יהוה אוהב את מי ש”מחזיקים מעמד בעשותם פרי”
”ואלה אשר באדמה הטובה הם מי ש... מחזיקים מעמד בעשותם פרי” (לוקס ח’:15).
שירים: 98, 10
1, 2. (א) מדוע אנו מתעודדים ממי שמבשרים בנאמנות בשטחים לא־פוריים? (ראה תמונה בפתיח המאמר.) (ב) מה אמר ישוע באשר לפעילות הבישור שביצע ”בעירו”? (ראה הערת שוליים.)
סרג’יו ואולינדה הם זוג חלוצים בשנות ה־80 לחייהם המתגוררים בארצות הברית. לאחרונה הפכו רגליהם הכאובות את ההתניידות למשימה קשה יותר. בכל זאת, כמנהגם זה עשרות שנים, הם צועדים בבוקר ומגיעים בשעה שבע לכיכר באזור הומה בעיר. הם מתמקמים קרוב לתחנת אוטובוס ומציעים את הספרות המקראית שלנו לעוברים ושבים. רוב האנשים מתעלמים מהם, אך בני הזוג נותרים במקומם ומחייכים למתבוננים בהם. בצהרי היום הם הולכים לאיטם הביתה, ולמחרת בבוקר שבים לכיכר בשעה שבע. למעשה, בני הזוג הנאמנים הללו עסוקים בהכרזת בשורת המלכות במקום זה שישה בקרים בשבוע במהלך השנה כולה.
2 בדומה לסרג’יו ואולינדה, רבים מהאחים והאחיות הנאמנים ברחבי העולם מבשרים כבר עשרות שנים בשטחים לא־פוריים. אם גם אתה מתמודד עם קושי זה, אנו משבחים אותך בחום על התמדתך. * עמידתך האיתנה בשירות יהוה היא מקור עידוד עבור רבים – גם עבור אחים מנוסים. שים לב לדבריהם של מספר משגיחי נפה: ”כשאני מבשר עם אחים ואחיות נאמנים אלה, אני שואב כוח מדוגמתם”. ”נאמנותם מעודדת אותי להחזיק מעמד ולאזור אומץ בשירותי”. ”דוגמתם מחממת את ליבי”.
3. באילו שלוש שאלות נדון, ומדוע?
3 כדי לחזק את נחישותנו להשלים את מלאכת ההטפה שהטיל עלינו ישוע, נדון בתשובות לשלוש שאלות: מדוע אנו עלולים לחוש לעיתים רפיון ידיים? כיצד נוכל לעשות פרי? מה יסייע לנו להחזיק מעמד בעשותנו פרי?
מדוע אנו עלולים לחוש רפיון ידיים?
4. (א) כיצד השפיעה תגובתם השלילית של רוב היהודים על פאולוס? (ב) מדוע פאולוס חש כך?
4 אם אי פעם חשת רפיון ידיים מאחר שאתה מבשר בשטחים שההיענות בהם מועטה, תוכל להזדהות עם השליח פאולוס. במהלך שירותו, שארך כ־30 שנה, סייע לרבים להפוך לתלמידי המשיח (מה”ש י”ד:21; קור”ב ג’:2, 3). אך הוא לא הצליח לגרום ליהודים רבים להפוך לעובדי אלוהים אמיתיים. נהפוך הוא, רובם דחו את פאולוס וכמה אף רדפו אותו (מה”ש י”ד:19; י”ז:1, 4, 5, 13). כיצד השפיעה תגובתם העוינת של היהודים על פאולוס? הוא הודה בכנות: ”אומר אני את האמת כתלמיד המשיח... יש בליבי צער רב וכאב בלתי פוסק” (רומ’ ט’:1–3). מדוע פאולוס חש כך? ליבו היה בפעילות הבישור. הוא בישר ליהודים מתוך דאגה עמוקה כלפיהם, לכן כאב לו לראות שהם דוחים את רחמי אלוהים.
5. (א) מה מניע אותנו לבשר לרעינו? (ב) מדוע אין זה מפליא שאנו חשים לעיתים רפיון ידיים?
5 בדומה לפאולוס, אנו מבשרים לאנשים מתוך דאגה כנה כלפיהם (מתי כ”ב:39; קור”א י”א:1). מדוע? אנו יודעים מניסיון אישי שברכות רבות מצפות למי שמחליטים לשרת את יהוה. כשאנו חושבים על האנשים שבשטחנו, אנו אומרים לעצמנו: ’אילו רק היינו יכולים לעזור להם לראות מה הם מפסידים!’ מסיבה זו אנו ממשיכים לעודד אותם ללמוד את האמת על אודות יהוה ומטרתו עבור האנושות. אנו אומרים למעשה לאנשים שאנו מבשרים להם: ’הבאנו לכם מתנה יפה. קבלו אותה בבקשה’. כאשר אנשים מסרבים לקבלה, אין פלא שאנו חשים ’בליבנו כאב’. הרגשות הללו אינם מצביעים על חוסר אמונה, אלא על העובדה שליבנו בפעילות הבישור. לכן גם אם אנו חשים לעיתים רפיון ידיים, אנו מחזיקים מעמד. אלנה, המשרתת כחלוצה למעלה מ־25 שנה, מייצגת את רגשותיהם של רבים מאיתנו באמרה: ”לא קל לי לבשר. בכל זאת, אין פעילות אחרת שהייתי מעדיפה לעסוק בה”.
כיצד נוכל לעשות פרי?
6. איזו שאלה נבחן, וכיצד נעשה כן?
6 מדוע נוכל להיות בטוחים שללא תלות במקום שבו אנו מבשרים, שירותנו יכול להיות פורה? על מנת להשיב על שאלה חשובה זו, נבחן שניים ממשליו של ישוע שבהם הוא דן בצורך ’לעשות פרי’ (מתי י”ג:23). המשל הראשון הוא באשר לגפן.
7. (א) מה מסמלים ”הכורם”, ”הגפן” ו”השריגים”? (ב) על איזו שאלה ברצוננו להשיב?
7 קרא יוחנן ט”ו:1–5, 8. שים לב שישוע אמר לשליחיו: ”בזאת יפואר אבי, בכך שתוסיפו להניב פרי רב ותתנהגו כתלמידיי”. ישוע ציין שאביו הוא ”הכורם”, שהוא עצמו ”הגפן האמיתית” ושתלמידיו הם ”השריגים”, כלומר ענפי הגפן. * אם כן, איזה פרי צריכים תלמידיו של המשיח לעשות? במשל זה לא אמר ישוע מפורשות מהו הפרי, אך הזכיר פרט משמעותי המסייע לנו לדעת את התשובה.
8. (א) מדוע הפרי במשל אינו יכול להתייחס לתלמידים חדשים? (ב) מה מאפיין את דרישותיו של יהוה?
8 ישוע ציין באשר לאביו: ”כל שריג בי שאינו עושה פרי הוא מסיר”. במילים אחרות, יהוה רואה בנו כמשרתיו רק אם אנו עושים פרי (מתי י”ג:23; כ”א:43). מכאן שבמשל זה הפרי שכל משיחי חייב להניב אינו מתייחס לתלמידים חדשים שאולי תהיה לנו הזכות לעשות (מתי כ”ח:19). אם כך היה הדבר, עדי־יהוה נאמנים שאינם מצליחים לעשות תלמידים מפני שהם מבשרים בשטח לא־פורה יהיו כמו השריגים שאינם מניבים פרי במשלו של ישוע. אך מסקנה זו אינה מתקבלת על הדעת. מדוע? מפני שאיננו יכולים להכריח אנשים להפוך לתלמידים. יהיה זה בניגוד לדרכיו האוהבות של יהוה לפסול את משרתיו רק מפני שאינם מצליחים לעשות דבר שהוא מחוץ להישג ידם. כל מה שמבקש מאיתנו יהוה לעשות הוא תמיד בר־השגה (דב’ ל’:11–14).
9. (א) איזו פעילות מאפשרת לנו להניב פרי? (ב) באיזה משל נדון כעת, ומדוע?
9 אם כן, מהו הפרי שעלינו להניב? אין ספק שהפרי צריך להתייחס לפעילות שכל אחד מאיתנו מסוגל לבצע. ובכן, איזו פעילות הינה הכרחית כדי ”לעשות פרי”? הכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים (מתי כ”ד:14). * משל שסיפר ישוע באשר לזורע מאשש מסקנה זו. נדון כעת במשל זה.
10. (א) מה מסמלים הזרע והאדמה במשל? (ב) מה מניב גבעול חיטה?
10 קרא לוקס ח’:5–8, 11–15. במשל הזורע הזרע הוא ”דבר אלוהים”, או מסר המלכות. האדמה מסמלת את ליבו הסמלי של האדם. הזרע שנפל על האדמה הטובה הצמיח שורשים, נבט וגדל, והבה נניח שהפך לגבעול חיטה. לאחר מכן ’עשה פרי פי מאה’. אולם איזה סוג של פרי מניב גבעול חיטה? האם הוא מניב גבעולי חיטה קטנים? לא, הוא מניב זרעים חדשים, שבסופו של דבר עשויים לגדול לגבעולים. במשל זה הניב זרע אחד מאות זרעים. כיצד היבט זה במשל נוגע לשירותנו?
כיצד אנו ’מחזיקים מעמד בעשותנו פרי’? (ראה סעיף 11)
11. (א) כיצד נוגע משל הזורע לשירותנו? (ב) כיצד אנו מניבים זרעי מלכות חדשים?
11 לשם השוואה, נניח שלפני כמה שנים חלקו איתנו הורינו המשיחיים או עדי־יהוה אחרים את בשורת המלכות. לשמחתם הבחינו שליבנו נענה למסר המלכות דמוי הזרע. כשם שהאדמה הטובה במשלו של ישוע אחזה בזרע, גם אנו נענינו לבשורה ואחזנו בה. כתוצאה מכך, הצמיח מסר המלכות דמוי הזרע שורש וגדל כביכול לגבעול חיטה, שלימים היה בשל להניב פרי. וכפי שהפרי של גבעול החיטה איננו גבעולים חדשים אלא זרעים חדשים, כך הפרי שאנו עושים איננו תלמידים חדשים אלא זרעי מלכות חדשים. * כיצד אנו מניבים זרעי מלכות חדשים? בכל פעם שאנו מכריזים בדרך זו או אחרת את מסר המלכות, אנו כביכול מכפילים ומפזרים את הזרע שניטע בליבנו (לוקס ו’:45; ח’:1). לכן, משל זה מלמד אותנו שכל עוד אנו ממשיכים להכריז את מסר המלכות, אנו ’מחזיקים מעמד בעשותנו פרי’.
12. (א) איזה לקח אנו יכולים להפיק ממשליו של ישוע על הגפן והזורע? (ב) כיצד משפיע עליך הדבר?
12 איזה לקח אנו יכולים להפיק ממשליו של ישוע על הגפן והזורע? המשלים מסייעים לנו להבין שהיכולת שלנו להניב פרי אינה תלויה בתגובתם של האנשים בשטחנו, אלא בנאמנותנו שלנו. פאולוס הזכיר עובדה זו באמרו: ”כל אחד יקבל את גמולו כפי עמלו” (קור”א ג’:8). הגמול ניתן על־פי העמל, ולא על־פי תוצאות העמל. מטילדה, המשרתת כחלוצה זה 20 שנה, אומרת: ”אני מפיקה שמחה מהידיעה שיהוה גומל לנו על מאמצינו”.
כיצד נוכל להמשיך לעשות פרי?
13, 14. על־פי הכתוב ברומים י’:1, 2, מאילו סיבות לא ויתר פאולוס על מי שהגיבו באופן שלילי למסר המלכות?
13 מה יסייע לנו להחזיק מעמד בעשותנו פרי? כפי שכבר ראינו, פאולוס חש רפיון ידיים בשל תגובתם השלילית של היהודים למסר המלכות. למרות זאת, הוא לא ויתר עליהם. שים לב מה עוד אמר באיגרתו אל המשיחיים ברומא באשר לרגשותיו כלפי היהודים הללו: ”משאלת ליבי ותחינתי לאלוהים – שייוושעו; שכן אני מעיד עליהם שיש להם קנאה לאלוהים, אבל לא על־פי ידע מדויק” (רומ’ י’:1, 2). מה היו הסיבות שהבליט פאולוס אשר הניעו אותו להמשיך בשירותו?
14 ראשית, פאולוס ציין מדוע המשיך לבשר ליהודים. מה שהניע אותו היה ’משאלת ליבו’. היה זה רצונו העז שחלק מהיהודים ייוושעו (רומ’ י”א:13, 14). שנית, פאולוס הזכיר את ’תחינתו לאלוהים’. הוא התחנן לאלוהים שיעזור ליחידים מקרב היהודים להיענות למסר המלכות. שלישית, פאולוס הוסיף: ”יש להם קנאה לאלוהים”. הוא ראה את הפוטנציאל הגלום באנשים. קנאות, כאשר היא מופנית לדברים הנכונים, יכולה להפוך אנשים ישרי לב לתלמידים קנאים של המשיח – כפי שפאולוס ידע היטב.
15. כיצד נוכל לחקות את פאולוס? הבא דוגמאות.
15 כיצד נוכל לחקות את פאולוס? ראשית, אנו עושים כל מאמץ כדי שכמיהתנו למצוא את כל מי שיש להם ”נטיית הלב הנכונה לחיי עולם” לא תדעך. שנית, אנו מתחננים ליהוה בתפילה שיפתח את ליבם של אנשים ישרי לב (מה”ש י”ג:48; ט”ז:14). סילבנה, המשרתת כחלוצה קרוב ל־30 שנה, אומרת: ”לפני שאני ניגשת לבית בשטח שלי, אני מתפללת ליהוה ומבקשת ממנו שתהיה לי גישה חיובית”. גם אנו מתפללים לאלוהים שהמלאכים ידריכו אותנו כדי שנמצא את ישרי הלב (מתי י’:11–13; ההת’ י”ד:6). רוברט, המשרת כחלוץ למעלה מ־30 שנה, מציין: ”זה מרגש לבשר עם מלאכים היודעים מה מתחולל בחייהם של בעלי הבתים”. שלישית, אנו מנסים לראות את הפוטנציאל הגלום באנשים. קרל, זקן־קהילה שנטבל לפני למעלה מ־50 שנה, אומר: ”אני מחפש כל סימן קטן שעשוי להעיד על כנותו של האדם – חיוך, מבט אדיב או שאלה כנה”. גם אנו, בדומה לפאולוס, נוכל להחזיק מעמד בעשותנו פרי.
”אל תנח ידך”
16, 17. (א) איזה לקח אנו למדים מההנחיה המצויה בקהלת י”א:6? (ב) המחש איזו השפעה יכולה להיות למלאכת הזריעה על המתבוננים בנו.
16 גם אם נראה שמסר המלכות שאנו מכריזים אינו נוגע לליבם של אנשים, בל נמעיט בהשפעה שיש למלאכת הזריעה שאנו מבצעים. (קרא קהלת י”א:6.) רבים אומנם אינם מקשיבים לנו, אך הם מתבוננים בנו. הם שמים לב ללבושנו המסודר, להתנהגותנו המנומסת ולחיוכנו החמים. עם הזמן עשויה התנהגותנו לסייע לכמה להבין שאחרי ככלות הכול השקפותיהם השליליות לגבינו אינן נכונות. סרג’יו ואולינדה, שהוזכרו קודם לכן, הבחינו בשינוי שכזה.
17 סרג’יו מספר: ”מפאת מחלה, לא הלכנו לכיכר במשך זמן מה. כאשר חזרנו לשם, עוברי אורח שאלו: ’איפה הייתם? התגעגענו אליכם’”. אולינדה מוסיפה בחיוך: ”נהגי האוטובוסים נופפו לנו לשלום וכמה קראו ממושב הנהג: ’שמחים לראות שחזרתם לעבודה’. הם אפילו ביקשו מאיתנו כתבי עת”. להפתעתם של בני הזוג נעצר אדם אחד ליד עגלת הבישור שלהם, העניק להם זר פרחים והודה להם על פעילותם.
18. מדוע אתה נחוש ’להחזיק מעמד בעשותך פרי’?
18 ואכן, כל עוד ’לא נניח את ידנו’ מזריעת זרע המלכות, יהיה לנו חלק חשוב במתן ”עדות לכל העמים” (מתי כ”ד:14). מעל לכול, תהיה לנו השמחה העמוקה אשר נובעת מהידיעה שאנו משביעים את רצון יהוה, שהרי הוא אוהב את כל מי ש”מחזיקים מעמד בעשותם פרי”!
^ ס' 2 ישוע עצמו הכיר בכך שקשה היה לבשר ”בעירו” – עובדה שתועדה על־ידי כל ארבעת כותבי ספרי הבשורה (מתי י”ג:57; מר’ ו’:4; לוקס ד’:24; יוח’ ד’:44).
^ ס' 7 אף־על־פי שהשריגים במשל מתייחסים למי שיש להם התוחלת לחיות בשמיים, מכיל המשל לקחים לתועלתם של משרתי אלוהים כולם.
^ ס' 9 ’עשיית פרי’ כוללת אומנם גם את ”פרי הרוח”, אך במאמר זה ובמאמר הבא נתמקד בהנבת ”פרי שפתיים”, או במלאכת ההכרזה על המלכות (גל’ ה’:22, 23; עב’ י”ג:15).
^ ס' 11 במקרים אחרים הזכיר ישוע את מלאכת הזריעה והקציר כדי להמחיש את מלאכת עשיית התלמידים (מתי ט’:37; יוח’ ד’:35–38).
