הייתה זו אסיפה חשובה מאוד שנערכה בירושלים.‏ דוד המלך כינס את כל שריו,‏ אנשי חצרו וגיבורי החיל.‏ הם התרגשו לשמוע הודעה מיוחדת.‏ יהוה הטיל על שלמה בן דוד לבנות מבנה מרשים שיוקדש לעבודת אלוהי האמת.‏ מלך ישראל הקשיש קיבל בהשראת אלוהים את תוכנית הבנייה ומסר אותה לשלמה.‏ ”המלאכה גדולה”,‏ אמר דוד,‏ ”כי לא לאדם הבירה [המקדש],‏ כי ליהוה אלוהים” (‏דה״א כ״ח:‏1,‏ 2,‏ 6,‏ 11,‏ 12;‏ כ״ט:‏1‏)‏.‏

לאחר מכן שאל דוד את השאלה הבאה:‏ ”מי מתנדב למלאות ידו [לתת] היום ליהוה?‏” (‏דה״א כ״ט:‏5‏)‏ אילו נכחת באותו מעמד,‏ כיצד היית מגיב?‏ האם היית בוחר לתמוך בעבודה החשובה הזו?‏ בני ישראל נרתמו למלאכה.‏ למעשה נאמר במקרא:‏ ”וישמחו העם על התנדבם,‏ כי בלב שלם התנדבו ליהוה” (‏דה״א כ״ט:‏9‏)‏.‏

בחלוף מאות שנים הקים יהוה מסגרת נעלה בהרבה מבית המקדש.‏ הוא כונן את המקדש הרוחני הגדול,‏ המסגרת המאפשרת לבני אדם לעובדו על בסיס קורבנו של ישוע (‏עב׳ ט׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ כיצד מסייע יהוה לאנשים להתפייס עמו בימינו?‏ באמצעות פעילות עשיית התלמידים (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ תודות לפעילות זו מדי שנה נערכות מיליוני תוכניות שיעורי מקרא,‏ נטבלים אלפי תלמידים ונוסדות מאות קהילות חדשות.‏

בשל צמיחה זו מתעורר הצורך להדפיס יותר ספרות מקראית,‏ לבנות ולתחזק אולמי מלכות נוספים ולרכוש מבנים לעריכת כינוסים.‏ ודאי תסכים שהכרזת הבשורה הטובה היא פעילות חשובה מאוד ועתירת גמול (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏

מתוך אהבה לאלוהים ולרע ובשל דחיפותה של פעילות הכרזת בשורת המלכות,‏ משרתי אלוהים ’‏ממלאים ידם ליהוה’‏ באמצעות מתן תרומות מרצון.‏ זוהי זכות אדירה ’‏לכבד את יהוה מהוננו’‏ ולראות כיצד המשאבים הללו מנוצלים בנאמנות ובתבונה לקידום ’‏המלאכה הגדולה’‏ ביותר בהיסטוריה האנושית (‏מש׳ ג׳:‏9‏)‏.‏