ג׳ק ומרי־לין משרתים יחדיו בשירות המורחב עוד משנת 1988.‏ הם ידועים בכושר ההסתגלות יוצא הדופן שלהם והסכימו למלא משימות רבות בגוואדלופּ ובגיינה הצרפתית.‏ שני המקומות האלה נמצאים כעת תחת השגחת סניף צרפת.‏ הבה נשאל את ג׳ק ומרי־לין כמה שאלות.‏

מה הניע אתכם להצטרף לשירות המורחב?‏

מרי־לין:‏ בילדותי בגוואדלופ בישרתי פעמים רבות יום שלם עם אימי,‏ שהייתה עדת־יהוה נלהבת.‏ אני אוהבת אנשים,‏ ולכן התחלתי בחלוציות ב־1985,‏ מייד לאחר שסיימתי את הלימודים.‏

ג׳ק:‏ כצעיר הייתי מוקף באנשים ששירתו בשירות המורחב ואהבו את השירות.‏ נהגתי לשרת כחלוץ עוזר במהלך חופשות בית־הספר.‏ מדי פעם בסופי השבוע נסענו באוטובוס והצטרפנו לחלוצים בשטח שלהם.‏ בילינו כל היום בשירות,‏ וסיימנו אותו בחוף הים.‏ אותם ימים היו מהנים מאוד.‏

קצת אחרי שהתחתנתי עם מרי־לין ב־1988 אמרתי לעצמי:‏ ’‏אנחנו חופשיים,‏ אז למה לא נרחיב את שירותנו?‏’‏ הצטרפתי למרי־לין לחלוציות.‏ כעבור שנה,‏ לאחר שלמדנו בבית־הספר לחלוצים,‏ התמנינו לחלוצים מיוחדים.‏ היו לנו כמה משימות מהנות בגוואדלופ ואז הוזמנו לעבור לגיינה הצרפתית.‏

לאורך השנים חוויתם שינויים רבים במשימותיכם.‏ מה עזר לכם להסתגל לנסיבות חדשות?‏

מרי־לין:‏ האחים בבית־אל בגיינה הצרפתית ידעו שהפסוק האהוב עלינו הוא ישעיהו ו׳:‏8‏.‏ לכן במקרים רבים כאשר התקשרו אלינו,‏ הם אמרו לנו בהומור:‏ ”האם אתם זוכרים את הפסוק האהוב עליכם?‏” ידענו שזה אומר שאנחנו עומדים לקבל משימה חדשה,‏ ותשובתנו הייתה:‏ ”היננו!‏ שלחנו!‏”‏

אנו נמנעים מלהשוות את משימתנו למשימות שהיו לנו בעבר מפני שזה עלול  לגרום לנו לא להעריך את מה שיש לנו.‏ אנחנו גם עושים את הצעד הראשון כדי להכיר את האחים והאחיות.‏

ג׳ק:‏ בעבר כמה חברים בעלי מניעים טובים ניסו לשכנע אותנו לא לעבור מפני שרצו שנהיה קרובים אליהם.‏ אבל כשעזבנו את גוואדלופ אח אחד הזכיר לנו את מילותיו של ישוע במתי י״ג:‏38‏:‏ ”השדה הוא העולם”.‏ לכן כשמשימתנו משתנה אנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו עדיין משרתים באותו שדה,‏ ואין זה משנה היכן אנחנו נמצאים.‏ אחרי הכול,‏ האנשים והשטח הם מה שחשוב באמת.‏

כשאנחנו מגיעים לשטח חדש אנחנו רואים שמי שמתגוררים שם נהנים מחיים די מאושרים.‏ לכן אנחנו מנסים לחיות כמו המקומיים.‏ האוכל אומנם שונה,‏ אבל אנחנו אוכלים את מה שהם אוכלים ושותים את מה שהם שותים,‏ ונוקטים אמצעי זהירות כדי לשמור על בריאותנו.‏ אנו מתאמצים לדבר בצורה חיובית על כל משימה.‏

מרי־לין:‏ אנחנו גם לומדים הרבה מהאחים המקומיים.‏ אני זוכרת כשרק הגענו לגיינה הצרפתית.‏ ירד גשם חזק,‏ וחשבנו שנצטרך לחכות שהגשם ייפסק לפני שנוכל לצאת לבשר.‏ אבל אז אחות אחת שאלה אותי:‏ ”שנצא?‏” הייתי מופתעת ואמרתי:‏ ”איך?‏” היא השיבה:‏ ”קחי את המטרייה שלך ונרכב על אופניים”.‏ כך למדתי כיצד להחזיק מטרייה תוך כדי שאני רוכבת על אופניים.‏ אם לא הייתי לומדת לעשות זאת,‏ לעולם לא הייתי מבשרת בעונה הגשומה.‏

עברתם ממקום למקום כבר 15 פעמים.‏ האם יש לכם כמה טיפים באשר למעברים?‏

מרי־לין:‏ מעבר עשוי להיות מאתגר.‏ בכל זאת,‏ חשוב למצוא מקום שבו תוכל להרגיש בבית כשאתה חוזר מהשירות.‏

ג׳ק:‏ אני בדרך כלל צובע מחדש את פנים הבית.‏ האחים בסניף,‏ שמבינים שאולי לא נישאר באותו מקום זמן רב,‏ לעיתים אומרים:‏ ”ג’‏ק,‏ אל תטרח לצבוע הפעם!‏”‏

מרי־לין מומחית באריזה.‏ היא מכניסה את כל הדברים לקופסאות ורושמת עליהן ”חדר רחצה”,‏ ”חדר שינה”,‏ ”מטבח” וכדומה.‏ לכן כשאנו מגיעים לביתנו החדש קל לנו לדעת  באילו חדרים להניח את הקופסאות.‏ היא עורכת רשימה של הדברים שיש בכל קופסה וכך אנו מוצאים בקלות את מה שאנו צריכים.‏

מרי־לין:‏ למדנו להיות מאוד מאורגנים,‏ וזה עוזר לנו להיכנס ישר לשגרה.‏

כיצד אתם מנהלים את לוח הזמנים שלכם כך שיתאפשר לכם ’‏לבצע את שירותכם במלואו’‏?‏ (‏טימ״ב ד׳:‏5‏)‏

מרי־לין:‏ בימי שני אנחנו נחים ומתכוננים לאסיפות,‏ ומיום שלישי ואילך אנחנו יוצאים לשירות.‏

ג׳ק:‏ יש לנו מכסת שעות,‏ אבל אנחנו לא מתמקדים בה.‏ השירות הוא מרכז חיינו.‏ מהרגע שאנו יוצאים מהבית ועד הרגע שאנו חוזרים,‏ אנו מנסים לדבר עם כל מי שאנו פוגשים.‏

מרי־לין:‏ כשאנו יוצאים לפיקניק,‏ למשל,‏ אני תמיד לוקחת איתי עלונים.‏ יש שניגשים אלינו ומבקשים פרסומים,‏ אפילו שלא אמרנו להם שאנחנו עדי־יהוה.‏ זו הסיבה שאנחנו מקפידים להתלבש ולהתנהג כיאות.‏ אנשים שמים לב לדברים כאלה.‏

ג׳ק:‏ אנחנו נותנים עדות גם בכך שאנחנו משתדלים להיות שכנים טובים.‏ אני מרים ניירות מהרצפה,‏ מרוקן את מיכל האשפה וגורף את העלים בגינה שמסביב לביתנו.‏ השכנים שלנו שמים לב ושואלים:‏ ”יש לך אולי מקרא בשבילי?‏”‏

פעמים רבות בישרתם בשטחים מרוחקים.‏ האם אתם יכולים לספר על מסע שזכור לכם במיוחד?‏

ג׳ק:‏ יש כמה שטחים בגיינה שקשה להגיע אליהם.‏ במקרים רבים היינו צריכים לנסוע 600 קילומטר בשבוע בדרכים משובשות.‏ הביקור שלנו בסנט אלי,‏ שביערות האמזונס,‏ היה בלתי נשכח.‏ נדרשו לנו כמה שעות כדי להגיע לשם בעזרת רכב שטח וסירת מנוע.‏ רוב האנשים שהתגוררו שם היו כורי זהב.‏ מתוך הערכה כלפי הפרסומים שלנו היו שנתנו לנו גושי זהב קטנים כתרומה.‏ בערב הצגנו את אחד מהסרטים של הארגון,‏ ומקומיים רבים נכחו.‏

מרי־לין:‏ לאחרונה התבקש ג׳ק לתת את נאום ערב הזיכרון בקַמוֹפי.‏ כדי להגיע לשם שטנו בסירת מנוע במשך ארבע שעות בנהר אויאפוק.‏ הייתה זו חוויה מרגשת.‏

ג׳ק:‏ במקומות שבהם הנהר היה רדוד,‏ הזרמים עלולים היו להיות די מסוכנים.‏ אני יכול להבטיח לך שזה מרשים לראות את אותם זרמים.‏ מי שמשיט את הסירה צריך לדעת מה הוא עושה.‏ אך הייתה זו חוויה נפלאה.‏ אף־על־פי שרק 6 מהם היו עדי־יהוה,‏ כ־50 איש נכחו בערב הזיכרון,‏ כולל כמה אינדיאנים.‏

מרי־לין:‏ חוויות מעשירות כאלה מצפות לצעירים הרוצים לעשות יותר למען יהוה.‏ אתה צריך לבטוח ביהוה בנסיבות כאלה,‏ ואמונתך מתחזקת.‏ פעמים רבות אנחנו רואים את יד יהוה בפעולה.‏

למדתם מספר שפות.‏ האם יש לכם כישרון לשפות?‏

ג׳ק:‏ בכלל לא.‏ למדתי את השפות האלה מפני שהיה צורך.‏ הייתי צריך להדריך את שיעור המצפה בסְרַנַן טונגו * לפני שאפילו הגשתי את החלק של קריאת המקרא!‏ שאלתי את אחד האחים אם הם יכלו להבין אותי.‏ הוא השיב:‏ ”היו כמה מילים שלא הבנו,‏ אבל זה היה טוב מאוד”.‏ הילדים היו עזרה של ממש.‏ כשעשיתי טעויות הם היו אומרים משהו,‏ ואילו המבוגרים לא אמרו כלום.‏ למדתי רבות מהצעירים.‏

מרי־לין:‏ בשטח אחד היו לי שיעורי מקרא בצרפתית,‏ בפורטוגזית ובסרנן טונגו.‏ אחות אחת הציעה שאתחיל עם השפה הקשה ביותר עבורי ואסיים עם זו שהכי מוכרת לי.‏ עד מהרה הבנתי עד כמה עצה זו הייתה חכמה.‏

באחד הימים היה לי שיעור בסרנן טונגו  ועוד אחד בפורטוגזית.‏ כשהתחלתי את השיעור השני האחות שהתלוותה אליי אמרה:‏ ”מרי־לין,‏ אני חושבת שיש בעיה”.‏ הבנתי שדיברתי עם אישה ברזילאית בסרנן טונגו במקום בפורטוגזית!‏

האחים שאיתם שירתם אוהבים אתכם מאוד.‏ איך הצלחתם להתקרב אליהם?‏

ג׳ק:‏ במשלי י״א:‏25 נאמר:‏ ”נפש ברכה תדושן”.‏ איננו מהססים לתת מעצמנו לאחרים.‏ באשר לתחזוקת אולם המלכות,‏ יש שאומרים לי:‏ ”תן למבשרים לעשות את זה”.‏ אבל אני משיב להם:‏ ”ובכן,‏ גם אני מבשר.‏ לכן אם יש משהו שצריך לעשות,‏ אני רוצה להיות שם”.‏ אף־על־פי שכולנו זקוקים למידה של פרטיות,‏ פעמים רבות אנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו לא רוצים שהצורך שלנו בפרטיות ימנע מאיתנו לעשות טוב לאחרים.‏

מרי־לין:‏ אנו עושים כל מאמץ לגלות התעניינות אישית באחינו ובאחיותינו.‏ כך אנו יודעים מתי הם זקוקים למישהו שישמור על ילדיהם או יאסוף אותם מבית־הספר.‏ אז אנו יכולים לארגן מחדש את תוכניותינו כדי להיות זמינים עבורם.‏ כך אנו מפתחים יחסי ידידות הדוקים עם אחרים,‏ ומוכנים לעזור להם בשעת הצורך.‏

לאילו ברכות זכיתם מכך ששירתם במקומות שיש בהם צורך רב יותר?‏

ג׳ק:‏ השירות המורחב העשיר את חיינו.‏ פעמים רבות היינו קרובים לטבע ונהנינו מבריאתו המגוונת של יהוה.‏ למרות שחווינו קשיים,‏ אנו חשים שלוות נפש כי אנו יודעים שמשרתי אלוהים תומכים בנו בכל מקום שבו אנו נמצאים.‏

בצעירותי הייתי בכלא בגיינה הצרפתית בשל עמדתי הניטרלית.‏ מעולם לא תיארתי לעצמי שאחזור לשם יום אחד כשליח ושאוכל לבשר בבתי כלא.‏ יהוה אכן מברך אותנו בנדיבות!‏

מרי־לין:‏ השמחה הגדולה ביותר שלי היא לתת מעצמי לאחרים.‏ אנחנו שמחים לשרת את יהוה.‏ זה גם חיזק את קשר הנישואין שלנו.‏ לפעמים ג׳ק שואל אותי אם נוכל להזמין אלינו לארוחה זוג שזקוק לעידוד.‏ במקרים רבים אני משיבה:‏ ”בדיוק חשבתי על זה!‏” ככה זה תמיד.‏

ג׳ק:‏ לאחרונה אבחנו אצלי סרטן ערמונית.‏ אף שמרי־לין לא אוהבת לשמוע זאת,‏ אני אומר לה:‏ ”יקירתי,‏ אם אמות מחר,‏ אומנם לא אמות ’‏בשיבה טובה’‏,‏ אבל אמות עם תחושת סיפוק בידיעה שמילאתי את חיי בדברים רוחניים ומועילים” (‏בר׳ כ״ה:‏8‏)‏.‏

מרי־לין:‏ יהוה פתח בפנינו דלתות בלתי צפויות ואפשר לנו לעשות דברים שמעולם לא תיארנו לעצמנו שנעשה.‏ חיינו באמת היו מלאים בדברים טובים.‏ עם ביטחון מלא באלוהים,‏ אין זה משנה לאן ישלח אותנו הארגון,‏ לשם נלך!‏