מבשרת לא־טבולה מארמניה,‏ הייגנוש שמה,‏ מצאה דרכון בקרבת ביתה.‏ בתוך הדרכון היו כרטיסי חיוב וסכום גדול של כסף.‏ היא סיפרה על כך לבעלה,‏ שגם הוא היה מבשר לא־טבול.‏

בני הזוג התמודדו עם בעיות כלכליות קשות והיו להם חובות;‏ אך הם החליטו להחזיר את הכסף לכתובת הרשומה בדרכון.‏ בעל הדרכון ובני משפחתו נדהמו מכך.‏ הייגנוש ובעלה הסבירו שהם נוהגים ביושר תודות למה שהם לומדים מתוך המקרא וניצלו הזדמנות זו כדי להסביר מי הם עדי־יהוה ולהשאיר ספרות לבני המשפחה.‏

בני המשפחה רצו לגמול להייגנוש ולהעניק לה סכום כספי,‏ אך היא סירבה.‏ למחרת הגיעה אשתו של בעל הדרכון לביתם של בני הזוג והתעקשה שהייגנוש תסכים לקבל טבעת יהלום כאות הערכה.‏

בדומה למשפחה זו,‏ רבים אולי יתפלאו מיושרם של הייגנוש ובעלה.‏ אך האם יהוה מופתע מכך?‏ מהי השקפתו על יושרם?‏ האם היושר שלהם הצמיח להם תועלת?‏

קל למצוא את התשובות לשאלות הללו.‏ מדוע?‏ מפני שמשרתיו של יהוה מאמינים שכאשר הם משקפים את תכונותיו,‏ הוא רואה בכך דבר יקר בהרבה מיהלומים,‏ זהב או דברים חומריים אחרים.‏ השקפתו של יהוה על מה שנחשב ליקר שונה מהשקפתם של רוב בני האדם (‏יש׳ נ״ה:‏8,‏ 9‏)‏.‏ כמו כן,‏ משרתי יהוה מתאמצים לגלות את תכונותיו במידה רבה יותר ורואים בכך הישג שלא יסולא בפז.‏

הדבר עולה בקנה אחד עם מה שמלמד המקרא באשר לתבונה וחוכמה.‏ במשלי ג׳:‏13–15 נאמר:‏ ”אשרי אדם מצא חוכמה,‏ ואדם יפיק תבונה.‏ כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ [מזהב] תבואתה.‏ יקרה היא מפנינים,‏ וכל חפציך לא ישוו בה”.‏ ברור אפוא שבעיני יהוה התכונות הללו נעלות על כל אוצר חומרי.‏

לאור זאת,‏ מה ניתן לומר על יושר?‏

יהוה עצמו נוהג ביושר;‏ הוא ”אינו יכול לשקר” (‏טיט׳ א׳:‏2‏)‏.‏ השליח פאולוס בן המאה הראשונה כתב בהשראת רוח יהוה אל המשיחיים העברים:‏ ”המשיכו להתפלל בעדנו,‏ כי אנו בטוחים שמצפוננו ישר וברצוננו להתנהג ביושר בכל דבר” (‏עב׳ י״ג:‏18‏)‏.‏

ישוע המשיח הציב מופת בנושא היושר.‏ למשל,‏ במקרה אחד אמר לו הכוהן הגדול קיפא:‏ ”אני משביע אותך באלוהים חיים שתאמר לנו אם אתה המשיח בן אלוהים!‏” ישוע הזדהה כמשיח,‏ אף שידע שאם יאמר את האמת,‏ יוכלו חברי הסנהדרין לטעון שהוא מחלל שם אלוהים ולהביא להוצאתו להורג (‏מתי כ״ו:‏63–67‏)‏.‏

מה לגבינו?‏ האם ניתן לומר שאנו נוהגים ביושר אם במצבים מסוימים אנו משמיטים חלק מהעובדות או משנים אותן במעט למען רווח חומרי?‏

יש להודות שקשה לנהוג ביושר באחרית הימים,‏ תקופה שבה רבים ”אוהבי עצמם” ו”אוהבי כסף” (‏טימ״ב ג׳:‏2‏)‏.‏ בשל משברים כלכליים ואי־ודאות תעסוקתית רבים בוחרים בדרכי מרמה.‏ לא מעט אנשים מוצאים  צידוקים לגניבה,‏ רמאות וצורות אחרות של חוסר יושר.‏ מגמה זו רווחת מאוד בימינו.‏ רבים סבורים שהדרך היחידה להפיק רווחים היא לדחוק את היושר לקרן זווית.‏ אפילו היו משיחיים שקיבלו החלטות לא־נבונות בתחום זה,‏ ואיבדו את מעמדם הטוב בקהילה בשל רדיפה אחר ”רווחים בלתי כשרים” (‏טימ״א ג׳:‏8;‏ טיט׳ א׳:‏7‏)‏.‏

אולם רובם המכריע של המשיחיים מחקים את ישוע.‏ הם מבינים שתכונות משיחיות חשובות יותר מכל אוצר או רווח.‏ לכן משיחיים צעירים אינם מרמים כדי לקבל ציונים טובים בבית הספר (‏מש׳ כ׳:‏23‏)‏.‏ יש להודות שמי שנוהגים ביושר לא תמיד זוכים לגמול,‏ כפי שזכתה הייגנוש.‏ אך התנהגות ישרה רצויה בעיני אלוהים,‏ והיא מסייעת לנו לשמור על מצפון טהור,‏ דבר בעל ערך רב.‏

דוגמתו של גגיק ממחישה זאת היטב.‏ הוא אומר:‏ ”לפני שהפכתי למשיחי עבדתי בחברה גדולה.‏ בעל החברה דיווח לרשויות רק על חלק קטן מרווחי החברה כדי להתחמק מתשלום מס.‏ כמנכ”ל החברה ציפו ממני להגיע ל’‏הסדר’‏ עם מבקר המס.‏ נהגתי לשחד אותו כדי שהוא יעלים עין ממעשי המרמה של החברה.‏ כתוצאה מכך יצא לי שם של רמאי.‏ לאחר שלמדתי את האמת,‏ סירבתי להמשיך במעשים האלה,‏ למרות שקיבלתי משכורת גבוהה מאוד בעבודה הזו.‏ החלטתי לפתוח עסק משלי.‏ כבר ביום הראשון רשמתי את החברה שלי כנדרש בחוק ושילמתי את כל המסים” (‏קור״ב ח׳:‏21‏)‏.‏

גגיק מספר:‏ ”ההכנסה שלי צנחה בחצי בערך,‏ ולכן התקשיתי לפרנס את המשפחה שלי.‏ אבל היום אני מאושר יותר.‏ יש לי מצפון נקי לפני יהוה.‏ אני נותן דוגמה טובה לשני בניי,‏ ונהייתי כשיר למלא תפקידים בקהילה.‏ יצא לי מוניטין של אדם ישר בקרב מבקרי המס והאנשים האחרים שאני עושה אתם עסקים”.‏

יהוה אוהב את מי שמרבים את יופייה של תורתו ומגלים את תכונותיו הנעלות,‏ וביניהן יושר (‏טיט׳ ב׳:‏10‏)‏.‏ דוד המלך כתב ברוח אלוהים את הדברים המעודדים הבאים:‏ ”נער הייתי,‏ גם זקנתי,‏ ולא ראיתי צדיק נעזב,‏ וזרעו מבקש לחם” (‏תהל׳ ל״ז:‏25‏)‏.‏

דוגמתה של רות הנאמנה ממחישה את אמיתות הדבר.‏ היא דבקה בחמותה נעמי ולא הותירה אותה לבדה בגילה המבוגר.‏ רות עברה להתגורר בישראל,‏ ושם התאפשר לה לעבוד את אלוהי האמת (‏רות א׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ לאחר שהתיישבה בישראל,‏ היא נהגה ללקט תבואה בשקדנות בהתאם לחוקי תורת משה,‏ ובזאת הראתה שהיא עובדת ישרה וחרוצה.‏ יהוה לא נטש את רות ונעמי,‏ כפי שלא נטש את דוד בתקופה מאוחרת יותר (‏רות ב׳:‏2–18‏)‏.‏ מעניין לציין שיהוה לא רק סיפק את צרכיה החומריים של רות.‏ הוא עשה הרבה מעבר לכך.‏ הוא בחר בה כאחת מהאימהות של דוד המלך ושל המשיח המובטח!‏ (‏רות ד׳:‏13–17;‏ מתי א׳:‏5,‏ 16‏)‏.‏

חלק ממשרתי יהוה עשויים להיקלע למצבים שבהם יהיה להם קשה מאוד לדאוג לצורכיהם.‏ במקום לחפש את הדרך הקלה והלא־ישרה,‏ הם עובדים קשה ונוהגים בחריצות.‏ כך הם מוכיחים שלתכונותיו הנעלות של אלוהים,‏ לרבות יושר,‏ יש ערך  רב יותר בעיניהם מאשר לדברים חומריים (‏מש׳ י״ב:‏24;‏ אפ׳ ד׳:‏28‏)‏.‏

בדומה לרות מימי קדם,‏ המשיחיים ברחבי העולם מגלים אמונה בכוחו של יהוה לעזור להם.‏ הם נשענים לגמרי על יהוה,‏ המבטיח בדברו:‏ ”לעולם לא אעזוב אותך ולעולם לא אנטוש אותך” (‏עב׳ י״ג:‏5‏)‏.‏ יהוה שוב ושוב הראה שהוא חפץ ומסוגל לעזור לאנשים מעוטי יכולת העושים כל מאמץ לשמור על יושר.‏ הוא עומד בהבטחתו לדאוג לצורכיהם (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏

יהלומים ודברי ערך אחרים נחשבים ליקרים בעיני רבים.‏ אך אנו יכולים להיות בטוחים שכאשר אנו מגלים יושר ותכונות אחרות המאפיינות את אבינו השמימי,‏ הוא רואה בכך דבר יקר בהרבה מכל אבן יקרה!‏