לא.‏ המילים שכתב דוד היו הגיוניות ומציאותיות.‏

חשוב על מה שכתב בפסוק זה ובפסוקים דומים:‏ ”‏אזמר תהילות לשמך לעד בעודי משלם את נדריי יום יום”‏.‏ ”‏אני מהלל אותך,‏ יהוה אלוהיי,‏ בכל לבבי,‏ ואכבד את שמך לעולם”‏.‏ ”‏אהלל שמך לעולם ועד”‏ (‏תהל׳ ס״א:‏8;‏ פ״ו:‏12;‏ קמ״ה:‏1,‏ 2‏)‏.‏

דוד לא הגזים,‏ ולא חשב שהוא יחיה לנצח.‏ הוא ידע שיהוה אמר שתוצאות החטא הן מוות,‏ ודוד הודה שהוא אדם חוטא (‏בר׳ ג׳:‏3,‏ 17–19;‏ תהל׳ נ״א:‏4,‏ 5‏)‏.‏ הוא ידע שאפילו אנשים נאמנים,‏ כמו אברהם,‏ יצחק ויעקב,‏ מתו.‏ והוא הבין שגם הוא ימות בסופו של דבר (‏תהל׳ ל״ז:‏25;‏ ל״ט:‏4‏)‏.‏ אבל מילותיו בתהלים ס״א:‏8 משקפות את רצונו ונחישותו להלל את אלוהים לנצח,‏ כלומר,‏ כל עוד הוא חי (‏שמ״ב ז׳:‏12‏)‏.‏

כמה מהדברים שכתב דוד עסקו בחוויות האישיות שלו,‏ כפי שניתן לראות בכתובות של תהלים י״ח,‏ נ״א ונ״ב‏.‏ בתהלים כ״ג דוד מתאר את יהוה כרועה שמספק הדרכה,‏ רענון והגנה.‏ דוד עצמו היה רועה כזה.‏ והוא רצה לשרת את אלוהים ’‏כל ימי חייו’‏ (‏תהל׳ כ״ג:‏6‏)‏.‏

זכור גם שיהוה הוא שהשרה מרוחו על דוד לכתוב את כל הדברים שכתב.‏ ביניהם היו נבואות שהתגשמו אחרי שנים רבות.‏ לדוגמה,‏ בתהלים ק״י דוד כתב על העת שבה אדונו ’‏יֵשב לימין’‏ אלוהים בשמיים ויקבל כוח עצום.‏ לשם מה?‏ כדי להכניע את אויבי אלוהים ו’‏לעשות משפט נגד האומות’‏ שעל הארץ.‏ דוד היה אחד מאבותיו של המשיח,‏ שעתיד היה למלוך בשמיים ולכהן כ”‏כוהן לעולם”‏ (‏תהל׳ ק״י:‏1–6‏)‏.‏ ישוע אישר שהנבואה בתהלים ק״י אכן נכתבה עליו ושתהיה לה התגשמות עתידית (‏מתי כ״ב:‏41–45‏)‏.‏

יהוה הנחה את דוד לכתוב גם על זמנו וגם על הזמן שבו הוא יוקם לתחייה ויוכל להלל אותו לעד.‏ מכאן עולה שאת הכתוב בתהלים ל״ז:‏10,‏ 11,‏ 29 ניתן להבין גם כתיאור של התנאים ששררו בתקופת עם ישראל הקדום וגם כתיאור של התנאים שישררו בעולם כולו בעתיד,‏ כשאלוהים יגשים את הבטחותיו (‏ראה סעיף 8 במאמר ”‏אתה תהיה איתי בגן עדן”‏ בהוצאה זו)‏.‏

אם כן,‏ תהלים ס״א:‏8 ופסוקים דומים מראים שדוד רצה לפאר את יהוה בקרב עם ישראל עד מותו.‏ הם גם משקפים מה דוד יוכל לעשות בעתיד,‏ ברגע שיהוה יקים אותו לתחייה.‏