מאמר לימודי 4
למה אנחנו נוכחים בערב הזיכרון
”התמידו לעשות זאת לזכרי” (לוקס כ״ב:19).
שיר 20 נתת את בנך יחידך
סקירה מקדימה *
1, 2. (א) מתי אנחנו זוכרים במיוחד אדם יקר שמת? (ב) מה ישוע כונן בלילה שלפני מותו?
גם אם עבר זמן רב מאז שיקירינו מתו, אנחנו עדיין זוכרים אותם. יום השנה למותם בדרך כלל מחייה אותם בזיכרוננו במיוחד.
2 מדי שנה אנחנו ועוד מיליונים ברחבי העולם מתאספים ביום השנה למותו של מישהו שאנחנו מאוד אוהבים — ישוע המשיח (פט״א א׳:8). אנחנו מתאספים כדי לזכור את מי שנתן את חייו ככופר כדי להושיע אותנו מהחטא והמוות (מתי כ׳:28). למעשה, ישוע רצה שתלמידיו יזכרו את מותו. בלילה שלפני מותו הוא כונן סעודה מיוחדת וציווה: ”התמידו לעשות זאת לזכרי” (לוקס כ״ב:19).
3. מה נבחן במאמר?
3 לחלק קטן מהנוכחים בערב הזיכרון למותו של המשיח יש תקווה שמימית. אבל מיליונים רבים שיש להם תקווה ארצית נוכחים גם הם. במאמר נבחן את הסיבות לכך ששתי הקבוצות משתוקקות לנכוח בערב הזיכרון מדי שנה. כמו כן, נראה איך הנוכחות במאורע זה מועילה לנו. נבחן תחילה כמה סיבות לכך שהמשוחים נוכחים בערב הזיכרון.
למה המשוחים נוכחים
4. למה המשוחים נוטלים מהלחם ומהיין בערב הזיכרון?
4 מדי שנה המשוחים מצפים לנכוח בערב הזיכרון בתור מי שנוטלים מהסמלים. למה זה הולם שהם נוטלים מהלחם ומהיין? כדי להשיב על כך, חשוב מה קרה בלילה האחרון של ישוע עלי אדמות. אחרי סעודת הפסח ישוע כונן את מה שבהמשך נודע כסעודת האדון. הוא העביר את הלחם והיין ל־11 שליחיו הנאמנים ואמר להם לאכול ולשתות מהם. ישוע דיבר איתם על שתי בריתות, או הסכמים — הברית החדשה וברית המלכות (לוקס כ״ב:19, 20, 28–30). * הבריתות האלה אפשרו לאותם שליחים ולמספר מוגבל של אחרים להפוך להיות מלכים וכוהנים בשמיים (ההת׳ ה׳:10; י״ד:1). רק השארית המשוחה, * שמהווה צד בשתי הבריתות האלה, יכולה ליטול מהלחם ומהיין בערב הזיכרון.
5. במה מכירים המשוחים בכל הנוגע לתקווה שהוענקה להם?
5 הנה סיבה נוספת לכך שהמשוחים משתוקקים לנכוח בערב הזיכרון: באירוע הזה יש להם הזדמנות להרהר בתקווה שלהם. יהוה העניק להם תקווה נפלאה — ליהנות מחיי אל־מוות ואל־כיליון בשמיים, לשרת לצד ישוע המשיח במעמדו המפואר ולצד שאר ה־000,144, ומעל לכול, להיות בנוכחות יהוה אלוהים עצמו (קור״א ט״ו:51–53; יוח״א ג׳:2). המשוחים מכירים בכך שהם הוזמנו ליהנות מהזכויות האלה בשמיים. אבל כדי שהם יורשו להיכנס לשמיים, הם צריכים להישאר נאמנים עד מותם (טימ״ב ד׳:7, 8). זה מאוד משמח את המשוחים לחשוב על התקווה השמימית שלהם (טיט׳ ב׳:13). אבל מה לגבי ’הכבשים האחרים’? (יוח׳ י׳:16) מאילו סיבות הם נוכחים בערב הזיכרון?
למה הכבשים האחרים נוכחים
6. למה הכבשים האחרים נוכחים בערב הזיכרון מדי שנה?
6 הכבשים האחרים נוכחים בערב הזיכרון לא בתור מי שנוטלים מהסמלים, אלא בתור צופים. בשנת 1938 בעלי התקווה הארצית הוזמנו לראשונה באופן ספציפי לנכוח בערב הזיכרון. הוצאת המצפה מ־1 במרס 1938 ציינה: ”יהיה זה הולם לגמרי [שהכבשים האחרים] ינכחו באסיפה זו ויצפו בנעשה... זו צריכה להיות עת משמחת גם עבורם, וזה אכן כך”. בדומה לאורחים שמוזמנים לשמוח כצופים בטקס חתונה, הכבשים האחרים שמחים לנכוח כצופים בערב הזיכרון.
7. למה הכבשים האחרים מצפים לנאום שיוגש בערב הזיכרון?
7 גם הכבשים האחרים מהרהרים בתקווה שלהם. הם מצפים לנאום שיוגש בערב הזיכרון, שהרי חלק נכבד ממנו מתמקד במה שהמשיח ו־000,144 שותפיו לשלטון יעשו עבור בני האדם הנאמנים במהלך אלף השנים. תחת ההנהגה של מלכם, ישוע המשיח, אותם שליטים שמימיים יעזרו להפוך את כדור הארץ לגן עדן וירוממו את בני האדם הצייתנים לשלמות. מיליוני הצופים שנוכחים בערב הזיכרון מתרגשים לדמיין את ההתגשמות העתידית של נבואות מקראיות, כמו ישעיהו ל״ה:5, 6, ישעיהו ס״ה:21–23 וההתגלות כ״א:3, 4. הם רואים את עצמם ואת יקיריהם חיים בעולם החדש, וכך הם מחזקים את תקוותם לעתיד ואת נחישותם לא להפסיק לעולם לשרת את יהוה (מתי כ״ד:13; גל׳ ו׳:9).
8. מהי סיבה נוספת לכך שהכבשים האחרים נוכחים בערב הזיכרון?
8 חשוב על סיבה נוספת לכך שהכבשים האחרים נוכחים בערב הזיכרון. הם רוצים להראות שהם אוהבים את המשוחים ותומכים בהם. דבר־אלוהים ניבא שיהיה קשר הדוק בין המשוחים ובין בעלי התקווה הארצית. נבחן כמה דוגמאות לכך.
9. איך הנבואה בזכריה ח׳:23 מראה מה מרגישים הכבשים האחרים כלפי המשוחים?
9 קרא זכריה ח׳:23. נבואה זו מראה באופן נוגע ללב איך הכבשים האחרים מרגישים כלפי אחיהם ואחיותיהם המשוחים. המילים ”איש יהודי” ו”עימכם” מתייחסות לאותה קבוצה — השארית המשוחה (רומ׳ ב׳:28, 29). ”עשרה אנשים מכל לשונות האומות” מסמלים את הכבשים האחרים. הם ’מחזיקים היטב’, או דבקים בנאמנות, במשוחים, ומצטרפים אליהם לעבודת אלוהים הטהורה. לכן טבעי שבערב הזיכרון הכבשים האחרים נוכחים עם המשוחים במאורע וכך מראים את הקשר ההדוק שיש להם איתם.
10. איך יהוה הגשים את הנבואה שביחזקאל ל״ז:15–19, 24, 25?
10 קרא יחזקאל ל״ז:15–19, 24, 25. יהוה הגשים את הנבואה ואיחד את המשוחים ואת הכבשים האחרים בקשר אחדות בל יינתק. הנבואה מזכירה שני מקלות. בעלי התקווה השמימית הם כמו המקל ”ליהודה” (השבט שממנו נבחרו מלכי ישראל), ובעלי התקווה הארצית הם כמו מקל ”אפרים”. * מהנבואה עולה שיהוה יאחד את שתי הקבוצות כך שהן ייהפכו ”למקל אחד”. משמע הדבר שהם משרתים באחדות תחת הנהגתו של מלכם היחיד, ישוע המשיח. מדי שנה המשוחים והכבשים האחרים נוכחים בערב הזיכרון לא כשתי קבוצות נפרדות, אלא כ”עדר אחד” תחת ”רועה אחד” (יוח׳ י׳:16).
11. מה הדרך העיקרית שבה ”הכבשים” המוזכרים במתי כ״ה:31–36, 40 מראים את תמיכתם באחיו של המשיח?
11 קרא מתי כ״ה:31–36, 40. ”הכבשים” במשל מסמלים אנשים צדיקים בעת הקץ שיש להם תקווה ארצית — כלומר, הכבשים האחרים. הם תומכים בנאמנות בשארית אחיו משוחי הרוח של המשיח בכך שהם עוזרים להם למלא משימה עצומה — מלאכת הבישור ועשיית התלמידים הכלל־עולמית (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
12, 13. באילו דרכים נוספות הכבשים האחרים מראים את תמיכתם באחיו של המשיח?
12 מדי שנה, בשבועות שלפני ערב הזיכרון, הכבשים האחרים מראים את תמיכתם באחיו של המשיח כשהם משקיעים את כל מרצם כדי להשתתף במבצע כלל־עולמי להזמנת מעוניינים לערב הזיכרון. (ראה התיבה ” האם אתה נערך מראש לעונת ערב הזיכרון?”) הם גם עוזרים בכל הסידורים ההכרחיים כדי שכל הקהילות ברחבי העולם יוכלו לקיים את ערב הזיכרון, למרות שברוב הקהילות איש לא נוטל מהסמלים. הכבשים האחרים שמחים לתמוך באחיו של המשיח בדרכים אלו. הם יודעים שישוע מחשיב את מה שהם עושים למען אחיו המשוחים כאילו הם עושים זאת למענו באופן אישי (מתי כ״ה:37–40).
13 מאילו סיבות נוספות כולנו, ללא תלות בתקווה שלנו, נוכחים בערב הזיכרון?
למה כולנו נוכחים
14. איך יהוה וישוע גילו אהבה גדולה כלפינו?
14 אנחנו אסירי תודה על האהבה שיהוה וישוע גילו כלפינו. יהוה מראה שהוא אוהב אותנו בדרכים רבות. אבל דרך אחת עולה על כולן. הדרך הגדולה ביותר שבה אלוהינו הראה את אהבתו הבלתי אנוכית כלפינו היא שהוא שלח את בנו היקר לסבול ולמות למעננו (יוח׳ ג׳:16). אנחנו מכירים בכך שגם ישוע גילה אהבה גדולה כשהיה מוכן לתת את חייו למעננו (יוח׳ ט״ו:13). לעולם לא נוכל לגמול ליהוה ולישוע על האהבה שהם גילו כלפינו, אבל אנחנו יכולים להראות שאנחנו אסירי תודה בדרך שבה אנחנו חיים את חיינו מדי יום (קול׳ ג׳:15). ואנחנו נוכחים בערב הזיכרון כדי שנוכל לזכור את אהבתם כלפינו ולהראות שאנחנו אוהבים אותם.
15. למה גם המשוחים וגם הכבשים האחרים מוקירים את מתת הכופר?
15 אנחנו מוקירים את מתת הכופר (מתי כ׳:28). המשוחים מוקירים את קורבן הכופר, אשר הופך את התקווה הנפלאה שלהם לאפשרית. בזכות האמונה שלהם בקורבן המשיח, יהוה החשיב אותם לצדיקים ואימץ אותם כילדיו (רומ׳ ה׳:1; ח׳:15–17, 23). גם הכבשים האחרים אסירי תודה על הכופר. בזכות אמונתם בדמו השפוך של המשיח יש להם מעמד טהור לפני אלוהים, הם יכולים לעבוד אותו, ויש להם התקווה להינצל ”מן הצרה הגדולה” (ההת׳ ז׳:13–15). אחת הדרכים שבהן גם המשוחים וגם הכבשים האחרים מביעים את הערכתם כלפי הכופר היא לנכוח בערב הזיכרון מדי שנה.
16. מהי סיבה נוספת לכך שאנחנו נוכחים בערב הזיכרון?
16 סיבה נוספת לכך שאנחנו נוכחים בערב הזיכרון היא שאנחנו רוצים לציית לישוע. ללא תלות בתקווה שלנו לעתיד, כל אחד מאיתנו רוצה לציית לצו שנתן ישוע בערב שבו כונן את ערב הזיכרון: ”התמידו לעשות זאת לזכרי” (קור״א י״א:23, 24).
איך הנוכחות מועילה לכולנו
17. איך ערב הזיכרון עוזר לנו לקרוב ליהוה?
17 אנחנו מתקרבים ליהוה (יעקב ד׳:8). כפי שלמדנו, ערב הזיכרון נותן לנו הזדמנות לחשוב על התקווה שיהוה העניק לנו ולהרהר באהבה הגדולה שהוא גילה כלפינו (יר׳ כ״ט:11; יוח״א ד׳:8–10). כשאנחנו חושבים על התקווה הוודאית שלנו לעתיד ועל האהבה האיתנה של יהוה כלפינו, אנחנו מעמיקים את אהבתנו כלפיו ומחזקים את הקשר שלנו איתו (רומ׳ ח׳:38, 39).
18. מה הרהורים בדוגמתו של ישוע מניעים אותנו לעשות?
18 זה מניע אותנו לחקות את הדוגמה של ישוע (פט״א ב׳:21). בימים שלפני ערב הזיכרון, אנחנו מתמקדים בתיאורים המקראיים על השבוע האחרון של ישוע עלי אדמות, על מותו ועל תחייתו. ואז, בערב הזיכרון, הנאום מזכיר לנו את אהבתו של ישוע כלפינו (אפ׳ ה׳:2; יוח״א ג׳:16). כשאנחנו קוראים על הדוגמה שהציב ישוע בגילוי הקרבה עצמית ומהרהרים בה, זה מניע אותנו ”להוסיף להתהלך כפי שהוא התהלך” (יוח״א ב׳:6).
19. איך נוכל לשמור את עצמנו באהבת אלוהים?
19 אנחנו נחושים אף יותר לשמור את עצמנו באהבת אלוהים (יהד׳ 20, 21). אנחנו שומרים את עצמנו באהבת אלוהים כשאנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לציית לו, לקדש את שמו ולשמח את ליבו (מש׳ כ״ז:11; מתי ו׳:9; יוח״א ה׳:3). הנוכחות בערב הזיכרון מניעה אותנו להיות יותר נחושים לחיות כל יום בדרך שמראה ליהוה שאנחנו רוצים לשמור את עצמנו באהבתו לנצח.
20. אילו סיבות טובות יש לנו לנכוח בערב הזיכרון?
20 בין שהתקווה שלנו היא לחיות לנצח בשמיים ובין שעלי אדמות, יש לנו סיבות טובות לנכוח בערב הזיכרון. מדי שנה כשאנחנו מתאספים יחד בתאריך זה אנחנו זוכרים את מותו של מישהו שאנחנו אוהבים — ישוע המשיח. מעל לכול, אנחנו זוכרים את ביטוי האהבה הגדול ביותר — האהבה שיהוה הראה כלפינו כשנתן את בנו ככופר. השנה ערב הזיכרון יתקיים ביום שישי, 15 באפריל 2022. אנחנו אוהבים את יהוה ואת בנו, ולכן ביום השנה למותו של ישוע אין דבר יותר חשוב עבורנו מאשר לנכוח בערב הזיכרון.
שיר 16 הללו את יהוה על בנו, משיחו
^ גם אם תקוותנו היא לחיות בשמיים וגם אם תקוותנו היא לחיות בגן עדן עלי אדמות, אנחנו מצפים לנכוח בערב הזיכרון מדי שנה. המאמר יבחן אילו סיבות מקראיות טובות יש לנו לנכוח באירוע, ואיך זה מועיל לנו.
^ למידע נוסף על הברית החדשה וברית המלכות, ראה המאמר ”אתם תהיו ממלכת כוהנים” בהוצאת המצפה מ־15 באוקטובר 2014, עמ׳ 15–17.
^ ביאור מונחים: הביטוי השארית המשוחה מתייחס למשיחיים המשוחים שעדיין חיים עלי אדמות.
^ למידע נוסף על נבואת שני המקלות המופיעה ביחזקאל פרק ל״ז, ראה הספר עבודת יהוה הטהורה — שוקמה סוף סוף! עמ׳ 130–135, ס׳ 3–17.
