נראה שלא.‏ השטן לא אמר לחוה שאם תאכל מהפרי שאותו אסר אלוהים לאכול,‏ היא תמות רק למראית עין אך חלק ממנה הסמוי מן העין (‏מה שכמה מכנים כיום נפש בת־אלמוות)‏ ימשיך לחיות במקום אחר.‏ השטן דיבר באמצעות הנחש וטען שאם חוה תאכל מפרי אותו עץ,‏ היא לבטח ’‏לא תמות’‏.‏ הוא רמז שהיא תמשיך לחיות ותיהנה מחיים טובים יותר עלי אדמות,‏ חיים עצמאיים מאלוהים (‏בר׳ ב׳:‏17;‏ ג׳:‏3–5‏)‏.‏

אם מקורה של תורת הכזב של נצחיות הנפש כפי שהיא נלמדת כיום אינו בגן עדן,‏ מתי נהגתה?‏ איננו יכולים לומר בוודאות.‏ אך כן ידוע לנו שכל צורות פולחן הכזב נמחו במבול בימי נוח.‏ אף רעיון דתי כוזב לא שרד את המבול,‏ שהרי רק נוח ומשפחתו,‏ שהיו עובדי אלוהים אמיתיים,‏ שרדו.‏

מכאן שאין ספק שתורת נצחיות נפש האדם בצורתה הנוכחית נהגתה לאחר המבול.‏ כאשר בלבל אלוהים את השפות בבבל והאנשים נפוצו ”על פני כל הארץ”,‏ הם ודאי העבירו איתם את הרעיון שלבני אדם יש נפש בת־אלמוות (‏בר׳ י״א:‏8,‏ 9‏)‏.‏ אין זה משנה מתי החל רעיון כוזב זה,‏ אנו יכולים להיות בטוחים שמי שעמד מאחוריו היה השטן,‏ ”אבי השקר”,‏ ושהוא שמח לראות אותו מופץ לכל עבר (‏יוח׳ ח׳:‏44‏)‏.‏