בימי המקרא סוכן הבית ניהל את משק הבית,‏ או את הנכס,‏ של אדם אחר.‏ המונח ”סוכן בית” ומקבילו היווני מתייחסים לעיתים למשגיח או מנהל משק הבית.‏

כאשר יוסף,‏ בנו של יעקב,‏ היה עבד במצרים,‏ הוא הפך לסוכן הבית של אדונו.‏ למעשה,‏ אדונו המצרי ’‏עזב כל אשר לו ביד יוסף’‏ (‏בר׳ ל״ט:‏2–6‏)‏.‏ כאשר יוסף עצמו הפך בהמשך לשליט רב־עוצמה במצרים,‏ הוא מינה סוכן בית שישגיח על ביתו (‏בר׳ מ״ד:‏4‏)‏.‏

בימי ישוע בעלי האדמות התגוררו במקרים רבים בערים,‏ הרחק מהחוות החקלאיות שלהם.‏ לכן הם מינו סוכני בית שישגיחו על פעילויות היומיום של הפועלים העובדים באדמותיהם.‏

מי היה כשיר למשרת סוכן הבית?‏ הסופר הרומי קוֹלוּמֶלַה בן המאה הראשונה לספירה אמר שעבד המתמנה למשגיח,‏ או סוכן בית,‏ צריך להיות ”מי שנבחן על־ידי ניסיון”.‏ הוא ציין שיהיה זה אדם שבשל תכונותיו יפעיל את סמכותו ללא רשלנות וללא אכזריות.‏ עוד הוסיף:‏ ”יותר מכל דבר אחר יש לדרוש ממנו זאת:‏ אל לו לחשוב שהוא יודע את שלא ידוע לו,‏ ועליו תמיד להיות נכון ללמוד”.‏

דבר־אלוהים משתמש בדמות סוכן הבית לתיאור כמה מהפעילויות המתקיימות בקהילה המשיחית.‏ לדוגמה,‏ השליח פטרוס מעודד כל משיחי להשתמש ביכולות שהעניק לו אלוהים כדי ”לשרת את רעהו כסוכן בית טוב של חסד אלוהים” (‏פט״א ד׳:‏10‏)‏.‏

ישוע עצמו השתמש בדוגמת סוכן הבית במשל המתועד בלוקס ט״ז:‏1–8‏.‏ בנוסף,‏ בנבואה על אות נוכחותו כמלך הבטיח ישוע לתלמידיו שהוא ימנה ’‏עבד נאמן ונבון’‏,‏ או ’‏סוכן בית נאמן’‏.‏ משימתו העיקרית של אותו סוכן בית תהיה לספק באופן קבוע מזון רוחני לתלמידיו של המשיח בעת הקץ (‏מתי כ״ד:‏45–47;‏ לוקס י״ב:‏42‏)‏.‏ עד כמה אסירי תודה אנו להיות בין מי שמקבלים את הפרסומים מחזקי האמונה שסוכן הבית הנאמן מכין ומפיץ ברחבי העולם.‏