1.‏ מה עזר לאברהם לא לאבד את תקוותו?‏

 יהוה הבטיח לאברהם שבאמצעות זרעו יתברכו כל אומות הארץ (‏בר׳ ט״ו:‏5;‏ כ״ב:‏18‏)‏.‏ אבל כשהוא הגיע לגיל 100 ושרה לגיל 90,‏ הבן המובטח טרם נולד (‏בר׳ כ״א:‏1–7‏)‏.‏ למרות זאת,‏ בזכות תקוותו האיתנה אברהם היה בטוח שיהוה יגשים את הבטחתו.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏הייתה לו אמונה על בסיס תקווה שיהיה אב לאומות רבות על־פי מה שנאמר לו”‏ (‏רומ׳ ד׳:‏18‏)‏.‏ תקוותו של אברהם אכן התממשה ונולד בנו יצחק,‏ הבן שהוא כל כך חיכה לו.‏

2.‏ מדוע אברהם היה משוכנע שיהוה יקיים את הבטחתו?‏

² מכיוון שלאברהם היה קשר אישי קרוב עם יהוה,‏ הוא ”‏היה משוכנע לגמרי שאת מה שהבטיח הוא יכול גם לקיים”‏ (‏רומ׳ ד׳:‏21‏)‏.‏ בזכות אמונתו,‏ יהוה החשיב אותו לאדם רצוי וצדיק (‏יעקב ב׳:‏23‏)‏.‏ כפי שראינו ברומים ד׳:‏18‏,‏ אמונתו ותקוותו של אברהם היו קשורות זו לזו.‏ כעת נלמד מה אמר פאולוס בנושא התקווה ברומים פרק ה׳‏‏.‏

3.‏ אילו היבטים הבליט פאולוס בנושא התקווה?‏

³ בפרק זה פאולוס מחזק את ביטחוננו ש”‏התקווה אינה  מכזיבה”‏ (‏רומ׳ ה׳:‏5‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ הוא גם מסביר איך תקוותנו יכולה לגדול ולהתעצם.‏ בזמן שננתח את התהליך המתואר ברומים ה׳:‏1–5‏,‏ נסה לחשוב על הניסיון האישי שלך.‏ אין ספק שתיווכח שעם הזמן תקוותך הלכה והעמיקה.‏ המאמר הזה יעזור לך לחזק את אמונתך אפילו יותר.‏ אך תחילה נראה על איזו תקווה דיבר פאולוס.‏

4.‏ הסבר מה כתב פאולוס ברומים ה׳:‏1,‏ 2‏?‏

⁴ קרא רומים ה׳:‏1,‏ 2‏.‏ פאולוס כתב את המילים האלו לקהילה ברומא.‏ האחים והאחיות כבר למדו על יהוה וישוע,‏ פיתחו אמונה והפכו למשיחיים.‏ אלוהים החשיב אותם ’‏לצדיקים בזכות אמונה’‏.‏ לאחר מכן הוא משח אותם ברוח הקודש.‏ כתוצאה מכך הם זכו לתקווה נפלאה בעלת בסיס איתן.‏

5.‏ מהי תקוותם של המשיחיים המשוחים?‏

⁵ כמה שנים לאחר מכן כתב פאולוס למשיחיים המשוחים באפסוס על התקווה שהם יזכו לה ותיאר אותה ”‏כנחלה לקדושים”‏ (‏אפ׳ א׳:‏18‏)‏.‏ באיגרתו אל הקולוסים הוא ציין היכן תתממש תקוותם ואמר:‏ ’‏התקווה הזו שמורה לכם בשמיים’‏ (‏קול׳ א׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ המשיחיים המשוחים יחיו לנצח בשמיים וימלכו לצד ישוע (‏תסל״א ד׳:‏13–17;‏ ההת׳ כ׳:‏6‏)‏.‏

6.‏ מה אמר אח פראנץ בנוגע לתקוותו?‏

⁶ המשיחיים המשוחים מוקירים את תקוותם,‏ ודוגמה לכך היא אח פרדריק פראנץ.‏ בשנת 1991 הוא הביע את תחושותיו לגבי תקוותו ואמר:‏ ”‏תקוותנו בטוחה לחלוטין,‏ והיא תתממש במלואה לגבי כל אחד מ־000,‏144 חברי ’‏העדר הקטן’‏,‏ עד האחרון שבהם,‏ ובמידה [‏העולה]‏ מעל ומעבר לכל מה שדמיינו לעצמנו”‏.‏  אח פראנץ שירת את יהוה בנאמנות במשך עשרות שנים,‏ ומניסיונו הוא הוסיף:‏ ”‏לא איבדנו את תחושת הערכתנו לאותה תקווה.‏.‏.‏ אנו מעריכים אותה יותר ככל שנמתין להגשמתה.‏ תקווה זו כה יקרה,‏ שכדאי להמתין לה,‏ אפילו אם נצטרך לחכות לה מיליון שנה!‏ היום אני מעריך את תקוותנו יותר מאי פעם”‏.‏

7,‏ 8.‏ מהי תקוותם של רוב משרתי יהוה?‏ (‏רומים ח׳:‏20,‏ 21‏)‏

⁷ לרוב משרתי יהוה כיום יש תקווה אחרת.‏ זוהי אותה התקווה שהייתה גם לאברהם — התקווה לחיות לנצח עלי אדמות תחת שלטונה של מלכות אלוהים (‏עב׳ י״א:‏8–10,‏ 13‏)‏.‏ פאולוס כתב על החירות המפוארת שיזכו לה מי שמחזיקים בתקווה זו.‏ ‏(‏קרא רומים ח׳:‏20,‏ 21‏.‏)‏ כששמעת לראשונה על הבטחותיו הנפלאות של יהוה לעתיד,‏ מה במיוחד נגע לליבך?‏ האם העובדה שיום אחד נהיה מושלמים ולא נחטא יותר?‏ האם העובדה שיקיריך יקומו לתחייה ויחיו בעולם מושלם?‏ כמה שמחת לגלות שיש עתיד נפלא שאתה יכול לצפות לו ”‏על בסיס התקווה”‏.‏

⁸ בין שתקוותנו שמימית ובין שהיא ארצית,‏ כולנו מחזיקים בתקווה נהדרת,‏ והיא ממלאת אותנו בשמחה.‏ התקווה הזו יכולה להתעצם יותר ויותר.‏ כעת נבחן את המשך דבריו של פאולוס ברומים ה׳.‏ נלמד מה יעזור לנו לחזק את תקוותנו,‏ ומדוע נוכל להיות בטוחים שלעולם לא נתאכזב.‏

9,‏ 10.‏ לפי רומים ה׳:‏3‏,‏ מה צפוי לכל המשיחיים,‏ וכיצד דוגמתו של פאולוס ממחישה זאת?‏ (‏ראה גם תמונות.‏)‏

⁹ קרא רומים ה׳:‏3‏.‏ בפסוק זה ציין פאולוס עובדה מפתיעה:‏ הוא הסביר שצרות יכולות לחזק את תקוותנו.‏ אנו יודעים שכל תלמידי המשיח יחוו במוקדם או במאוחר צרות וקשיים.‏ חשוב על חייו של פאולוס.‏ הוא אמר למשיחיים בתסלוניקי:‏  ‏”‏כאשר היינו איתכם אמרנו לכם מראש שאנו עתידים לסבול צרות,‏ וכך אכן קרה”‏ (‏תסל״א ג׳:‏4‏)‏.‏ ולמשיחיים בקורינתוס הוא כתב:‏ ”‏אחים,‏ אנו רוצים שתדעו על הצרה שפקדה אותנו.‏.‏.‏ חששנו מאוד לחיינו”‏ (‏קור״ב א׳:‏8;‏ י״א:‏23–27‏)‏.‏

¹⁰ גם משרתי אלוהים כיום מתמודדים עם צרות ורדיפות (‏טימ״ב ג׳:‏12‏)‏.‏ מה לגביך?‏ האם חווית קשיים בשל אמונתך בישוע?‏ אולי חברים ובני משפחה לעגו לך,‏ ואף התייחסו אליך בעוינות.‏ אולי נחישותך לנהוג ביושר בכל דבר הובילה לקשיים במקום עבודתך (‏עב׳ י״ג:‏18‏)‏.‏ לא מעט אחים נאלצים להתמודד עם התנגדות מצד הממשלה לפעילות הבישור.‏ אך פאולוס הבהיר שלמרות כל הצרות האלה,‏ יש לנו סיבה לשמוח.‏ מדוע?‏

11.‏ מדוע עלינו להיות נחושים להחזיק מעמד בכל צרה?‏

¹¹ אנו יכולים לשמוח בשעת צרות מפני שהן עוזרות לנו לפתח תכונה יקרה.‏ ברומים ה׳:‏3 נאמר:‏ ”‏צרה מניבה כוח עמידה”‏.‏ מכיוון שכל המשיחיים יחוו צרות בשלב זה או אחר,‏ כולנו זקוקים לכוח עמידה.‏ רק אם נהיה נחושים להחזיק מעמד עד הקץ,‏ נזכה לראות את תקוותנו מתממשת.‏ איננו רוצים להידמות לאנשים שישוע השווה לזרעים הנופלים על קרקע סלעית,‏ אלה אשר בהתחלה מקבלים את הבשורה בשמחה,‏ אך נכשלים לאחר ”‏צרה או רדיפה”‏ (‏מתי י״ג:‏5,‏ 6,‏ 20,‏ 21‏)‏.‏ מטבע הדברים,‏ צרות ורדיפות אינן חוויה נעימה.‏ אך אם נעמוד בהן,‏ תצמח לנו תועלת רבה.‏

12.‏ לאילו יתרונות נזכה אם נחזיק מעמד בקשיים?‏

¹² יעקב התייחס ליתרונות הנובעים מעמידה בקשיים.‏ הוא כתב:‏ ”‏צריך שכוח העמידה ישלים את פעולתו,‏ למען תהיו שלמים ובלא דופי בכול,‏ ולא יחסר לכם דבר”‏ (‏יעקב א׳:‏2–4‏)‏.‏ לכוח העמידה יש כביכול משימה לבצע.‏ מהי?‏ לעזור לנו לטפח תכונות כמו סבלנות,‏ אמונה וביטחון באלוהים.‏ אך כוח העמידה מביא איתו יתרון נוסף.‏

13,‏ 14.‏ לְמה מוביל כוח עמידה,‏ ואיך זה קשור לתקווה?‏ (‏רומים ה׳:‏4‏)‏

¹³ קרא רומים ה׳:‏4‏.‏ פאולוס אמר שכוח עמידה ”‏מניב מעמד רצוי”‏.‏ כמובן,‏ יהוה לא נהנה לראות אותנו חווים קשיים ובעיות,‏ אבל הוא שמח כשאנחנו עומדים בהם בנאמנות.‏ תוכל להיות בטוח שכשאתה מחזיק מעמד בקשיים,‏ יהוה מרוצה ממך.‏ איזו ברכה נפלאה!‏ (‏תהל׳ ה׳:‏12‏)‏.‏

¹⁴ כפי שלמדנו,‏ אברהם עמד בנאמנות בקשיים,‏ ולכן הוא זכה למעמד רצוי לפני יהוה,‏ הפך לידידו ונחשב לצדיק (‏בר׳ ט״ו:‏6;‏ רומ׳ ד׳:‏13,‏ 22‏)‏.‏ יהוה נוהג כך גם איתנו.‏ הוא לא מודד אותנו לפי כמות הזמן והמאמצים שאנחנו מסוגלים להשקיע בשירותו או לפי הזכויות והתפקידים שלנו בקהילה.‏ הוא מרוצה מאיתנו בזכות כוח העמידה והנאמנות שאנו מגלים,‏ וזה משהו שאנחנו יכולים לעשות ללא תלות בגיל,‏ בנסיבות או ביכולות שלנו.‏ האם אתה מתמודד כעת עם קושי מסוים בשל אמונתך?‏ אם כן,‏ היה בטוח שיהוה מרוצה ממך.‏ הידיעה  הזו יכולה לנסוך בך כוח ולחזק את ביטחונך שתקוותך אכן תתגשם.‏

15.‏ לאיזו נקודה פאולוס מתייחס בהמשך דבריו,‏ ואיזו שאלה עולה מכך?‏

¹⁵ לאחר שפאולוס הסביר שאנחנו זוכים למעמד רצוי בעיני יהוה בזכות עמידתנו האיתנה,‏ הוא אמר:‏ ”‏מעמד רצוי מניב תקווה,‏ והתקווה אינה מכזיבה”‏ (‏רומ׳ ה׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ מעניין שלפני כן,‏ ברומים ה׳:‏2‏,‏ פאולוס כבר דיבר על תקוותם של המשיחיים המשוחים,‏ ”‏התקווה לזכות בכבוד אלוהים”‏.‏ מכאן עשויה להתעורר השאלה:‏ ’‏מדוע פאולוס מזכיר שוב את נושא התקווה?‏’‏

16.‏ כיצד התקווה מתחילה להתפתח בליבו של האדם?‏ (‏ראה גם תמונות.‏)‏

¹⁶ כדי להבין לְמה התכוון פאולוס,‏ עלינו לזכור שהתקווה יכולה להתחזק.‏ לדוגמה,‏ אולי כששמעת לראשונה על הבטחתו המדהימה של יהוה שנחיה לנצח בגן עדן עלי אדמות,‏ הרגשת שזה טוב מכדי להיות אמיתי.‏ אבל ככל שהכרת את יהוה יותר לעומק ולמדת עוד על הבטחות המקרא,‏ השתכנעת שהתקווה הזו אכן תתממש.‏

17.‏ איך תקוותך המשיכה להתחזק גם לאחר הטבילה?‏

¹⁷ תקוותך המשיכה להתחזק ככל שהעמקת יותר את הידע שלך והתקדמת מבחינה רוחנית,‏ גם לאחר הטבילה (‏עב׳ ה׳:‏13 עד ו׳:‏1‏)‏.‏ אין ספק שחווית באופן אישי את התהליך המתואר ברומים ה׳:‏2–4‏.‏ עברת קשיים שונים,‏ אבל גילית כוח עמידה ובעקבות כך הרגשת שיהוה מרוצה ממך.‏ זה חיזק את ביטחונך שבאמת תזכה בגמול המובטח.‏ תקוותך התחזקה,‏ וכיום היא יותר מוחשית ויקרה לליבך מכפי שהייתה בהתחלה.‏ אתה מרגיש שהיא נוגעת אליך ומשפיעה עליך  הרבה יותר בכל תחומי החיים.‏ למשל,‏ היא תורמת ליחסיך עם בני משפחתך,‏ מנחה אותך בהחלטות שאתה מקבל ועוזרת לך לנצל את זמנך בתבונה.‏

18.‏ כיצד יהוה מחזק את ביטחוננו שתקוותנו אכן תתממש?‏

¹⁸ השליח פאולוס הזכיר עוד נקודה חשובה לגבי התקווה.‏ הוא אמר שתקוותנו תתגשם בוודאות!‏ בהשראת יהוה הוא כתב לאחיו המשיחיים:‏ ”‏התקווה אינה מכזיבה;‏ שכן אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבנו על־ידי רוח הקודש שניתנה לנו”‏ (‏רומ׳ ה׳:‏5‏)‏.‏ יש לנו כל סיבה להאמין בלב שלם שתקוותנו אכן תתממש.‏

19.‏ במה תוכל להיות בטוח בדומה לאברהם?‏

¹⁹ ניזכר בדוגמתו של אברהם.‏ למדנו שהוא היה רצוי בעיני יהוה ונחשב לידידו,‏ ולכן תקוותו לא הייתה לשווא.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏לאחר שחיכה בסבלנות זכה אברהם להבטחה זו”‏ (‏עב׳ ו׳:‏15;‏ י״א:‏9,‏ 18;‏ רומ׳ ד׳:‏20–22‏)‏.‏ גם אתה יכול להיות בטוח שאם תישאר נאמן,‏ תקוותך תתגשם.‏ התקווה שלנו אמיתית והיא מקור לשמחה — לא לאכזבה!‏ (‏רומ׳ י״ב:‏12‏)‏ פאולוס כתב:‏ ”‏אלוהים המעניק תקווה ימלא נא אתכם שפע שמחה ושלום בשל ביטחונכם בו,‏ כדי שתגאה בכם התקווה בכוח רוח הקודש”‏ (‏רומ׳ ט״ו:‏13‏)‏.‏