אביו של רחבעם היה שלמה, אשר מלך על ישראל 40 שנה (‏מל”א י”א:42‏). שלמה מת בשנת 997 לפה”ס. לאחר מותו הצפין רחבעם מירושלים לשכם, שם נמשח למלך (‏דה”ב י’:1‏). האם רחבעם היה מודאג מכך שעליו ללכת בעקבותיו של שלמה, שהיה ידוע בחוכמתו יוצאת הדופן? הוא לא יכול היה לחזות שבקרוב תיבחן יכולתו שלו לפתור בעיות סבוכות.‏

רחבעם ודאי הבחין באווירה המתוחה ששררה בישראל. בהמשך הגיעו אליו נציגים מקרב העם ושטחו בפניו ישירות את דאגותיהם: ”אביך הקשה את עולנו; ועתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך” (‏דה”ב י’:3, 4‏).‏

רחבעם אולי חש לכוד. אם ייענה לדרישות העם, ייתכן שהוא, משפחתו ואנשי חצרו ייאלצו לוותר על חלק ממותרותיהם ולהפחית מדרישותיהם כלפי העם. מאידך, אם ידחה את בקשתם, עלולים בני העם למרוד בו. מה יעשה? המלך החדש נועץ בתחילה עם המבוגרים, ששימשו כיועציו של שלמה. אולם לאחר מכן ביקש רחבעם את עצתם של הצעירים, בני גילו. בעקבות עצת הצעירים החליט רחבעם לנהוג ביד קשה עם העם. הוא השיב: ”אכביד את עולכם, ואני אוסיף עליו. אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני בעקרבים” (‏דה”ב י’:6–14‏).‏

האם אתה מבחין בלקח עבורנו? אין ספק שבמקרים רבים מן החוכמה לשמוע בקולם של אנשים מבוגרים ובוגרים מבחינה רוחנית. הואיל ויש להם ניסיון, הם יכולים לחזות את התוצאות שקרוב לוודאי יהיו להחלטה כלשהי ולהעניק לנו עצות טובות (‏איוב י”ב:12‏).‏

בתגובה למרד קיבץ רחבעם את צבאו. אולם יהוה התערב באמצעות שמעיה הנביא באמרו: ”לא  תעלו ולא תילחמון עם אחיכם בני ישראל. שובו איש לביתו, כי מאיתי נהיה הדבר הזה” (‏מל”א י”ב:21–24‏).‏ *

לא להיאבק כלל? ודאי תוכל לתאר לעצמך עד כמה הציק הדבר לרחבעם! מה יחשוב העם על מלך שאיים להעניש את נתיניו ”בעקרבים”, אך זמן קצר לאחר מכן נכנע למרד בוטה שכזה? (השווה דברי הימים ב’. י”ג:7‏.) אף־על־פי־כן, המקרא מציין באשר למלך ולצבאו: ”וישמעו את דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה”.‏

מהו הלקח עבורנו? מן התבונה לציית לאלוהים גם אם בעקבות זאת נהיה חשופים למידה מסוימת של לעג. צייתנות לאלוהים מובילה לחסדו ולברכתו (‏דב’ כ”ח:2‏).‏

מה הייתה התוצאה עבור רחבעם? לאחר שמתוך צייתנות נטש את תוכניתו לתקוף את האומה החדשה, הוא מיקד את מאמציו בבניית ערים בשטחי השבטים יהודה ובנימין, אשר עליהם עדיין מלך. הוא חיזק מספר ערים ”הרבה מאוד” (‏דה”ב י”א:5–12‏). וחשוב מכך, במשך זמן מה דבק בחוקי יהוה. בשעה שממלכת ישראל בת עשרת השבטים, שהייתה נתונה לשלטונו של ירבעם, הידרדרה לעבודת אלילים, רבים מאזור זה תמכו ברחבעם – הם הגיעו לירושלים וצידדו בעבודת אלוהים האמיתית (‏דה”ב י”א:16, 17‏). מכאן שצייתנותו של רחבעם חיזקה את מלכותו.‏

אולם לאחר שהתבססה ממלכתו היטב, פעל רחבעם בצורה לא־צפויה. הוא נטש את תורת יהוה לטובת עבודת אלילים! אך מדוע עשה כן? האם נהג תחת השפעת אימו, שהייתה עמונית? (‏מל”א י”ד:21‏) יהיו אשר יהיו סיבותיו, האומה כולה הלכה בעקבותיו. לכן אפשר יהוה לשישק, מלך מצרים, לכבוש ערים רבות ביהודה, אף־על־פי שרחבעם חיזק אותן (‏מל”א י”ד:22–24;‏ דה”ב י”ב:1–4‏).‏

המצב הפך למכריע כאשר הגיע שישק לירושלים, העיר שממנה מלך רחבעם. בשלב זה השמיע שמעיה הנביא לרחבעם ולשריו מסר מאת אלוהים: ”אתם עזבתם אותי, ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק”. כיצד הגיב רחבעם למוסר זה? תגובתו הייתה ראויה לשבח, שהרי המקרא מוסר: ”וייכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו: ’צדיק יהוה’”. לכן, יהוה הציל את רחבעם ואת ירושלים מהשמדה (‏דה”ב י”ב:5–7,‏ 12‏).‏

לאחר מכן המשיך רחבעם למלוך על הממלכה הדרומית. לפני מותו העניק בנדיבות מתנות לבניו הרבים, ככל הנראה כדי למנוע כל מרד נגד יורשו, אחיהם אביה (‏דה”ב י”א:21–23‏). כך גילה רחבעם מידה של תובנה, מה שלא עשה קודם לכן.‏

חרף מעלותיו לא זכה רחבעם לחסדו של אלוהים. המקרא מסכם את תקופת מלכותו במילים: ”ויעש הרע”. מדוע? מפני ש”לא הכין ליבו לדרוש את יהוה” (‏דה”ב י”ב:14‏).‏

חשוב על משמעות הדבר: לעיתים ציית רחבעם לאלוהים. והוא אכן עשה מספר דברים טובים למען עמו של יהוה. אך הוא לא טיפח קשר הדוק עם יהוה או רצון עז לשמח אותו. לכן נפל בחטא ובעבודה זרה. אולי אתה תוהה: ’כאשר נענה רחבעם לתיקון מאת אלוהים, האם עשה זאת בעיקר בשל השפעתם של אחרים ולא בשל חרטה כנה ורצון לשמח את ליבו של אלוהים?’ (‏דה”ב י”א:3, 4; י”ב:6‏). בהמשך חייו חזר לסורו. עד כמה שונה היה מסבו, דוד המלך! דוד אומנם עשה טעויות, אך חייו התאפיינו באהבה ליהוה, במסירות לעבודת אלוהים האמיתית ובחרטה כנה על חטאיו (‏מל”א י”ד:8;‏ תהל’ נ”א:3,‏ 19; ס”ג:2‏).‏

אין ספק שנוכל ללמוד לקח מסיפורו של רחבעם. הדבר ראוי לשבח כאשר אנשים מפרנסים את משפחותיהם וחותרים להשיג משהו בעל ערך. אולם על מנת ליהנות מחסד אלוהים, עלינו בראש  ובראשונה לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית ולדבוק בה.‏

קרוב לוודאי שנעשה כן אם נמשיך לטפח את אהבתנו העמוקה כלפי יהוה. כשם שאנו מזינים אש על מנת שלא תדעך, עלינו לשמור על גחלת אהבתנו כלפי אלוהים בוערת על־ידי לימוד דברו דרך קבע, הרהורים במה שאנו קוראים והתמדה בתפילות (‏תהל’ א’:2;‏ רומ’ י”ב:12‏). כתוצאה מכך תצית אהבתנו ליהוה את רצוננו להשביע את רצונו בכל מעשינו. אם לעיתים יהיה צורך בכך, היא תניע אותנו לחרטה כנה. בשונה מרחבעם נישאר איתנים בעבודת אלוהים האמיתית (‏יהד’ 20, 21‏).‏