1.‏ מה מרגישים רבים לגבי האפשרות לחיות לנצח?‏

 רבים כיום מתאמצים לשמור על תזונה נכונה ושגרת אימונים קבועה במטרה להישאר בריאים.‏ אך הם לא מצפים שבזכות כך הם יחיו לנצח.‏ השאיפה הזו לא נראית מציאותית בעיניהם וגם לא רצויה בשל הקשיים הנלווים לזקנה.‏ אבל ביוחנן ג׳:‏16 וביוחנן ה׳:‏24 ישוע אמר באופן חד־משמעי שאנו יכולים לזכות ב”‏חיי עולם”‏.‏

2.‏ מה חושף בפנינו הכתוב ביוחנן פרק ו׳‏ לגבי חיי עולם?‏ (‏יוחנן ו׳:‏39,‏ 40‏)‏

² כפי שהוזכר במאמר הקודם,‏ ישוע ביצע נס והשתמש בלחם ובכמה דגים כדי להאכיל המון שמנה אלפי אנשים.‏ a זה אכן היה מאורע מדהים,‏ אבל מה שישוע אמר יום למוחרת היה מפליא אף יותר.‏ ההמון הלך אחריו לכפר נחום,‏ ליד חוף הכינרת,‏ ושם הוא סיפר להם על תקוות התחייה והאפשרות לחיות לעד.‏ ‏(‏קרא יוחנן ו׳:‏39,‏ 40‏.‏)‏ לאור זאת,‏ חשוב על חבריך וקרוביך שנפטרו.‏ דבריו של ישוע מצביעים על כך שהמתים יקומו לתחייה,‏ ושאתה ויקיריך יכולים לחיות לנצח!‏ אך רבים משומעיו של  ישוע התקשו להבין את מה שהוא אמר בהמשך ביוחנן פרק ו׳‏‏.‏ נתעמק כעת בדבריו.‏

3.‏ מה גילה ישוע על עצמו,‏ לפי יוחנן ו׳:‏51‏?‏

³ ההמון שהקשיב לישוע בכפר נחום הבין שיש קשר בין נס כיכרות הלחם שזה עתה חולל לבין המן שיהוה נתן לאבותיהם במדבר.‏ המן מכונה בכתבי־הקודש ”‏לחם משמיים”‏ (‏תהל׳ ק״ה:‏40;‏ יוח׳ ו׳:‏31‏)‏.‏ ישוע הזכיר את המן כהכנה למה שהוא עמד ללמד אותם.‏ למרות שהמן היה אמצעי מטעם אלוהים,‏ מי שאכלו ממנו בסופו של דבר מתו (‏יוח׳ ו׳:‏49‏)‏.‏ בניגוד לכך,‏ ישוע תיאר את עצמו בתור ”‏הלחם האמיתי מן השמיים”‏,‏ ”‏הלחם שמאת אלוהים”‏ ו”‏לחם החיים”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏32,‏ 33,‏ 35‏)‏.‏ הוא הצביע על הבדל חשוב שקיים בינו לבין המן שסיפק יהוה:‏ ”‏אני הלחם החי שירד מן השמיים.‏ כל מי שיאכל מן הלחם הזה יחיה לעולם”‏.‏ (‏קרא יוחנן ו׳:‏51‏.‏)‏ היהודים תמהו על דבריו.‏ כיצד יכול ישוע לטעון שהוא ירד מן השמיים בתור ”‏לחם”‏ הנעלה על המן שהעניק אלוהים באורח נס לאבותיהם?‏ ישוע סיפק רמז לתשובה לכך כשאמר:‏ ”‏הלחם שאתן הוא בשרי”‏.‏ למה הוא התכוון?‏ חשוב שנבין את משמעות דבריו משום שהם חושפים כיצד אנו ויקירינו נוכל ליהנות מחיי עולם.‏

בשרו של ישוע — הלחם החי

4.‏ מדוע חלק מהאנשים הזדעזעו מדבריו של ישוע?‏

⁴ חלק מהנוכחים בהמון הזדעזעו לשמע מילותיו של ישוע,‏ שאמר שייתן את ’‏בשרו בעד חייו של העולם’‏.‏ האם הם חשבו שהוא רמז על קניבליזם והתכוון שעליהם לאכול מבשרו פשוטו כמשמעו?‏ (‏יוח׳ ו׳:‏52‏)‏ לאחר מכן הוסיף ישוע פרט שהדהים אותם אף יותר:‏ ”‏אם לא תאכלו את בשרו של בן האדם ולא תשתו את דמו,‏ לא יהיו לכם חיים בקרבכם”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏53‏)‏.‏

5.‏ מדוע אנו בטוחים שישוע לא התכוון שיש לאכול מבשרו ולשתות מדמו פשוטו כמשמעו?‏

⁵ עוד בימי נוח הורה יהוה לאנושות להימנע מדם (‏בר׳ ט׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הוא חזר על האיסור הזה בתורה שנתן לעם ישראל ואמר שכל מי שיאכל דם ”‏ייכרת מעמו”‏ (‏וי׳ ז׳:‏27‏)‏.‏ ישוע שמר את התורה (‏מתי ה׳:‏17–19‏)‏.‏ לפיכך לא ייתכן שהוא יצווה על המוני יהודים לאכול מבשרו ולשתות מדמו פשוטו כמשמעו.‏ אך בעזרת המילים המפליאות הללו גילה ישוע כיצד ניתן לזכות בחיים — ”‏חיי עולם”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏54‏)‏.‏

6.‏ כיצד יש להבין את דבריו של ישוע לגבי אכילת בשרו ושתיית דמו?‏

⁶ אם כן,‏ מה הייתה כוונתו של ישוע?‏ אין ספק שהוא השתמש כאן בלשון סמלית,‏ כמו שעשה קודם לכן כשדיבר עם האישה השומרונית:‏ ”‏השותה מן המים שאני אתן לו לא יצמא לעולם;‏ המים שאתן לו יהיו בו כמעיין נובע אשר מימיו מעניקים חיי עולם”‏ (‏יוח׳ ד׳:‏7,‏ 14‏)‏.‏ b ישוע לא התכוון שהאישה השומרונית תזכה בחיי עולם רק בזכות שתיית מים.‏ ובאותו אופן,‏ הוא לא התכוון שאותו המון מכפר נחום ינחל חיי עולם על־ידי אכילת בשרו ושתיית דמו הפיזיים.‏

 הצהרות דומות — משמעויות שונות

7.‏ כיצד זרמים דתיים מסוימים מפרשים את דבריו של ישוע ביוחנן ו׳:‏53‏?‏

⁷ ישנם זרמים דתיים המאמינים שדבריו של ישוע ביוחנן ו׳:‏53 לגבי אכילת בשרו ושתיית דמו נוגעים לסעודת האדון,‏ שאותה כונן מאוחר יותר,‏ משום שבאותו מקרה הוא התנסח בצורה דומה (‏מתי כ״ו:‏26–28‏)‏.‏ הם טוענים שכל מי שנוכחים בסעודת האדון צריכים ליטול מהלחם והיין אשר עוברים בין הנוכחים.‏ האם תפיסה זו נכונה?‏ חשוב לבדוק אם יש אמת בטענתם משום שמדי שנה מיליונים ברחבי העולם מתאספים איתנו לרגל מאורע זה.‏ לכן נבחן מספר הבדלים בין הכתוב ביוחנן ו׳:‏53 לבין מה שאמר ישוע כשערך את סעודת האדון.‏

8.‏ אילו הבדלים קיימים בין המקרה המתועד ביוחנן ו׳‏ לבין סעודת האדון?‏ (‏ראה גם תמונות.‏)‏

⁸ נתמקד בשני הבדלים:‏ ראשית,‏ מתי והיכן אמר ישוע את המילים המתועדות ביוחנן ו׳:‏53–56‏?‏ הוא דיבר אל קבוצה גדולה של יהודים שהתאספו בגליל בשנת 32 לספירה.‏ היה זה כשנה לפני שהוא כונן את סעודת האדון בירושלים.‏ שנית,‏ מה אפיין את מאזיניו?‏ רוב היהודים שאליהם דיבר ישוע בגליל  התמקדו בסיפוק צורכיהם הפיזיים החולפים יותר מאשר במילוי צורכם הרוחני (‏יוח׳ ו׳:‏26‏)‏.‏ למעשה,‏ כשישוע הצהיר הצהרה שהם התקשו להבין,‏ הם מייד איבדו כל אמונה בו.‏ אפילו חלק מתלמידיו חדלו ללכת אחריו (‏יוח׳ ו׳:‏14,‏ 36,‏ 42,‏ 60,‏ 64,‏ 66‏)‏.‏ חשוב על ההבדל בינם לבין מי שנכחו בסעודת האדון שקיים ישוע כשנה לאחר מכן ב־33 לספירה.‏ באותו מאורע היו עימו אחד עשר שליחיו הנאמנים,‏ אף שגם הם לא הבינו עד תום את כל מה שלימד.‏ אך בניגוד לרוב שומעיו בגליל,‏ שליחיו של ישוע היו משוכנעים שהוא בן אלוהים אשר ירד מן השמיים (‏מתי ט״ז:‏16‏)‏.‏ הוא שיבח אותם ואמר:‏ ”‏אתם דבקתם בי בניסיונותיי”‏ (‏לוקס כ״ב:‏28‏)‏.‏ שני הבדלים אלה בלבד,‏ אף שקיימים הבדלים נוספים,‏ מפריכים את הטענה שדברי ישוע ביוחנן ו׳:‏53 נוגעים לסעודת האדון.‏

כיצד דבריו של ישוע נוגעים אליך?‏

9.‏ למי מכוונים דבריו של ישוע בסעודת האדון?‏

⁹ במהלך סעודת האדון העביר ישוע את הלחם נטול השאור בין שליחיו,‏ אמר להם לאכול ממנו והסביר שהוא מסמל את גופו.‏ לאחר מכן הוא העביר ביניהם את היין ואמר שהוא מסמל את ‏”‏דם הברית”‏ (‏מר׳ י״ד:‏22–25;‏ לוקס כ״ב:‏20;‏ קור״א י״א:‏24‏)‏.‏ היה זה פרט חשוב משום שהברית החדשה נכרתה עם ”‏בית ישראל”‏ הרוחני,‏ אשר יהיה ב”‏מלכות אלוהים”‏,‏ ולא עם כלל האנושות (‏עב׳ ח׳:‏6,‏ 10;‏ ט׳:‏15‏)‏.‏ למרות שהשליחים לא הבינו לגמרי את משמעות דבריו של ישוע באותו הזמן,‏ הם עמדו להימשח ברוח הקודש,‏ להיות חלק מהברית החדשה ובסופו של דבר למלוך לצד ישוע בשמיים (‏יוח׳ י״ד:‏2,‏ 3‏)‏.‏

10.‏ איזה הבדל נוסף קיים בין דבריו של ישוע בגליל לבין דבריו בסעודת האדון?‏ (‏ראה גם תמונה.‏)‏

¹⁰ שים לב שבמהלך סעודת האדון התמקד ישוע ב’‏עדר הקטן’‏.‏ השליחים הנאמנים שהיו לצידו באותו ערב היו הגרעין של קבוצה קטנה זו (‏לוקס י״ב:‏32‏)‏.‏ ישוע אמר להם ליטול מהלחם והיין.‏ גם אחרים שהיו עתידים להשתייך לקבוצה הזו מצופים לעשות את אותו הדבר.‏ הגמול המצפה להם הוא להיות לצידו של ישוע בשמיים.‏ זהו הבדל נוסף שקיים בין המקרה שאירע בגליל לבין סעודת האדון:‏ מה שאמר ישוע לשליחיו בסעודת האדון חל על קבוצה קטנה של מאמינים,‏ ואילו דבריו בכפר נחום הופנו למספר בלתי מוגבל של אנשים.‏

11.‏ מניין אנו יודעים שדבריו של ישוע בגליל אינם נוגעים לקבוצה קטנה ומצומצמת של אנשים?‏

¹¹ כשישוע היה בגליל ב־32 לספירה,‏ הוא דיבר לקבוצה גדולה של אנשים שרובם רצו שהוא יספק עבורם לחם.‏ אך הוא הסב את תשומת ליבם למשהו יקר בהרבה ממזון פיזי — אמצעי שבזכותו הם יוכלו להשיג חיי עולם.‏ ישוע אמר שהמתים יקומו לתחייה ביום האחרון ויוכלו לחיות לנצח.‏ בשונה מסעודת האדון,‏ הוא לא פנה כאן לקבוצה קטנה ומוגדרת,‏ אלא התייחס לברכות שכל האנשים יוכלו ליהנות מהן.‏ הוא הסביר:‏ ‏”‏כל מי שיאכל מן הלחם הזה יחיה לעולם;‏ והלחם שאתן הוא בשרי בעד חייו של העולם”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏51‏)‏.‏

12.‏ מה עלינו לעשות כדי לזכות בברכה שישוע דיבר עליה?‏

 ¹² בדבריו של ישוע אל ההמון בגליל הוא לא התכוון לכך שכל אדם שחי אי פעם עלי אדמות יקבל ברכה זו.‏ מי שיזכו לחיות לנצח יהיו רק מי ש’‏יאכלו מן הלחם הזה’‏,‏ כלומר יוכיחו בפועל את אמונתם בישוע.‏ רבים סבורים שהם ייוושעו רק מעצם העובדה שהם ’‏מאמינים בזה אשר הוא שלח’‏ (‏יוח׳ ו׳:‏29‏,‏ תרגום החברה לכתבי הקודש‏)‏.‏ אך דרוש יותר מכך.‏ רוב מאזיניו של ישוע בגליל האמינו בו בתחילה.‏ אך בשלב מסוים הם הפסיקו ללכת אחריו.‏ מדוע?‏

13.‏ מה דרוש כדי להיות תלמיד אמיתי של ישוע?‏

¹³ רבים מן ההמון שישוע האכיל הלכו אחריו כל עוד הוא נתן להם את מבוקשם.‏ מה שמשך אותם היו ניסי הריפוי שחולל,‏ המזון שחילק בחינם והדברים שלימד,‏ שעלו בקנה אחד עם דעותיהם האישיות.‏ אך ישוע הבהיר להם שכדי להיות תלמידיו האמיתיים דרוש יותר מכך.‏ הוא לא נשלח לכדור הארץ רק כדי למלא את צורכיהם הגופניים של האנשים.‏ על מנת להיות תלמידיו היה עליהם להיענות להזמנתו ’‏לבוא אליו’‏,‏ כלומר לקבל את דבריו ולציית להם (‏יוח׳ ה׳:‏40;‏ ו׳:‏44‏)‏.‏

14.‏ מה עלינו לעשות כדי לזכות בברכת חיי הנצח הנובעת מבשרו ודמו של ישוע?‏

¹⁴ כשישוע הדגיש לאותם המונים שעליהם לגלות אמונה,‏ לְמה הוא התכוון?‏ הוא התכוון שעליהם לגלות אמונה  בכוחם המכפר של בשרו ודמו,‏ אשר הוא עתיד היה להקריב.‏ הייתה זו דרישה חיונית עבורם,‏ וזה נכון גם לגבינו כיום (‏יוח׳ ו׳:‏40‏)‏.‏ כדי שגם אנו נוכל לזכות בברכה הנובעת מבשרו ודמו של ישוע,‏ כפי שמצוין ביוחנן ו׳:‏53‏,‏ עלינו להוכיח את אמונתנו בקורבן הכופר.‏ ברכה זו פתוחה בפני מספר לא מבוטל של אנשים (‏אפ׳ א׳:‏7‏)‏.‏

15,‏ 16.‏ אילו לקחים חשובים הפקנו מיוחנן פרק ו׳‏‏?‏

¹⁵ הכתוב ביוחנן פרק ו׳‏ נושא משמעות רבה עבורנו ועבור יקירינו.‏ הפרק הזה מגלה עד כמה אוהב ישוע את בני האדם.‏ באותו מאורע בגליל הוא ריפא את החולים,‏ לימד אותם על מלכות אלוהים וסיפק להם את המזון הנחוץ להם (‏לוקס ט׳:‏11;‏ יוח׳ ו׳:‏2,‏ 11,‏ 12‏)‏.‏ וחשוב מכך,‏ ישוע הסביר להם שהוא ”‏לחם החיים”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏35,‏ 48‏)‏.‏

¹⁶ אומנם ’‏הכבשים האחרים’‏ שעליהם דיבר ישוע ביוחנן י׳:‏16 אינם צריכים ליטול מהלחם והיין בסעודת האדון המתקיימת מדי שנה,‏ אך הם עדיין מפיקים תועלת מבשרו ודמו בזכות אמונתם בכוחו המכפר של קורבנו (‏יוח׳ ו׳:‏53‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ מי שנוטלים מהלחם והיין מראים בזאת שהם נכללים בברית החדשה ושהם עתידים לרשת את המלכות השמימית.‏ אולם אין זה משנה אם אנו נמנים עם המשוחים או עם הכבשים האחרים,‏ למקרה המתועד ביוחנן פרק ו׳‏ יש ערך רב לכולנו.‏ הוא מבליט עד כמה חשוב לגלות אמונה על מנת לזכות בחיי עולם.‏