שאלות של קוראים
למה אדם המכונה ”פלוני אלמוני” אמר שנחלתו ’תישחת’ אם יישא את רות לאישה? (רות ד׳:1, 6)
בימי המקרא, במקרה שאדם נשוי מת לפני שנולדו לו ילדים, עלו השאלות הבאות: מה יקרה לאדמות שהיו ברשותו? האם שם משפחתו יאבד לעד? תורת משה התייחסה לשאלות אלה.
מה קרה לחלקת אדמה של אדם שמת או הפך לעני ומכר את אדמתו? אחיו או קרוב משפחה אחר יכול היה לפדות, או לגאול, את האדמה. כך היא נשארה בחזקת המשפחה (וי׳ כ״ה:23–28; במ׳ כ״ז:8–11).
איך נשמר שם משפחתו של האדם שמת? באמצעות ייבום, או נישואין לגיס, כפי שקרה במקרה של רות. האח של האדם שמת נשא את אלמנת אחיו כדי להביא צאצא שימשיך את שמו של המת ויירש את רכושו. סידור זה נועד גם לדאוג לצרכי האלמנה (דב׳ כ״ה:5–7; מתי כ״ב:23–28).
חשוב על המקרה של נעמי. היא הייתה נשואה לאדם בשם אלימלך. אחרי שהוא ושני בניהם מתו, לא היה מי שיכלכל אותה (רות א׳:1–5). לאחר ששבו ליהודה, נעמי הנחתה את כלתה רות לפנות לבועז, קרוב משפחה של אלימלך, ולבקש ממנו שיגאל את הנחלה (רות ב׳:1, 19, 20; ג׳:1–4). אבל בועז הבין שיש קרוב משפחה אחר, שהמקרא מכנה ”פלוני אלמוני”, שהיה קרוב ממנו. לאותו קרוב הייתה זכות ראשונים לשמש כגואל (רות ג׳:9, 12, 13).
בתחילה ”פלוני אלמוני” היה מוכן לעזור (רות ד׳:1–4). אף־על־פי שזה היה כרוך בהוצאות מסוימות מצידו, הוא הבין שנעמי לא תוכל עוד להוליד ילד שיירש את אדמתו של אלימלך. האדמה הייתה עתידה להתווסף לאדמותיו של פלוני אלמוני, כך שנראה היה שמדובר בהשקעה חכמה.
אבל פלוני אלמוני שינה את דעתו כאשר הבין שיהיה עליו לשאת את רות לאישה. הוא אמר: ”אינני יכול לגאול אותה, פן אשחית את נחלתי” (רות ד׳:5, 6). מדוע הוא שינה את דעתו?
אם פלוני אלמוני או מישהו אחר יישא את רות לאישה והיא תלד בן, אותו בן הוא שיירש את נחלתו של אלימלך. איך זה ’ישחית את הנחלה’ של פלוני אלמוני? המקרא לא מרחיב בנושא, אבל להלן כמה אפשרויות.
ראשית, הכסף שישקיע בנחלה ירד לטמיון, שהרי אדמתו של אלימלך בסופו של דבר לא תהיה שייכת לו, אלא לבן של רות.
שנית, יהיה עליו לדאוג לצרכים גם של נעמי וגם של רות.
שלישית, אם לו ולרות יהיו עוד ילדים, הם יחלקו את הירושה שלו עם הילדים שכבר יש לו.
רביעית, אם לפלוני אלמוני לא היו ילדים משלו, לבן של רות תהיה הזכות לרשת גם את נחלתו של אלימלך וגם את נחלתו שלו. כך נחלתו תעבור לילד שנושא את שמו של אלימלך, לא את שלו. פלוני אלמוני לא היה מוכן לסכן את נחלתו כדי לעזור לנעמי. הוא העדיף לאפשר לגואל הבא, בועז, לקבל על עצמו את האחריות. בועז הסכים לעשות זאת משום שרצה ”להשיב את שם המת אל נחלתו” (רות ד׳:10).
נראה שלפלוני אלמוני היה יותר חשוב לשמור על שמו ועל נחלתו. מה שהנחה אותו היה אנוכיות. אבל במקום ששמו ישתמר, הוא נמחק מדפי ההיסטוריה. בנוסף, הוא החמיץ זכות מיוחדת שבועז קיבל, להופיע בשושלת המובילה לישוע המשיח. פלוני אלמוני דחה את האפשרות לעזור למישהו שהיה זקוק לו, והאנוכיות שלו הובילה לתוצאה עגומה! (מתי א׳:5; לוקס ג׳:23, 32).
