סיפור חיים
החיפוש שלי אחר חיים מלאי משמעות
בעודי מפליג באמצע הים התיכון, נדהמתי לגלות שבסירת המפרש הישנה שלי יש חור ושנכנסות אליה כמויות רבות של מים. אז פרצה סערה. פחדתי מאוד והתפללתי בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים. איך הגעתי למצב הזה? הרשו לי לספר לכם איך הכול התחיל.
נולדתי בהולנד ב־1948. כעבור שנה המשפחה שלי היגרה לסאו פאולו, ברזיל. ההורים שלי היו פעילים מאוד בכנסייה, ונהגנו לקרוא במקרא כמשפחה אחרי ארוחת ערב. בשנת 1959 היגרנו שוב, אך הפעם לארצות הברית, שם התיישבנו במדינת מסצ׳וסטס.
אבא עבד קשה כדי לפרנס את משפחתנו שמנתה שמונה נפשות. הוא הועסק כאיש מכירות נודד, כבונה כבישים וכנציג מכירות של חברת תעופה בינלאומית. כל המשפחה שמחה כשהוא קיבל את העבודה בחברת התעופה כי זה אפשר לנו לטוס הרבה.
כשלמדתי בתיכון הרבה פעמים חשבתי לעצמי: ’מה אעשה כשאגדל?’ חלק מהחברים שלי בחרו ללמוד באוניברסיטה, ואחרים הלכו לשרת בצבא. אבל עבורי האפשרות לשרת בצבא כלל לא עמדה על הפרק. אף פעם לא אהבתי עימותים, ובטח שלא להילחם. החלטתי ללמוד באוניברסיטה כדי להתחמק משירות צבאי. אבל עמוק בתוכי רציתי לעזור
לאחרים, כי חשבתי שזה ייתן משמעות אמיתית לחיים שלי.החיים בקמפוס
באוניברסיטה התעניינתי באנתרופולוגיה כי הייתי סקרן לגבי מוצא החיים. לימדו אותנו על אבולוציה, וציפו מאיתנו לקבל אותה כעובדה. אבל חלק מההסברים לא נראו לי הגיוניים ודרשו אמונה עיוורת, דבר שעומד בניגוד לשיטה המדעית.
בשיעורים שבהם נכחתי לא לימדו אותנו ערכי מוסר גבוהים. הדגש היה על איך להצליח בכל מחיר. המסיבות וההתנסות בסמים נתנו לי תחושה של שמחה, אבל זה היה זמני. שאלתי את עצמי: ’האם לחיים האלה יש באמת משמעות?’
בינתיים עברתי לעיר בוסטון ונרשמתי לאוניברסיטה. כדי לשלם על הלימודים עבדתי בקיץ, ואז פגשתי לראשונה אחד מעדי־יהוה. עמית לעבודה דיבר איתי על הנבואה על ’שבע העיתים’ שמצויה בפרק ד׳ בספר דניאל והסביר שאנחנו חיים בעת הקץ (דנ׳ ד׳:13–17). עד מהרה הבנתי שאם אני אמשיך בשיחות האלה ואתייחס אליהן ברצינות, אני אצטרך לשנות את סגנון החיים שלי. לכן התחמקתי מאותו עמית לעבודה בכל דרך אפשרית.
באוניברסיטה לקחתי קורסים שיכינו אותי לעבודה התנדבותית בדרום אמריקה. חשבתי שאם אגיש עזרה הומאניטארית לאחרים, זה ימלא את החיים שלי במשמעות. אבל הספקות שלי על איך למצוא משמעות בחיים רק גדלו. הייתי מאוכזב ועזבתי את האוניברסיטה בסוף הסמסטר.
החיפוש שלי אחר חיים עם משמעות ממשיך בארצות מרוחקות
במאי 1970 עברתי לאמסטרדם שבהולנד כדי לעבוד באותה חברת תעופה שבה עבד אבי. בזכות העבודה הזו יכולתי לטוס הרבה, וביקרתי במדינות באפריקה, באמריקה הצפונית והדרומית, באירופה ובמזרח הרחוק. מהר מאוד הבנתי שבכל המדינות שבהן ביקרתי יש בעיות רציניות, ולא היה נראה שיש להן פתרונות מעשיים. עם רצון מחודש להשיג מטרות ראויות, החלטתי לחזור לארצות הברית ולהירשם שוב לאותה אוניברסיטה בבוסטון.
חזרתי ללימודים אבל הבנתי תוך זמן קצר שאני עדיין לא מקבל שום תשובה לשאלות שלי לגבי החיים. לא ידעתי מה לעשות והתייעצתי עם הפרופסור שלי לאנתרופולוגיה. הוא הפתיע אותי כששאל: ”למה אתה ממשיך ללמוד? למה לא להפסיק עכשיו?” הייתי צריך לשמוע את זה רק פעם אחת. עזבתי את האוניברסיטה אחת ולתמיד.
החיים עדיין נראו לי חסרי מטרה, והחלטתי להיות יותר מעורב בתנועת ”ילדי הפרחים”. אני וכמה חברים נסענו בטרמפים וחצינו את כל ארצות הברית. הגענו עד אקפולקו שבמקסיקו. גרנו בקומונות של היפים, אנשים אשר נראה היה שהחיים שלהם נטולי דאגות. אבל כשחייתי איתם הבנתי די מהר שלסגנון החיים שלהם אין משמעות ושהוא לא מביא לאושר מתמשך. למען האמת, ראיתי שרבים מהם היו אנשים לא־ישרים ולא־נאמנים.
החיפוש שלי ממשיך על סירת מפרש
בינתיים התחלתי לחשוב שוב על חלום שהיה לי בילדות. רציתי להפליג בים, לא כמלח אלא כקברניט. הדרך היחידה שבה יכולתי לעשות זאת הייתה להשיג סירת מפרש משלי. גם תום, אחד החברים שלי, רצה לעשות זאת, ולכן החלטנו להפליג יחד ברחבי העולם. רציתי למצוא אי טרופי גן עדני שבו אהיה רחוק מהסדר החברתי.
תום ואני הגענו לארניס דה מאר, בקרבת ברצלונה, ספרד. שם קנינו סירת מפרש בגודל של 4.9 מטרים בשם ליגרה. התחלנו לשפץ את הסירה כדי שתהיה ראויה לשיט. מאחר שלא מיהרנו להגיע ליעד שלנו, הוצאנו את המנוע ובמקומו אחסנו אספקה נוספת של מי שתייה. כדי לנווט את סירת המפרש בנמלים קטנים, התקנו שני משוטים שאורכם חמישה מטרים. לבסוף יצאנו לאיי סיישל שבאוקיינוס ההודי. התוכנית שלנו הייתה להפליג לאורך החוף המערבי של אפריקה וסביב כף התקווה הטובה שבדרום אפריקה. הפלגנו עם מכשיר ניווט שנקרא סקסטנט כדי שנוכל להתוות את מסלולנו, ונעזרנו בכוכבים, במפות כוכבים ובספרים. הייתי בהלם שיכולנו לאתר את המיקום שלנו בצורה כל כך מדויקת.
אבל עד מהרה הבנו שסירת עץ ישנה זו לא ראויה לשיט. לסירה נכנסו כ־22 ליטר מים בשעה! כפי שהוזכר בפתיח, פרצה סערה, ואני פחדתי מאוד והתפללתי בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים. הבטחתי לאלוהים שאם נשרוד אני אנסה להכיר אותו. הסערה שככה, וקיימתי את ההבטחה שלי.
התחלתי לקרוא במקרא בים הפתוח. תאר לעצמך כמה נפלא היה לשבת בלב הים התיכון מוקף בדגים מעופפים, בדולפינים ובאופקים רחבי ידיים. בלילה הוקסמתי מגלקסיית שביל החלב והשתכנעתי עוד יותר שקיים אל שאכפת לו מהאנושות.
אחרי כמה שבועות בים נכנסנו לנמל אליקנטה שבספרד, שם העמדנו את הסירה שלנו למכירה כדי להשיג סירה טובה יותר. לא הופתענו שלא היה קל למצוא קונה לסירת מפרש ישנה חסרת מנוע שהיה בה חור. אבל זו הייתה הזדמנות מצוינת בשבילי לקרוא במקרא.
ככל שהתקדמתי בקריאת המקרא, כך התחלתי לראות בו ספר הדרכה שיכול לעזור לנו להצליח בחיים. התרשמתי מהדרך הישירה שבה המקרא מדבר על הצורך לחיות חיים מוסריים וטהורים, ותהיתי למה כל כך הרבה אנשים, כולל אני, מחשיבים את עצמם למשיחיים ומתעלמים ממה שהוא אומר.
הייתי נחוש לנקוט צעדים רציניים כדי לטהר את חיי, ולכן הפסקתי להשתמש בסמים. חשבתי שחייבים להיות אנשים שחיים על־פי ערכי המוסר הגבוהים של המקרא, ורציתי לפגוש אותם. התפללתי בפעם השנייה, הפעם ביקשתי מאלוהים שיעזור לי למצוא אותם.
החיפוש שלי אחר דת האמת
זה היה נראה לי הגיוני לבחון כל דת עד שאמצא את דת האמת. כשהלכתי ברחובות
אליקנטה, עברתי ליד הרבה מבנים דתיים. אבל בגלל שברובם היו צלמים היה קל למחוק אותם מהרשימה שלי.ביום ראשון אחד אחר הצהריים, הייתי על צלע גבעה שהשקיפה על הנמל וקראתי את הכתוב ביעקב ב׳:1–5, שמזהיר לא להפלות לטובה את העשירים. בדרכי חזרה לסירה שלנו עברתי ליד מה שנראה היה כמו מקום התכנסות דתי. בכניסה אליו התנוסס שלט ועליו המילים: ”אולם המלכות של עדי־יהוה”.
חשבתי לעצמי: ’אני צריך לבחון את האנשים האלה ולראות איך הם מקבלים אותי’. נכנסתי לאולם המלכות יחף, מזוקן ולבוש בג׳ינס קרוע. הסדרן הנחה אותי לשבת ליד אישה מבוגרת שעזרה לי באדיבות למצוא את הפסוקים שהזכיר הנואם. אחרי האסיפה הייתי מופתע מהאדיבות של כל מי שניגשו אליי כדי לברך אותי לשלום. איש אחד הזמין אותי לבית שלו כדי לשוחח על המקרא, אבל בגלל שעדיין לא סיימתי לקרוא את המקרא כולו אמרתי לו: ”אני אודיע לך מתי אני מוכן”. בינתיים התחלתי לנכוח בכל האסיפות.
אחרי כמה שבועות ביקרתי בבית של אותו איש והוא ענה על השאלות המקראיות שלי. כעבור שבוע הוא נתן לי שקית מלאה בבגדים מאוד יפים. הוא אמר לי שמי שהבגדים שייכים לו יושב בכלא בגלל שהוא מציית לצו של המקרא לאהוב זה את זה ולא ללמוד עוד מלחמה (יש׳ ב׳:4; יוח׳ י״ג:34, 35). באותו רגע ידעתי בוודאות שמצאתי את מה שחיפשתי — אנשים שמיישמים את ההנחיות הברורות של המקרא בנוגע למוסר. המטרה שלי כבר לא הייתה למצוא אי גן עדני, אלא ללמוד את המקרא לעומק. לכן חזרתי להולנד.
מחפש עבודה
לקח לי ארבעה ימים להגיע בטרמפים לעיר חרונינגן שבהולנד. שם הייתי צריך למצוא עבודה כדי להתפרנס. בנגרייה אחת מילאתי טופס מועמדות לעבודה ובו נשאלתי לגבי הדת שלי. כתבתי: ”עד־יהוה”. כשבעל העסק קרא את זה ראיתי שהבעת הפנים שלו משתנה. הוא אמר: ”אני אחזור אליך”. אבל הוא אף פעם לא חזר אליי.
בנגרייה אחרת שאלתי את בעל העסק אם הוא זקוק לעזרה. הוא ביקש ממני תעודות ומכתבי המלצה. סיפרתי לו ששיפצתי סירת תהל׳ ל״ז:4). עבדתי בנגרייה של האח במשך שנה. במהלך אותה תקופה הוא לימד אותי את המקרא, ונטבלתי בינואר 1974.
מפרש מעץ. להפתעתי הוא אמר: ”אתה יכול להתחיל היום אחר הצהריים, אבל בתנאי אחד: אני לא רוצה שתגרום לבעיות בבית המלאכה שלי כי אני אחד מעדי־יהוה ואני חי על־פי עקרונות המקרא”. הסתכלתי עליו בפליאה ועניתי: ”גם אני!” אין ספק שבגלל השיער הארוך והזקן שלי הוא אמר: ”אז אני אלמד אותך את המקרא”. הסכמתי בשמחה להצעה שלו. עכשיו הבנתי למה בעל הנגרייה האחרת אף פעם לא חזר אליי. יהוה נתן לי את משאלות ליבי (סוף סוף מצאתי חיים מלאי משמעות!
כעבור חודש התחלתי בקריירה חדשה — שירות חלוצי — שנתנה לי סיפוק עצום. בחודש שלאחר מכן עברתי לאמסטרדם כדי לתמוך בקבוצה חדשה דוברת ספרדית. שמחתי מאוד לנהל שיעורי מקרא בספרדית ובפורטוגזית. במאי 1975 קיבלתי את הזכות לשרת כחלוץ מיוחד.
יום אחד חלוצה מיוחדת ששמה אינֶקֶה הגיעה לאסיפה שלנו בספרדית כדי להכיר לנו תלמידת מקרא שלה מבוליביה. אינקה ואני החלטנו להכיר זה את זה בהתכתבות, ותוך זמן קצר הבנו שיש לנו אותן מטרות. התחתנו ב־1976 והמשכנו לשרת כחלוצים מיוחדים עד 1982, כשהוזמנו ללמוד בכיתה ה־73 של גלעד. כמה הופתענו ושמחנו להישלח למזרח אפריקה, שם שירתנו במשך חמש שנים במומבסה שבקניה. בשנת 1987 נשלחנו לטנזניה, שם בוטל האיסור על פעילות הבישור שלנו. שירתנו שם במשך 26 שנה ואז חזרנו לקניה.
ההזדמנות לעזור לאנשים מלאי הערכה ללמוד את האמת המקראית נותנת לחיים שלנו משמעות אמיתית. למשל, תלמיד המקרא הראשון שלי במומבסה היה אדם שפגשתי בזמן שבישרתי במקום ציבורי. אחרי שהצעתי לו שני כתבי עת הוא אמר: ”אחרי שאני אסיים אותם, מה אני אעשה?” כעבור שבוע התחלנו ללמוד את המקרא בעזרת הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות, שבדיוק יצא לאור בסווהילית. הוא נטבל כעבור שנה והתחיל לשרת כחלוץ רגיל. מאז הוא ואשתו עזרו לכמעט 100 אנשים להגיע להקדשה וטבילה.
כשהבנתי לראשונה את מטרת החיים, הרגשתי כמו אותו סוחר נודד שמצא פנינה יקרה ולא רצה לאבד אותה (מתי י״ג:45, 46). רציתי להשתמש בחיים שלי כדי לעזור לאחרים למצוא משמעות אמיתית בחיים. ביחד עם אשתי היקרה ראינו במו עינינו איך יהוה מברך את משרתיו בחיים מלאי משמעות.