. מכאן שהמשיחי עשוי להחליט שאין לו כל התנגדות להישבע לעשות משהו שאלוהים כבר דורש ממנו לעשות.
המצפון יכול למלא תפקיד גם אם מבקשים ממך להשתמש בחפץ מסוים או לעשות מחווה כלשהי בזמן שבועה. הרומאים הקדומים והסקיתים השתמשו בחרבותיהם כדי להישבע, ומשמעות הדבר הייתה שהם השתמשו בסמל של אל המלחמה כהוכחה לאמיתות שבועתם. היוונים נשאו ידם השמיימה בזמן שהם נשבעו. בזאת הם הכירו בכך שקיים כוח אלוהי שרואה מה הם אומרים ועושים ושבני האדם צריכים לתת לו דין וחשבון.
כמובן, משרת יהוה לא ישתמש בסמל לאומי שקשור לפולחן כזב. אבל מה אם תתבקש להניח את ידך על המקרא בבית המשפט ולהישבע לתת עדות מהימנה? במקרה כזה תוכל להחליט לעשות זאת, שהרי כתבי־הקודש מזכירים נאמנים שנשבעו במקביל לעשיית מחווה מסוימת (בר׳ כ״ד:2, 3, 9; מ״ז:29–31). חשוב שתזכור שאם אתה נשבע שבועה כזו, אתה למעשה נשבע לפני אלוהים לומר את האמת. אתה צריך להיות מוכן לומר את האמת בתשובה לכל שאלה שישאלו אותך.
אנחנו מוקירים את היחסים שלנו עם יהוה, ולכן אנחנו צריכים לשקול בליווי תפילות כל מצב שבו נתבקש להישבע, ולוודא שלא נפעל בניגוד למצפוננו או בניגוד לעקרונות המקרא. אם תחליט להישבע, עליך לקיים את שבועתך (פט״א ב׳:12).
