”אני תולה תקווה באלוהים”
”אדם האחרון היה לרוח מחיה” (קור”א ט”ו:45).
שירים: 12, 134
1–3. (א) מה עלינו לכלול בין עיקרי אמונתנו המרכזיים? (ב) מדוע תחיית המתים כה חשובה? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
כיצד היית משיב לשאלה: ’מה הם עיקרי האמונה החשובים ביותר שלכם?’ ודאי תבליט שיהוה הוא הבורא ומקור החיים. סביר להניח שתספר גם על אמונתך בישוע המשיח, אשר מת כקורבן כופר. בנוסף, תשמח לציין את גן העדן הארצי העתיד לבוא, בו יחיו משרתי אלוהים לנצח. אולם האם תזכיר את תחיית המתים כאחת האמונות היקרות ביותר ללבך?
2 יש לנו סיבות טובות לכלול את תחיית המתים בין עיקרי אמונתנו המרכזיים, גם אם תקוותנו האישית היא לשרוד את הצרה הגדולה ולחיות לנצח עלי אדמות. השליח פאולוס הראה מדוע תחיית המתים היא גורם מכריע באמונתנו: ”למעשה, אם אין תחיית מתים, אזי גם המשיח לא הוקם לתחייה”. אילו המשיח לא היה קם לתחייה, הוא לא היה מולך עלינו כעת ומה שאנו מלמדים על שלטונו היה לשווא. (קרא קורינתים א’. ט”ו:12–19.) אולם אנו יודעים שישוע אכן הוקם לתחייה. אמונה זו מבדילה אותנו מהצדוקים היהודים, אשר שללו מכל וכול את האפשרות שהמתים יוקמו לתחייה. אנו דבקים באמונתנו בתחיית המתים גם לנוכח לעג (מר’ י”ב:18; מה”ש ד’:2, 3; י”ז:32; כ”ג:6–8).
3 כאשר כתב פאולוס על ”התורה הבסיסית על אודות המשיח”, הוא כלל את ”ההוראה בדבר... תחיית המתים” (עב’ ו’:1, 2). הוא הבליט את התחייה כדבר שהאמין בו (מה”ש כ”ד:10, 15, 24, 25). אבל העובדה שהתחייה נכללת בתורה הבסיסית, ושהיא אחת מ”יסודות דברי הקודש של אלוהים”, אין משמעה שהיא עיקר אמונה פשטני (עב’ ה’:12). מדוע?
4. אילו שאלות עשויות להתעורר באשר לתחיית המתים?
4 מרבית האנשים שמתחילים ללמוד את המקרא קוראים על מקרי תחייה מהעבר, כגון תחיית אלעזר. הם גם למדים שאברהם, איוב ודניאל היו בטוחים שבעתיד ישובו המתים לחיות. עם זאת, כיצד תגיב אם תתבקש להציג ראיות לכך שהבטחות באשר לתחיית המתים תקפות שנים רבות, ואף מאות שנים, לאחר שניתנו? והאם המקרא באמת מציין מתי תתרחש תחיית המתים? הואיל והנושאים הללו נוגעים לאמונתנו, נבחן כעת מה נאמר בכתבי־הקודש.
תחייה שנובאה מאות שנים מראש
5. באיזה היבט של התחייה נדון תחילה?
5 ייתכן שלא יהיה לנו קשה לדמיין אדם שמת לאחרונה מוקם לתחייה (יוח’ י”א:11; מה”ש כ’:9, 10). אך מה לגבי הבטחה באשר לתחייה שתתרחש בעתיד – לאחר שנים, ואף מאות שנים? האם תוכל להישען על הבטחה לטווח ארוך, בין שהיא נוגעת לאדם שזה עתה מת ובין שהיא נוגעת לאדם שמת לפני זמן רב? למעשה יש תחייה שהובטחה מאות שנים מראש, שכבר התרחשה, ואתה מאמין בה. למה הכוונה? וכיצד הדבר נוגע לציפיותיך באשר לתחייה עתידית?
6. כיצד היה מעורב ישוע בהתגשמות מזמור קי”ח?
6 בכל הנוגע לתחייה שעליה נובא זמן רב מראש, תן דעתך למזמור קי”ח, שיש המייחסים את כתיבתו לדוד. המזמור כולל את התחינה: ”אנא יהוה, הושיעה נא... ברוך הבא בשם יהוה”. אתה אולי זוכר שאנשים ציטטו נבואה משיחית זו כאשר ב־9 בניסן, זמן קצר לפני מותו, נכנס ישוע לירושלים כשהוא רכוב על עיר בן אתונות (תהל’ קי”ח:25, 26; מתי כ”א:7–9). אך כיצד הצביע מזמור קי”ח על תחייה שעתידה הייתה להתרחש שנים רבות לאחר שנובא עליה? שים לב מה עוד ניבא מחבר המזמור: ”אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה” (תהל’ קי”ח:22).
’הבונים מאסו’ במשיח (ראה סעיף 7)
7. באיזו מידה מאסו היהודים בישוע?
7 ”הבונים”, מנהיגי הדת היהודים, מאסו במשיח. כאשר הם דחו את ישוע, הם לא רק הפנו לו עורף או סירבו להכיר בו כמשיח. יהודים רבים כה התנגדו לו עד שדרשו להמיתו (לוקס כ”ג:18–23). כן, הם תרמו להוצאתו להורג.
ישוע הוקם לתחייה והיה ל”ראש פינה” (ראה סעיפים 8, 9)
8. כיצד יכול היה ישוע להיות ”לראש פינה”?
8 אם ישוע נדחה והוצא להורג, כיצד הוא יכול היה להיות ”לראש פינה”? הדבר יכול היה להתאפשר רק בתנאי שיוקם לתחייה. ישוע עצמו הצביע על כך. הוא סיפר משל על כורמים שהתייחסו בעוינות לאנשים שנשלחו אליהם על־ידי בעל הכרם, בדיוק כפי שבני ישראל היו עוינים לנביאים ששלח אליהם אלוהים. בסופו של דבר, על־פי המשל, שלח בעל הכרם את בנו האהוב, יורשו. האם התקבל הבן בברכה? כלל וכלל לא. הכורמים הקצינו בתגובתם והרגו אותו. לאחר שסיפר את המשל ציטט ישוע את הנבואה מתהלים קי”ח:22 (לוקס כ’:9–17). גם השליח פטרוס הזכיר את הנבואה כשדיבר עם ”מנהיגיהם וזקניהם וסופריהם” של היהודים אשר ”התאספו בירושלים”. הוא דיבר על ”ישוע המשיח הנצרתי” ואמר להם: ”אותו הוקעתם אך אלוהים הקימו מן המתים”. אז הצהיר פטרוס חד־משמעית: ”הוא ’האבן אשר לה בזתם, אתם הבונים, ושהייתה לראש פינה’” (מה”ש ג’:15; ד’:5–11; פט”א ב’:5–7).
9. על איזה אירוע מיוחד מצביע הכתוב בתהלים קי”ח:22?
9 כן, הנבואה שבתהלים קי”ח:22 הצביעה מאות שנים מראש על תחייה שתתרחש. המשיח יידחה וימות, אך הוא יוקם לתחייה כדי להיות לראש פינה. בן אלוהים שהוקם לתחייה הפך ליחיד אשר שמו ”ניתן לבני אדם... שבאמצעותו עלינו להיוושע” (מה”ש ד’:12; אפ’ א’:20).
10. (א) מה נובא בתהלים ט”ז:10? (ב) מניין לנו שהכתוב בתהלים ט”ז:10 לא התגשם בדוד?
10 שים לב לפסוק נוסף המצביע על תחייה עתידית. פסוק זה נכתב למעלה מאלף שנה מראש, עובדה העשויה לחזק את ביטחונך שתחייה יכולה להתרחש זמן רב לאחר שנובאה או הובטחה. במזמור ט”ז, שכתיבתו מיוחסת לדוד, נאמר: ”לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת” (תהל’ ט”ז:10). דוד לא התכוון שהוא לעולם לא ימות או שהוא לעולם לא יהיה בקבר המשותף של האנושות. דבר־אלוהים מציין מפורשות שדוד הזדקן. לאחר מותו נאמר עליו: ”וישכב... עם אבותיו וייקבר בעיר דוד” (מל”א ב’:1, 10). אם כן, מה כוונת הכתוב בתהלים ט”ז:10?
11. מתי הזכיר פטרוס את הכתוב בתהלים ט”ז:10?
11 איננו נתונים באפלה. למעלה מאלף שנה לאחר שנכתב המזמור וכעבור כמה שבועות לאחר מותו של ישוע ותחייתו, דיבר פטרוס בפני אלפי יהודים וגרים על הכתוב בתהלים ט”ז:10. (קרא מעשי השליחים ב’:29–32.) הוא ציין שדוד אכן מת ונקבר. מאזיניו של פטרוס היו מודעים לכך, והכתוב אינו מציין שהיו שערערו על הצהרתו, לפיה דוד ”חזה מראש את תחיית המשיח [שנועד לבוא] ודיבר על כך”.
12. כיצד התגשם הכתוב בתהלים ט”ז:10, ועל מה מצביע הדבר באשר להבטחת התחייה?
12 פטרוס ציטט את דבריו של דוד מתהלים ק”י:1 כדי לחזק את טיעוניו. (קרא מעשי השליחים ב’:33–36.) נימוקיו של פטרוס, העולים בקנה אחד עם כתבי־הקודש, סייעו לקהל רב להשתכנע בעובדה שישוע הוא ’אדון ומשיח’. זאת ועוד, הנוכחים בקהל הכירו בכך שהכתוב בתהלים ט”ז:10 התגשם כאשר הוקם ישוע מן המתים. כעבור מספר שנים נשען השליח פאולוס על אותו טיעון מבוסס כאשר דיבר עם יהודים בעיר אנטיוכיה שבפּיסידְיָה. הסבריו הרשימו אותם והם רצו לשמוע פרטים נוספים. (קרא מעשי השליחים י”ג:32–37, 42.) דבריו נוסכים בנו את הביטחון שנבואות מקראיות אלה באשר לתחייה מהימנות, אף־על־פי שחלפו מאות שנים מאז כתיבתן.
תחיית המתים – מתי?
13. אילו שאלות עשויות להתעורר בנוגע לתחייה?
13 אנו מתעודדים מהידיעה שתחייה יכולה להתרחש גם מאות שנים לאחר שהובטחה. בכל זאת, יש שאולי תוהים: ’האם זה אומר שיהיה עליי לחכות זמן רב כדי לראות את יקירי? מתי תתרחש התחייה שאני מצפה לה?’ ובכן, ישוע אמר לשליחיו שיש דברים שהם אינם יודעים ושגם אינם יכולים לדעת. קיימים פרטים באשר ל”זמנים והעיתים” ששמר אלוהים בתחום סמכותו (מה”ש א’:6, 7; יוח’ ט”ז:12). אולם אין זה אומר שאין בידנו כל מידע לגבי המועד שבו תתרחש התחייה.
14. במה שונה תחייתו של ישוע ממקרי התחייה שהתרחשו קודם לכן?
14 על מנת לדעת מתי תתרחש התחייה, חשוב על אילו סוגי תחייה מנבא המקרא. התחייה החשובה ביותר, כמובן, היא תחייתו של ישוע. אילו הוא לא היה קם לתחייה, איש מאתנו לא יכול היה לקוות לראות שוב את יקיריו שאינם בן החיים. אנשים שהוקמו לתחייה לפני ישוע, כגון מי שהוקמו על־ידי אליהו ואלישע, לא חיו לנצח. לימים הם שוב מתו וגופם ’ראה שחת’ בקבר. בניגוד לכך, ישוע ”הוקם מן המתים, [ו]לא ימות עוד; המוות אינו שולט בו עוד”. הוא חי בשמיים ”לעולמי עולמים”, והוא לעולם לא ’יראה שחת’ (רומ’ ו’:9; ההת’ א’:5, 18; קול’ א’:18; פט”א ג’:18).
15. מדוע ראויה לציון העובדה שישוע הוא ”פרי הביכורים”?
15 תחייתו של ישוע הייתה הראשונה מסוג זה, וללא ספק הראשונה במעלה (מה”ש כ”ו:23). אך ישוע לא היה היחיד שהובטחה לו תחייה שמימית כיצור רוחני. ישוע הבטיח לשליחיו הנאמנים שהם ימלכו אתו בשמיים (לוקס כ”ב:28–30). על מנת לזכות לגמול זה, יהיה עליהם תחילה למות. לאחר מכן, בדומה למשיח, הם יוקמו לתחייה בגוף רוחני. פאולוס כתב ש”המשיח אכן קם מן המתים, ביכורי כל המתים”. פאולוס הוסיף שיהיו גם אחרים שיוקמו לתחייה בשמיים: ”כל אחד כסדרו: המשיח, פרי הביכורים; אחר כך, בעת נוכחותו, השייכים למשיח” (קור”א ט”ו:20, 23).
16. אילו פרטים ידועים לנו באשר למועד שבו נועדה להתרחש התחייה השמימית?
16 הדבר נותן לנו מושג מה באשר למועד שבו נועדה להתרחש התחייה השמימית. היא נועדה להתרחש ”בעת נוכחותו”. זה זמן רב שעדי־יהוה מראים מתוך המקרא שמאז 1914 אנו חיים ב”עת נוכחותו” המובטחת של ישוע. תקופה זו טרם הסתיימה וקצו של סדר עולמי מרושע זה קרב ובא.
17, 18. מה יקרה לחלק מן המשוחים בעת נוכחות המשיח?
17 המקרא מספק לנו פרטים נוספים באשר לתחייה השמימית: ”איננו רוצים שתהיו חסרי ידע לגבי הישנים את שנת המוות... אם אנו מאמינים שישוע מת וקם לתחייה, אנו גם מאמינים כי אלוהים יביא יחד אתו את אלה שמתו... אנו החיים אשר נישאר עד נוכחות האדון, לא נקדים את אלה שמתו; שכן האדון עצמו ירד מן השמיים בקריאת פקודה, ... והמתים שמתו בהיותם מאוחדים עם המשיח יקומו תחילה. אחר כך אנו הנשארים בחיים נילקח, יחד אתם, בעננים לפגוש את האדון באוויר; וכך נהיה תמיד עם האדון” (תסל”א ד’:13–17).
18 התחייה השמימית נועדה להתרחש בשלב מסוים לאחר תחילת ”נוכחות” המשיח. משוחים שיחיו במהלך הצרה הגדולה ’יילקחו בעננים’ (מתי כ”ד:31). מי ש’יילקחו’ לא ’יישנו את שנת המוות’ במובן שלא יהיו מתים לזמן רב. הם ’ישתנו, בן רגע, כהרף עין, בעת תקיעת החצוצרה האחרונה’ (קור”א ט”ו:51, 52).
19. איזו ”תחייה טובה יותר” עוד צפויה?
19 כיום רוב המשיחיים הנאמנים אינם משוחים ולא נקראו לשרת עם המשיח בשמיים. הם מחכים לקצו של סדר עולמי מרושע זה שיבוא ב”יום יהוה”. איש אינו יודע את המועד המדויק של הקץ, אבל הראיות מראות שהוא קרוב (תסל”א ה’:1–3). לאחר מכן תתרחש תחייה מסוג אחר, תחייה לחיים בגן עדן ארצי. למוקמים לתחייה תהיה התוחלת להתקדם לכדי שלמות ולא למות עוד לעולם. אין ספק שתהיה זו ”תחייה טובה יותר” מאשר מקרי התחייה מימי קדם. במקרים הללו ”נשים קיבלו את מתיהן שקמו לתחייה”, אלא שיקיריהן מתו שוב זמן מה לאחר מכן (עב’ י”א:35).
20. מדוע אנו יכולים להסיק שהתחייה הארצית תתרחש בצורה מסודרת?
20 באשר לתחייה השמימית מציין המקרא שמי שיזכו לתחייה זו יוקמו ”כל אחד כסדרו” (קור”א ט”ו:23). אנו יכולים להסיק שגם התחייה הארצית תתרחש בצורה מסודרת. הדבר מעורר את סקרנותנו. האם אנשים שמתו לאחרונה יוקמו לתחייה עם תחילת אלף שנות שלטונו של המשיח, ויתקבלו בברכה על־ידי יקיריהם אשר מכירים אותם? האם נאמנים מימי קדם בעלי כישורי הנהגה ישובו לחיות בשלב מוקדם כדי לסייע בארגון משרתי אלוהים בעולם החדש? מה לגבי אנשים שמעולם לא שירתו את יהוה? מתי והיכן יוקמו לתחייה? ניתן לשאול שאלות רבות, אך האם באמת יש צורך להרהר בנושאים הללו כעת? האין זה עדיף שנחכה ונראה? אנו יכולים להיות בטוחים שיהיה זה מרגש לחזות במו עינינו כיצד יטפל יהוה בעניינים הללו.
21. מהי תקוותך באשר לתחיית המתים?
21 בינתיים, עלינו לחזק את אמונתנו ביהוה, אשר באמצעות ישוע הבטיח לנו שהמתים השמורים בזיכרונו יוקמו לתחייה (יוח’ ה’:28, 29; י”א:23). כדי להוכיח שיהוה מסוגל להקים את המתים לתחייה, באחד המקרים אמר ישוע שאברהם, יצחק ויעקב ”כולם חיים בעיניו” (לוקס כ’:37, 38). ברור אפוא שבדומה לפאולוס יש לנו סיבות למכביר לומר: ”אני תולה תקווה באלוהים... שתהיה תחייה” (מה”ש כ”ד:15).
