1,‏ 2.‏ ‏(‏א)‏ מדוע איננו מופתעים שישוע הורה לנו לציין את מותו בדרך פשוטה?‏ (‏ב)‏ באילו מתכונותיו של ישוע נדון?‏

התוכל לתאר את המתרחש בערב הזיכרון השנתי למות המשיח?‏ אין ספק שרובנו יכולים להיזכר במאפיינים הבסיסיים של סעודת האדון.‏ מדוע?‏ מפני שסעודה זו אינה מורכבת כלל.‏ עם זאת,‏ היא אירוע חשוב מאוד.‏ לכן אולי נשאל:‏ ’‏מדוע סידור זה כל כך פשוט?‏’‏

² במהלך שירותו הארצי ישוע היה ידוע בכך שלימד אמיתות חשובות בצורה פשוטה,‏ ברורה וקלה להבנה (‏מתי ז׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ באופן דומה,‏ הוא הורה לנו לציין * את מותו בדרך פשוטה אך משמעותית.‏ הבה נבחן לעומק את סעודת ערב הזיכרון וכמה מהדברים שאמר ועשה ישוע.‏ כך נבין יותר לעומק עד כמה באמת היה ישוע עניו,‏ אמיץ ואוהב,‏ ונלמד כיצד לחקות אותו במידה רבה יותר.‏

3.‏ על־פי הנאמר במתי כ״ו:‏26–28‏,‏ עד כמה פשוטה הייתה סעודת ערב הזיכרון שכונן ישוע,‏ ומה סימלו שני הפריטים הבסיסיים שבהם השתמש?‏

³ ישוע כונן את טקס הזיכרון למותו בנוכחות 11 שליחיו הנאמנים.‏ הוא לקח את מה שנותר מסעודת הפסח וערך טקס זיכרון פשוט זה.‏ ‏(‏קרא מתי כ״ו:‏26–28‏.‏)‏ הוא השתמש רק בלחם ללא שאור וביין שכבר היו בנמצא.‏ ישוע אמר  לשליחיו ששני הפריטים הבסיסיים הללו מסמלים את גופו ואת דמו המושלמים,‏ שאותם היה עתיד להקריב למענם.‏ השליחים אולי לא הופתעו מהפשטות שאפיינה סידור חדש וחשוב זה.‏ מדוע?‏

4.‏ כיצד העצה שנתן ישוע קודם לכן למרתא מסייעת לנו להבין מדוע סעודת ערב הזיכרון שכונן הייתה אירוע פשוט?‏

⁴ תן דעתך למה שאירע כמה חודשים קודם לכן,‏ במהלך השנה השלישית לשירותו של ישוע,‏ כאשר ביקר בביתם של ידידיו הקרובים – אלעזר,‏ מרתא ומרים.‏ באווירה רגועה זו החל ישוע ללמד.‏ מרתא הייתה נוכחת,‏ אבל טרודה בהכנת ארוחה גדולה לאורח המכובד שלה.‏ ישוע הבחין בכך ותיקן אותה בעדינות.‏ הוא סייע לה להבין שאין זה תמיד הכרחי להכין ארוחה מפוארת (‏לוקס י׳:‏40–42‏)‏.‏ כמה שעות ספורות לפני מותו כקורבן,‏ ישוע יישם בעצמו את עצתו.‏ סעודת ערב הזיכרון שכונן הייתה אירוע פשוט.‏ מה זה מלמד אותנו על ישוע?‏

5.‏ מה אנו לומדים מהפשטות של סעודה זו על ישוע,‏ וכיצד הדבר עולה בקנה אחד עם הכתוב בפיליפים ב׳:‏5–8‏?‏

⁵ בכל מה שאמר ועשה גילה ישוע ענווה.‏ לכן אין זה מפתיע שגם בלילה האחרון שלו עלי אדמות גילה ענווה רבה (‏מתי י״א:‏29‏)‏.‏ הוא ידע שהוא עומד להקריב את הקורבן הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית,‏ ושיהוה יקים אותו לתחייה למעמד מפואר בשמיים.‏ בכל זאת,‏ הוא לא משך לעצמו תשומת לב לא־הולמת ולא דרש שיקיימו טקס מפואר לציון מותו.‏ במקום זאת,‏ אמר לתלמידיו שאחת לשנה יהיה עליהם לזכור אותו באמצעות סעודה פשוטה זו (‏יוח׳ י״ג:‏15;‏ קור״א י״א:‏23–25‏)‏.‏ הסעודה הפשוטה אך ההולמת שכונן מראה שישוע לא היה אדם גאוותן.‏ אנו יכולים לשמוח שענווה היא אחת מתכונותיו המרשימות של מלכנו השמימי ‏(‏קרא פיליפים ב׳:‏5–8‏)‏.‏

6.‏ כיצד נוכל לחקות את ענוותו של ישוע כשאנו מתמודדים עם ניסיונות?‏

⁶ כיצד נוכל לחקות את ענוותו של ישוע?‏ אם נציב את ענייניהם של אחרים לפני עניינינו (‏פיל׳ ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ חשוב שוב על הלילה האחרון של ישוע עלי אדמות.‏ ישוע ידע שבקרוב יחווה מוות מייסר;‏ למרות זאת,‏ גילה דאגה עמוקה כלפי שליחיו הנאמנים שבקרוב יתאבלו על מותו.‏ לכן את הלילה  האחרון העביר כשהוא מלמד,‏ מעודד ומחזק אותם (‏יוח׳ י״ד:‏25–31‏)‏.‏ בענווה גילה ישוע התעניינות רבה יותר ברווחתם של אחרים מאשר ברווחתו שלו.‏ איזו דוגמה נפלאה הציב לנו!‏

7.‏ כיצד גילה ישוע אומץ רב מייד לאחר שכונן את סעודת האדון?‏

⁷ מייד לאחר שכונן את סעודת האדון,‏ גילה ישוע אומץ לב יוצא מגדר הרגיל.‏ כיצד?‏ הוא היה מוכן למלא את רצון אביו לגביו,‏ אפילו שידע שמשמע הדבר שיוצא להורג באשמה המבישה של חילול שם אלוהים (‏מתי כ״ו:‏65,‏ 66;‏ לוקס כ״ב:‏41,‏ 42‏)‏.‏ ישוע שמר על נאמנות מושלמת,‏ וזאת כדי להסב כבוד לשמו של יהוה,‏ לתמוך בריבונותו ולסלול את הדרך לחיי עולם עבור בני האדם שיגלו חרטה.‏ במקביל,‏ ישוע הכין את תלמידיו לקראת מה שהיו עתידים להתמודד איתו בקרוב.‏

8.‏ ‏(‏א)‏ מה אמר ישוע לשליחיו הנאמנים?‏ (‏ב)‏ כיצד חיקו תלמידיו של ישוע את דוגמתו בגילוי אומץ בשנים שלאחר מותו?‏

⁸ כמו כן,‏ ישוע גילה אומץ בכך שלא התמקד בחששות שאולי היו לו,‏ אלא בצורכי שליחיו הנאמנים.‏ הסעודה הפשוטה,‏ שכונן לאחר שיהודה שולח,‏ תזכיר למי שהיו עתידים להפוך לתלמידיו המשוחים את התועלת הצומחת מדמו השפוך של המשיח ומהעובדה שהם חלק מהברית החדשה (‏קור״א י׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ כדי לסייע להם להיות ראויים לקריאתם השמימית,‏ אמר ישוע לתלמידיו מה הוא ואביו מצפים מהם (‏יוח׳ ט״ו:‏12–15‏)‏.‏ בנוסף,‏ ישוע סיפר לשליחים על הניסיונות  הצפויים להם.‏ לאחר מכן,‏ הצביע על דוגמתו וקרא להם:‏ ”אזרו אומץ!‏” (‏יוח׳ ט״ז:‏1–4א,‏ 33‏)‏ גם כעבור שנים רבות המשיכו תלמידיו של ישוע לחקות את דוגמתו בגילוי הקרבה עצמית ולנהוג באומץ לב.‏ גם במחיר אישי כבד,‏ הם תמכו איש ברעהו בניסיונותיהם השונים (‏עב׳ י׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏

9.‏ כיצד נוכל לחקות את ישוע בגילוי אומץ?‏

⁹ באופן דומה,‏ גם אנו כיום מחקים את דוגמתו של ישוע בגילוי אומץ.‏ לדוגמה,‏ דרוש אומץ כדי לסייע לאחינו הנרדפים בשל אמונתם.‏ קורה שאחינו נאסרים שלא בצדק.‏ במקרים הללו עלינו לעשות כל מה שאנו יכולים למענם,‏ ובין היתר לדבר להגנתם (‏פיל׳ א׳:‏14;‏ עב׳ י״ג:‏19‏)‏.‏ דרך נוספת לגלות אומץ היא להמשיך לבשר ”באומץ לב” (‏מה״ש י״ד:‏3‏)‏.‏ בדומה לישוע אנו נחושים לבשר את מסר המלכות,‏ גם כאשר מתנגדים לנו או רודפים אותנו.‏ אולם לפעמים אולי נגלה שחסר לנו אומץ.‏ מה נוכל לעשות?‏

10.‏ מה עלינו לעשות בשבועות שלפני ערב הזיכרון,‏ ומדוע?‏

¹⁰ נוכל לחזק את אומץ ליבנו אם נחשוב על התקווה שיש לנו בזכות קורבן הכופר של המשיח (‏יוח׳ ג׳:‏16;‏ אפ׳ א׳:‏7‏)‏.‏ בשבועות שלפני ערב הזיכרון יש לנו הזדמנות מיוחדת לבנות את הערכתנו כלפי הכופר.‏ במהלך תקופה זו עקוב אחר תוכנית הקריאה במקרא לרגל ערב הזיכרון,‏ והרהר בליווי תפילות באירועים שהתרחשו סביב מותו של ישוע.‏ כך,‏ כאשר נתאסף יחד לקיום סעודת האדון,‏ נבין יותר לעומק את משמעות סמלי ערב הזיכרון ואת הקורבן הייחודי שהם מייצגים.‏ כאשר אנו מבינים  מה ישוע ויהוה עשו עבורנו וכיצד הדבר מועיל לנו וליקירינו,‏ תקוותנו מתחזקת ואנו נחושים עוד יותר לעמוד איתן באומץ לב עד הקץ (‏עב׳ י״ב:‏3‏)‏.‏

11,‏ 12.‏ מה למדנו עד כה?‏

¹¹ עד כה למדנו שסעודת האדון מזכירה לנו לא רק את קורבן הכופר יקר הערך,‏ אלא גם שתי תכונות מרשימות שגילה ישוע – ענווה ואומץ לב.‏ עד כמה אסירי תודה אנו שישוע ממשיך לגלות את התכונות הללו בתור הכוהן הגדול השמימי שלנו,‏ המפגיע בעדנו (‏עב׳ ז׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ כדי להביע את הערכתנו הכנה עלינו לציין בנאמנות את מותו של ישוע,‏ בדיוק כפי שציווה (‏לוקס כ״ב:‏19,‏ 20‏)‏.‏ אנו עושים זאת ביום המקביל לי”ד בניסן,‏ התאריך החשוב ביותר בשנה.‏

¹² המאפיינים הפשוטים של סעודת האדון חושפים בפנינו תכונה נוספת שהניעה את ישוע למות למעננו.‏ בהיותו עלי אדמות כאדם בשר ודם היה ידוע בתכונה זו.‏ באיזו תכונה מדובר?‏

13.‏ כיצד הכתוב ביוחנן ט״ו:‏9 וביוחנן א׳.‏ ד׳:‏8–10 מתאר את האהבה שיהוה וישוע גילו,‏ ומי מפיקים תועלת מאהבתם?‏

¹³ בכל מעשיו שיקף ישוע בצורה מושלמת את אהבתו העזה של יהוה כלפינו.‏ ‏(‏קרא יוחנן ט״ו:‏9;‏ יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8–10‏.‏)‏ מעל לכול,‏ ליבו הניע אותו לתת את חייו למעננו.‏ בין שאנו מקרב המשוחים ובין שמקרב ’‏הכבשים האחרים’‏,‏ אנו מפיקים תועלת מהאהבה שיהוה ובנו גילו כלפינו באמצעות קורבן זה (‏יוח׳ י׳:‏16;‏ יוח״א ב׳:‏2‏)‏.‏ חשוב גם על טבעה של סעודת ערב הזיכרון,‏ אשר חושף את האהבה וההתחשבות שבהן נוהג ישוע בתלמידיו.‏ באיזו דרך?‏

14.‏ באיזו דרך גילה ישוע אהבה כלפי תלמידיו?‏

¹⁴ ישוע גילה אהבה כלפי תלמידיו ילודי הרוח בכך שהורה להם לקיים סעודה פשוטה ולא טקס מורכב.‏ בחלוף הזמן התלמידים המשוחים היו צריכים לקיים את ערב הזיכרון מדי שנה,‏ ולעשות כן לנוכח נסיבות שונות,‏ לרבות מאסר (‏ההת׳ ב׳:‏10‏)‏.‏ האם הם היו מסוגלים לציית לישוע?‏ אכן כן!‏

15,‏ 16.‏ כיצד הצליחו כמה לקיים את סעודת האדון בנסיבות קשות?‏

¹⁵ מהמאה הראשונה ועד לימינו המשיחיים האמיתיים עשו כל מאמץ לציין את מותו של ישוע.‏ הם עשו כל שביכולתם כדי לפעול על־פי ההנחיות לקיום סעודת האדון,‏ לעיתים בתנאים קשים.‏ שים לב לדוגמאות הבאות.‏ כאשר הוחזק בצינוק בכלא הסיני,‏ אח הרולד קינג היה צריך להיות יצירתי.‏ הוא הכין בחשאי את סמלי ערב הזיכרון ולשם כך השתמש במה שהיה לו.‏ הוא גם חישב את התאריך של ערב הזיכרון בצורה מדויקת ככל האפשר.‏ כאשר הגיעה העת לציין את ערב הזיכרון,‏ הוא – לבדו בתא – שר,‏ התפלל ונשא הרצאה מקראית.‏

¹⁶ הנה דוגמה נוספת.‏ קבוצה של אחיות שנכלאו במחנה ריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה סיכנו את חייהן כדי לציין את סעודת האדון.‏ אולם בזכות טבעה הפשוט של סעודה זו,‏ הן הצליחו לקיים בחשאי את ערב הזיכרון.‏ הן דיווחו:‏ ”עמדנו צמודות זו לזו במעגל,‏ מסביב לשרפרף  עטוף בבד לבן ועליו הסמלים.‏ נר האיר את החדר,‏ הואיל ואור חשמל עלול היה להסגירנו.‏.‏.‏ הבענו שוב את נדרינו הנלהבים לאבינו שנשתמש בכל כוחנו להצדקת שמו הקדוש”.‏ איזו אמונה יוצאת מגדר הרגיל גילו!‏ ואיזו אהבה גילה ישוע בכך שאפשר לנו לקיים את ערב הזיכרון גם לנוכח נסיבות קשות!‏

17.‏ אילו שאלות נוכל לשאול את עצמנו?‏

¹⁷ בעוד ערב הזיכרון קרב ובא,‏ מוטב שנשאל את עצמנו את השאלות הבאות:‏ ’‏כיצד אוכל לחקות את ישוע טוב יותר בגילוי אהבה?‏ האם אני דואג לצורכי אחיי לאמונה יותר מאשר לצרכיי?‏ האם אני מצפה מאחיי ומאחיותיי ליותר ממה שהם מסוגלים לתת,‏ או שאני מודע למגבלותיהם?‏’‏ הבה נתמיד לחקות את ישוע ו’‏לגלות הזדהות’‏ (‏פט״א ג׳:‏8‏)‏.‏

18,‏ 19.‏ ‏(‏א)‏ במה אנו יכולים להיות בטוחים?‏ (‏ב)‏ מה אתה נחוש לעשות?‏

¹⁸ הדרישה לקיים את ערב הזיכרון לציון מותו של המשיח לא תימשך עוד זמן רב.‏ כאשר ”יבוא” ישוע במהלך הצרה הגדולה,‏ הוא יקבץ את שארית ”בחיריו” לשמיים,‏ ונחדל לקיים את ערב הזיכרון (‏קור״א י״א:‏26;‏ מתי כ״ד:‏31‏)‏.‏

¹⁹ אין ספק שגם לאחר שנחדל לקיים את ערב הזיכרון,‏ משרתי יהוה יזכרו לטובה סעודה פשוטה זו כסמל לענווה,‏ לאומץ הלב ולאהבה הרבים ביותר שאי פעם גילה אדם.‏ באותה עת מי שקיימו סעודה ייחודית זו ודאי יספרו עליה,‏ לתועלתם של כל מי שיחיו באותם ימים.‏ אולם כדי להפיק תועלת מסעודה זו כבר עכשיו,‏ עלינו להיות נחושים לחקות את ענוותו,‏ אומץ ליבו ואהבתו של ישוע.‏ אם נעשה כן,‏ נוכל להיות בטוחים שנקבל את גמולנו מיהוה (‏פט״ב א׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏