לאחר ימים סוערים וגשומים הפציע יום שמשי חמים.‏ היה זה יום שני ה־1 בספטמבר 1919.‏ בשעות אחר הצהריים של אותו יום התאספו פחות מ־000,‏1 איש באודיטוריום בן 500,‏2 מושבים בסידר פוינט שבאוהיו,‏ ארה״ב,‏ לחלק הראשון של הכינוס.‏ לקראת הערב הגיעו 000,‏2 אנשים נוספים בכלי שיט,‏ במכוניות וברכבות מיוחדות.‏ ביום שלישי היה מספר הנוכחים כה גבוה שהאחים נאלצו לקיים את שאר התוכנית מחוץ למבנה בצל עצים רמי צמרת.‏

מבעד לעלי העצים יצרו קרני השמש דפוסי תחרה על חליפותיהם של הגברים.‏ משב רוח נעים שהגיע מכיוון אגם ארי פרע את כובעיהן עטורי הנוצות של הנשים.‏ ”בסביבת הפארק הנעימה,‏ הרחק מהרעש של העולם הישן,‏ הרגשנו שאנו באמת בגן עדן”,‏ סיפר אח אחד.‏

אך יופייה של הסביבה החוויר בהשוואה לשמחה שקרנה מפניהם של הנוכחים.‏ ”כולם נראו אנשים אדוקים מאוד”,‏ ציין עיתון מקומי,‏ ”אך יחד עם זאת שמחים ועליזים להפליא”.‏ בעיני תלמידי המקרא טעמה של ההתרועעות המשיחית היה מתוק ביותר,‏ בייחוד לאחר הניסיונות המרים שחוו בשנים הקודמות:‏ רדיפות בזמן המלחמה,‏ פילוגים חריפים בקהילות,‏ סגירת שערי בית־אל בברוקלין ומאסרם של רבים בשל תמיכתם במלכות,‏ ביניהם שמונה ממובילי הדרך שנגזרו עליהם 20 שנות מאסר.‏ *

בשל הייאוש והבלבול שאחזו בתלמידי המקרא באותן שנים קשות,‏ חדלו חלקם לתת עדות.‏ אולם רובם השתדלו כמיטב יכולתם להחזיק מעמד לנוכח הדיכוי מצד הרשויות.‏ במקרה אחד מני רבים דיווח חוקר אחד שחרף האזהרות התקיפות שקיבלו תלמידי המקרא שתחקר,‏ הם הביעו את נחישותם ”להמשיך לבשר על דבר־אלוהים עד הקץ”.‏

תלמידי המקרא הנאמנים ”נשאו עיניהם להכוונת האדון.‏.‏.‏ והתפללו ללא ליאות להדרכת האב” במהלך אותה תקופת מבחן.‏ כעת הם התאחדו מחדש בכינוס משמח זה בסידר פוינט.‏ אחות אחת ביטאה את רגשותיהם של רבים כששאלה כיצד ניתן יהיה  ‏”להניע מחדש את גלגלי הפעילות”.‏ מה שהם רצו יותר מכול הוא לחזור לבשר!‏

לאורך כל אותו שבוע תהו הנוכחים מה כוונת האותיות GA שהתנוססו על תוכניית הכינוס,‏ על כרטיסי קבלת הפנים ועל השלטים באתר הכינוס.‏ לבסוף,‏ ביום שישי,‏ ”יום הפועלים השותפים”,‏ חשף ג׳וזף פ.‏ רתרפורד את פתרון התעלומה בפני 000,‏6 הנוכחים.‏ האותיות GA היו למעשה ראשי התיבות של המילים The Golden Age (‏תור הזהב‏)‏ — כתב עת חדש המיועד לשירות.‏ *

בהתייחסו לאחיו המשוחים אמר אח רתרפורד:‏ ”מבעד לעיני האמונה הם מביטים אל מעבר לימי הצרה ורואים את תור הזהב של שלטונו המפואר של המשיח.‏ .‏.‏.‏ בעיניהם זוהי אחריותם העיקרית וזכות גדולה לאין ערוך להכריז לעולם על ביאתו של תור הזהב.‏ זהו חלק מהתפקיד שהטיל עליהם אלוהים”.‏

תור הזהב,‏ ‏”כתב עת המכיל עובדות,‏ תקווה ואמונה”,‏ היה כלי שפתח את הפתח לשיטה חדשה להפצת האמת — מבצע להצעת מינויים מבית לבית.‏ כאשר שאל הנואם מי מעוניינים ליטול חלק בפעילות,‏ זינקו כל הנוכחים על רגליהם.‏ לאחר מכן,‏ ”בהתלהבות ובקנאות המאפיינות רק את ההולכים בעקבות ישוע”,‏ הם שרו:‏ ”שלח אורך ואמיתך,‏ אדוננו”.‏ ”לעולם לא אשכח באיזו עוצמה רעדו העצים”,‏ סיפר ג׳.‏ מ.‏ נוריס.‏

עם תום התוכנית המתינו הנוכחים בתור במשך שעות כדי להיות בין המנויים הראשונים על כתב העת.‏ רבים הרגישו כמו מייבל פילבריק שאמרה:‏ ”כמה מרגש היה לדעת ששוב יש לנו מלאכה לבצע!‏”‏

כ־000,‏7 תלמידי מקרא החלו להיערך לפעולה.‏ העלון שיטות ארגון והספרון בידי מי הופקדה המלאכה סיפקו את הפרטים הבאים:‏ מחלקת שירות חדשה במשרדים הראשיים תנצח על הפעילות.‏ בכל קהילה יוקם ועד שירות וימונה אחראי שימסור הנחיות.‏ השטחים יחולקו למקטעים של 150 עד 200 בתים.‏ בימי חמישי בערב תיערך אסיפת שירות כדי לחלוק חוויות ולמסור דוחות שירות.‏

‏”כשחזרנו הביתה נרתמנו כולנו למבצע הצעת המינויים”,‏ אמר הרמן פילבריק.‏ בכל מקום הקשיבו בשקיקה למסר שבפיהם.‏ ”נראה היה שלאחר המלחמה שהסבה צער כה רב,‏ עצם המחשבה שיבוא תור זהב קסמה לכולם”,‏ אמרה ביולה קובי.‏ ארתור קלאוס כתב:‏ ”כל הקהילה הייתה מופתעת מאוד מהמספר הרב של המינויים שנעשו”.‏ תוך חודשיים בלבד לאחר ההוצאה הראשונה של תור הזהב חולקו קרוב לחצי מיליון עותקים ונרשמו 000,‏50 מינויים.‏

בהוצאת המצפה מ־1 ביולי 1920 התפרסם המאמר ”בשורת המלכות”.‏ לימים ציין אח א.‏ י.‏ מקמילן שמאמר זה היה ”ההכרזה הרשמית הראשונה על פעילות הבישור הכלל עולמית כפי שהיא מתבצעת בימינו”.‏ המאמר עודד את כל המשיחיים המשוחים ”להכריז לעולם שמלכות השמיים קרבה”.‏ בימינו מצטרפים מיליונים לאחי המשיח,‏ ’‏שבידיהם הופקדה המלאכה’‏.‏ גם הם מבשרים בקנאות את הבשורה בעודם מחכים לתור הזהב של המשיח.‏