צבאו של דוד כלל לוחמים מעמים שונים,‏ כמו צלק העמוני,‏ אוריה החיתי ויתמה המואבי (‏דה״א י״א:‏39,‏ 41,‏ 46‏)‏.‏ a בנוסף,‏ ”‏הכרתים,‏ הפלתים והגיתים”‏ נלחמו לצידו (‏שמ״ב ט״ו:‏18‏)‏.‏ הכרתים והפלתים כנראה היו קרובי משפחתם של הפלשתים (‏יח׳ כ״ה:‏16‏)‏.‏ מקורם של הגיתים היה בעיר הפלשתית גת (‏יהו׳ י״ג:‏2,‏ 3;‏ שמ״א ו׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏

מדוע אפשר דוד לגברים מעמים זרים להילחם בצבאו?‏ מפני שהיה משוכנע שהם נאמנים לו.‏ אבל חשוב מכך,‏ הוא ידע שהם נאמנים ליהוה.‏ לדוגמה,‏ במילון מקראי אחד (‏The New Interpreter’s Dictionary of the Bible‏)‏ נאמר באשר לכרתים והפלתים:‏ ”‏הם שמרו אמונים לדוד במצבים הקשים ביותר שהתעוררו במהלך שלטונו”‏.‏ לדוגמה,‏ כאשר ”‏כל אנשי ישראל”‏ חדלו ללכת אחרי דוד והחלו ללכת אחרי ”‏איש בלייעל ושמו שבע בן בכרי”‏,‏ הכרתים והפלתים נשארו נאמנים לדוד ועזרו לו לעצור את המרד (‏שמ״ב כ׳:‏1,‏ 2,‏ 7‏)‏.‏ במקרה אחר,‏ אדוניהו,‏ בנו של דוד המלך,‏ זמם להשתלט על כס המלוכה.‏ אך הכרתים והפלתים צידדו בנאמנות בדוד ועזרו לו להכתיר את שלמה,‏ היורש שיהוה בחר (‏מל״א א׳:‏24–27,‏ 38,‏ 39‏)‏.‏

אדם נוכרי נוסף שהיה נאמן לדוד הוא איתי הגיתי.‏ הוא ו־600 לוחמיו תמכו בדוד המלך כאשר בנו אבשלום מרד בו ו’‏גנב את לב אנשי ישראל’‏.‏ דוד אמר לאיתי שמכיוון שהוא נוכרי המלחמה הזו לא נוגעת אליו,‏ אבל איתי אמר לו:‏ ”‏חי יהוה וחי אדוני המלך — במקום אשר בו יהיה אדוני המלך,‏ אם למוות ואם לחיים,‏ שם יהיה עבדך!‏”‏ (‏שמ״ב ט״ו:‏6,‏ 18–21‏)‏.‏

אף שהכרתים,‏ הפלתים והגיתים היו מעמים זרים,‏ הם האמינו שיהוה הוא האל האמיתי ושדוד נבחר על־ידו.‏ אין ספק שדוד שמח שאותם גברים נאמנים שירתו לצידו!‏