אחים ואחיות רבים שהיגרו מארצות מתפתחות למדינות מערביות החליטו לשוב לארץ מוצאם.‏ מתוך אהבה ליהוה ולרע הם עברו לאזורים שיש בהם צורך רב יותר במבשרי מלכות (‏מתי כ״ב:‏37–39‏)‏.‏ אילו הקרבות הקריבו,‏ ואילו ברכות קצרו?‏ הבה נתמקד בקמרון שבמערב אפריקה.‏

בשנת 1998 היגר אח ששמו אוֹנִיסִים ממולדתו קמרון והתגורר במשך 14 שנה בארץ אחרת.‏ יום אחד,‏ באחת האסיפות,‏ שמע דוגמה הנוגעת לפעילות הבישור.‏ הנואם אמר:‏ ”‏אם שני חברים היו מטילים חכה בנקודות שונות,‏ והאחד היה מעלה בחכתו דגים רבים יותר מחברו,‏ האם זה שדג מעט דגים לא היה עובר לנקודה שבה נלכדו דגים רבים יותר?‏”‏

דוגמה זו גרמה לאוניסים לשקול לשוב לאזורי הדיג הפוריים מבחינה רוחנית שבקמרון כדי לעזור למבשרים המקומיים.‏ אבל היו לו חששות.‏ האם יצליח להסתגל למדינתו הקודמת אחרי שהתגורר כל כך הרבה שנים מחוצה לה?‏ כדי לגלות זאת,‏ אוניסים ביקר בקמרון במשך שישה חודשים,‏ וב־2012 חזר לשם לצמיתות.‏

אוניסים מספר:‏ ”‏הייתי צריך להסתגל למזג האוויר החם ולתנאי המחייה.‏ באולם המלכות הייתי צריך להתרגל לשבת שוב על ספסלים חשופים.‏ אך ככל שהתרכזתי בתוכנית”‏,‏ הוא אומר בחיוך,‏ ”‏כך הזיכרונות של המושבים המרופדים התעמעמו”‏.‏

ב־2013 התחתן אוניסים עם ג׳רלדין,‏ אשר חזרה לקמרון לאחר שהתגוררה בצרפת במשך תשע שנים.‏ לאילו ברכות זכו בני הזוג עקב מיקוד חייהם בפעילויות תיאוקרטיות?‏ אוניסים אומר:‏ ”‏למדנו בבית־הספר למבשרי המלכות והתחלנו לשרת בבית־אל.‏ במהלך השנה שחלפה נטבלו בקהילתנו 20 תלמידי מקרא.‏ אני מרגיש שכעת אני במקום הנכון ל’‏דיג’‏”‏ (‏מר׳ א׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ ג׳רלדין מוסיפה:‏ ”‏הברכות שזכיתי להן עלו על כל מה שיכולתי לדמיין”‏.‏

ג׳ודית עברה לארצות הברית אך השתוקקה להרחיב את שירותה.‏ היא מספרת:‏ ”‏בסוף כל ביקור אצל המשפחה בקמרון בכיתי,‏ כי הייתי צריכה להשאיר מאחור אנשים שהתחלתי ללמד אותם את המקרא”‏.‏ אולם ג׳ודית היססה לעבור חזרה לקמרון.‏ הייתה לה עבודה מכניסה שאפשרה לה לשלם עבור הטיפולים הרפואיים אשר  להם נזקק אביה בקמרון.‏ אבל היא בטחה ביהוה ועברה.‏ היא מודה שהתגעגעה לכמה מהנוחויות שמהן נהנתה כשהתגוררה בארצות הברית.‏ היא התפללה ליהוה שיעזור לה להסתגל,‏ וגם העידוד של משגיח נפה ואשתו עזר לה מאוד.‏

במבט לאחור ג׳ודית אומרת:‏ ”‏בתוך שלוש שנים מצאתי ארבעה ילדים רוחניים,‏ וזה שימח אותי מאוד”‏.‏ ג׳ודית החלה לשרת כחלוצה מיוחדת.‏ כיום היא מתלווה לבעלה,‏ סאם־קסטל,‏ בשירות הנפתי.‏ אך מה קרה לאביה של ג׳ודית?‏ היא ומשפחתה הצליחו למצוא בית חולים בארץ אחרת שהסכים לנתח את אביה ולכסות את העלויות.‏ למרבה השמחה,‏ הניתוח הצליח.‏

אח ששמו ויקטור העתיק את מקום מגוריו לקנדה.‏ לאחר שקרא מאמר בכתב העת המצפה בנושא השכלה גבוהה,‏ חשב על הלימודים שלו והחליט להחליף את הקורסים באוניברסיטה בקורס קצר יותר להכשרה מקצועית.‏ ”‏זה אפשר לי למצוא עבודה מהר יותר”‏,‏ הוא אומר,‏ ”‏ולעשות את מה שרציתי לעשות כבר זמן רב — להיות חלוץ”‏.‏ מאוחר יותר נשא ויקטור את קרולין לאישה,‏ והזוג ביקר בקמרון.‏ שם,‏ במהלך ביקור במשרד הסניף,‏ עודדו אותם לשקול את האפשרות לשרת בקמרון.‏ ויקטור אומר:‏ ”‏לא הייתה לנו שום סיבה לסרב,‏ ומאחר ששמרנו על חיים פשוטים יכולנו להיענות להזמנה”‏.‏ אף־על־פי שלקרולין היו כמה בעיות בריאותיות,‏ הם החליטו לעבור לשם.‏

ויקטור וקרולין החלו לשרת כחלוצים רגילים כדי שיוכלו לעזור למעוניינים הרבים שמצאו בשדה.‏ במשך זמן מה התאפשר להם לחיות על חסכונותיהם.‏ לאחר מכן הם עבדו בקנדה במשך מספר חודשים,‏ כך שיכלו לחזור לקמרון ולהמשיך בחלוציות.‏ לאילו ברכות זכו?‏ הם למדו בבית־הספר למבשרי המלכות,‏ שירתו כחלוצים מיוחדים וכעת הם משרתים כמשרתי בנייה.‏ ויקטור אומר:‏ ”‏היציאה מאזור הנוחות שלנו אפשרה לנו להתנסות בתמיכתו של יהוה”‏.‏

בשנת 2002 קרא אלן,‏ סטודנט בגרמניה,‏ את העלון צעירים — אילו מטרות עומדות לנגד עיניכם?‏ המידע הניע אותו להציב לעצמו מטרות חדשות.‏ בשנת 2006 הוא למד בבית־הספר להכשרת משרתים ונשלח לקמרון,‏ ארץ מולדתו.‏

בקמרון,‏ מצא אלן עבודה במשרה חלקית.‏ מאוחר יותר החל לעבוד בעבודה עם שכר גבוה יותר,‏ אך חשש שהיא לא תאפשר לו לעשות את כל מה שעשה קודם לכן בשירות.‏ לכן כאשר הוזמן לשרת כחלוץ מיוחד,‏ נענה להזמנה ללא היסוס.‏ מעסיקו הציע לו משכורת גבוהה יותר,‏ אך אלן דבק בהחלטתו.‏ בהמשך התחתן עם סטפני,‏ אשר התגוררה במשך שנים בצרפת.‏ אילו קשיים היו לה לאחר שעברה לקמרון?‏

סטפני מספרת:‏ ”‏פיתחתי בעיות בריאותיות ואלרגיות קלות,‏ אבל קיבלתי טיפול קבוע ומצאתי הקלה”‏.‏ בני הזוג זכו לגמול על התמדתם.‏ אלן מספר:‏ ”‏כשבישרנו בכפר מרוחק בשם קטֶה,‏ מצאנו אנשים רבים שרצו ללמוד את המקרא.‏ המשכנו לנהל איתם שיעורי מקרא בטלפון.‏ שניים מתלמידי  המקרא שלנו נטבלו,‏ ונוסדה קבוצה של מבשרים”‏.‏ סטפני מוסיפה:‏ ”‏אין שמחה רבה יותר מלעזור לאנשים להגיע לשלב שבו הם מקדישים את עצמם ליהוה.‏ תודות לכך שאנו משרתים כאן התנסינו בשמחה זו פעמים רבות”‏.‏ כיום אלן וסטפני משרתים בשירות הנפתי.‏

ג׳יזל נטבלה בעת שלמדה בבית־ספר לרפואה באיטליה.‏ היא התרשמה מהחיים הפשוטים שניהל זוג החלוצים שלימד אותה את המקרא,‏ ורצתה לעשות יותר בשירות.‏ לכן,‏ במקביל לסיום לימודיה החלה ג׳יזל לשרת כחלוצה רגילה.‏

ג׳יזל רצתה לחזור לקמרון כדי לתרום יותר בשירות יהוה,‏ אך היו לה חששות.‏ היא אומרת:‏ ”‏הייתי צריכה לוותר על התושבות האיטלקית ולהיפרד מחברים ומבני משפחה המתגוררים באיטליה”‏.‏ למרות זאת,‏ במאי 2016 שבה ג׳יזל להתגורר בקמרון.‏ זמן מה לאחר מכן היא התחתנה עם לֵאונְס,‏ ומשרד הסניף בקמרון המליץ לבני הזוג לעבור לאיוס,‏ עיירה שיש בה צורך רב במבשרי מלכות.‏

איך היו החיים באיוס?‏ ג׳יזל מספרת:‏ ”‏פעמים רבות לא היה חשמל במשך שבועות ולא יכולנו להטעין את הטלפונים הניידים שלנו.‏ רוב הזמן הם לא עבדו.‏ למדתי לבשל על אש גלויה,‏ והלכנו עם מריצות ופנסים כדי להשיג מים בלילה,‏ כשהמעיין היה פחות הומה”‏.‏ כיצד התמודדו בני הזוג עם המצב?‏ ג׳יזל אומרת:‏ ”‏רוח יהוה,‏ העובדה שתמכנו זה בזה והעידוד ממשפחה ומחברים,‏ וכן תמיכה כספית שמדי פעם קיבלנו מהם עזרו לנו להחזיק מעמד”‏.‏

האם ג׳יזל שמחה שהיא שבה לארץ מוצאה?‏ ”‏כן!‏ ללא צל של ספק”‏,‏ היא אומרת.‏ ”‏בהתחלה היו לנו קשיים וחשנו ייאוש,‏ אבל ברגע שהתגברנו על זה,‏ בעלי ואני הרגשנו שעשינו בדיוק את מה שהיינו צריכים לעשות.‏ אנחנו בוטחים ביהוה ומרגישים קרובים אליו אף יותר”‏.‏ לאונס וג׳יזל למדו בבית־הספר למבשרי המלכות,‏ וכעת הם משרתים כחלוצים מיוחדים זמניים.‏

בדומה לדייגים המוכנים להתמודד עם מצבים קשים כדי ללכוד שלל רב,‏ מי ששבים לארץ מוצאם מוכנים לעשות הקרבות כדי לעזור לישרי לב הנענים למסר המלכות.‏ אין ספק שיהוה יזכור לטובה מבשרים חרוצים אלה בשל האהבה שהראו למען שמו (‏נחמ׳ ה׳:‏19;‏ עב׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ אם אתה מתגורר בארץ אחרת ויש צורך במבשרי מלכות בארץ מוצאך,‏ האם תוכל לשוב לשם?‏ אם תעשה כן,‏ צפויות לך ברכות עשירות (‏מש׳ י׳:‏22‏)‏.‏