עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

להגן על הבשורה הטובה בפני הרשויות

להגן על הבשורה הטובה בפני הרשויות

‏”איש זה הוא כלי אשר נבחר עבורי לשאת את שמי לפני הגויים ולפני מלכים” (‏מה״ש ט׳:‏15‏)‏.‏ האדון ישוע אמר את הדברים הללו על אדם שחבק את המשיחיות זמן קצר קודם לכן — יהודי שלימים נודע כשליח פאולוס.‏

אחד ה”מלכים” היה הקיסר הרומי נירון.‏ כיצד היית מרגיש אילו היה עליך להגן על אמונתך בפני שליט כזה?‏ המשיחיים כיום נקראים לחקות את פאולוס (‏קור״א י״א:‏1‏)‏.‏ כדי לעשות כן,‏ עלינו ללמוד על מגעיו עם מערכות המשפט בימיו.‏

תורת משה הייתה מערכת החוקים שהונהגה באותם ימים בארץ ישראל,‏ והיא הגדירה את הקוד המוסרי של יהודים נאמנים בכל מקום.‏ לאחר חג השבועות 33 לספירה עובדי אלוהים האמיתיים כבר לא היו כפופים לתורת משה (‏מה״ש ט״ו:‏28,‏ 29;‏ גל׳ ד׳:‏9–11‏)‏.‏ אולם פאולוס והמשיחיים האחרים לא דיברו בחוסר כבוד על התורה,‏ וכך נסללה בפניהם הדרך לתת עדות בקרב קהילות יהודיות רבות באין מפריע (‏קור״א ט׳:‏20‏)‏.‏ למעשה,‏ במקרים רבים נכנס פאולוס לבתי כנסת,‏ מכיוון ששם הוא יכול היה לבשר לאנשים שהכירו את אלוהי אברהם ולנהל עמם דיונים על בסיס הכתוב בתנ״ך (‏מה״ש ט׳:‏19,‏ 20;‏ י״ג:‏5,‏ 14–16;‏ י״ד:‏1;‏ י״ז:‏1,‏ 2‏)‏.‏

השליחים בחרו בירושלים כמרכז להכוונת פעילות הבישור בימיהם.‏ הם לימדו דרך קבע בבית המקדש (‏מה״ש א׳:‏4;‏ ב׳:‏46;‏ ה׳:‏20‏)‏.‏ במהלך ביקור שערך פאולוס בירושלים,‏ הוא נעצר.‏ כאן החל הליך משפטי שבסופו של דבר הביא אותו לרומא.‏

פאולוס והחוק הרומי

מה הייתה השקפת הרשויות הרומיות על האמונה שעליה הכריז פאולוס?‏ כדי למצוא את התשובה,‏ עלינו לדעת איזו עמדה הייתה לרומאים לגבי הדתות ככלל.‏ הם לא הכריחו את הקבוצות האתניות השונות בתחומי האימפריה לחדול לקיים את דתן,‏ למעט מקרים שבהם נשקפה סכנה למדינה או למוסר החברה.‏

הרומאים העניקו ליהודים זכויות רבות.‏ ספר הדן בתקופתם של המשיחיים הקדומים (‏Backgrounds of Early Christianity)‏ מציין:‏ ”היהודים נהנו מיתרונות רבים באימפריה הרומית.‏ .‏.‏.‏ היהודים היו חופשיים לקיים את דתם ולא נדרשו לסגוד לאלי רומא.‏ הם היו יכולים לנהל את החיים בקהילותיהם בהתאם לחוקיהם”.‏ הם גם היו פטורים משירות צבאי.‏ * פאולוס ניצל את ההגנה שהעניק החוק הרומי לדת היהודית כאשר הגן על הדת המשיחית בפני הרשויות הרומיות.‏

מתנגדיו של השליח פאולוס ניסו בדרכים שונות להסית נגדו את ההמונים והרשויות (‏מה״ש י״ג:‏50;‏ י״ד:‏2,‏ 19;‏ י״ח:‏12,‏ 13‏)‏.‏ תן דעתך לאחד המקרים.‏ לאוזני זקני־הקהילה בירושלים הגיעה שמועה שנפוצה בקרב היהודים,‏ לפיה פאולוס מלמד ”לכפור בתורת משה”.‏ שמועה זו יכולה הייתה לגרום למשיחיים חדשים מרקע יהודי לחשוב שפאולוס אינו מכבד את הסידורים שקבע אלוהים.‏ כמו כן,‏ הסנהדרין עלולה הייתה לפסוק שהמשיחיות היא כפירה ביהדות.‏ אילו זה היה קורה,‏ היהודים שהתרועעו עם המשיחיים היו עלולים להיענש.‏ היו יכולים לנדות אותם מהחברה ולאסור עליהם לבשר בבית המקדש ובבתי הכנסת.‏ לכן זקני־הקהילה יעצו לפאולוס להפריך את השמועות הללו.‏ הם אמרו לו ללכת לבית המקדש ולעשות מעשה שאלוהים אומנם לא דרש ממנו,‏ אך שלא היה בו כל פסול (‏מה״ש כ״א:‏18–27‏)‏.‏

פאולוס עשה כדבריהם,‏ וכתוצאה מכך נפתחו בפניו מספר הזדמנויות ”להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק” (‏פיל׳ א׳:‏7‏)‏.‏ בבית המקדש הקימו היהודים מהומה ורצו לשלוח יד בפאולוס.‏ לכן מפקד הצבא הרומי עצר אותו.‏ לפני שעמדו להלקות את פאולוס,‏ הוא הכריז שהוא אזרח רומי.‏ בעקבות זאת העבירו אותו לקיסריה,‏ מקום מושבם של נציבי יהודה הרומים.‏ שם היו לו הזדמנויות מיוחדות להעיד בעוז בפני הרשויות.‏ הודות לכך הוכרזה האמונה המשיחית באוזני אנשים שלא נחשפו אליה מקרוב.‏

הכתוב במעשי השליחים פרק כ״ד מגולל את המשפט של פאולוס מול פליקס,‏ נציב יהודה,‏ שכבר ידע מעט על האמונה המשיחית.‏ היהודים טענו שפאולוס הפר את החוק הרומי בשלוש דרכים לפחות.‏ הם אמרו שהוא הסית את היהודים באימפריה למרד,‏ הנהיג כת מסוכנת וניסה לחלל את בית המקדש,‏ שהיה באותם ימים תחת חסות הרומאים (‏מה״ש כ״ד:‏5,‏ 6‏)‏.‏ ההאשמות הללו עלולות היו לגרור גזר דין מוות.‏

המשיחיים בימינו יכולים ללמוד רבות מהאופן שבו הגיב פאולוס להאשמות.‏ הוא שמר על קור רוח ודיבר בצורה מכובדת.‏ פאולוס התייחס לתורה ולנביאים והסביר שיש לו הזכות לעבוד את ’‏אלוהי אבותיו’‏,‏ זכות שממנה נהנו היהודים באימפריה הרומית (‏מה״ש כ״ד:‏14‏)‏.‏ לימים התאפשר לפאולוס להכריז על אמונתו ולהגן עליה בפני הנציב הבא,‏ פּוֹרְקיוֹס פסטוס,‏ ובפני המלך הורדוס אגריפס.‏

בסופו של דבר,‏ כדי לזכות למשפט הוגן,‏ החליט פאולוס לפנות לשליט החזק ביותר באותם ימים.‏ הוא אמר:‏ ”לַקיסר אני עותר!‏” (‏מה״ש כ״ה:‏11‏)‏.‏

משפטו של פאולוס בחצר הקיסר

מאוחר יותר אמר מלאך לפאולוס:‏ ”אתה צריך לעמוד לפני הקיסר” (‏מה״ש כ״ז:‏24‏)‏.‏ בתחילת שלטונו הודיע הקיסר נירון שהוא לא ישמש כשופט בכל המקרים שיופנו אליו.‏ במהלך שמונה שנות מלכותו הראשונות הוא נהג לאצול על אחרים את סמכות השיפוט.‏ בספר חייו ואיגרותיו של פאולוס הקדוש ‏(‏The Life and Epistles of Saint Paul)‏ נאמר שכאשר הסכים נירון לפסוק במקרה כלשהו,‏ הוא היה מקשיב לטיעונים בארמונו ונעזר בקבוצת יועצים מנוסים בעלי השפעה רבה.‏

המקרא אינו מציין אם נירון עצמו הקשיב לטיעוני פאולוס ופסק במקרה שלו או אם הוא ביקש ממישהו אחר להקשיב לדבריו ולדווח לו על כך.‏ בכל מקרה,‏ פאולוס ודאי הסביר שהוא עובד את אלוהי היהודים ומאיץ בכל מאזיניו לתת לרשויות את הכבוד הראוי להן (‏רומ׳ י״ג:‏1–7;‏ טיט׳ ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ נראה שמאמציו של פאולוס להגן על הבשורה הטובה בפני הרשויות הוכתרו בהצלחה — בית הדין של הקיסר שחרר אותו (‏פיל׳ ב׳:‏24;‏ פילימ׳ 22‏)‏.‏

כיצד אנו מגנים על הבשורה הטובה

ישוע אמר לתלמידיו:‏ ”לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי,‏ לעדות להם ולגויים” (‏מתי י׳:‏18‏)‏.‏ זו זכות לייצג את ישוע בנסיבות כאלה.‏ מאמצינו להגן על הבשורה הטובה יכולים להסתיים בניצחונות משפטיים.‏ כמובן,‏ החלטותיהם של בני אדם לא־מושלמים אינן ’‏מעגנות בחוק’‏ את הבשורה הטובה במלוא מובן המילה.‏ רק מלכות אלוהים תביא הקלה תמידית מדיכוי ואי־צדק (‏קהלת ח׳:‏9;‏ יר׳ י׳:‏23‏)‏.‏

אך כבר כיום שם יהוה זוכה לכבוד כאשר המשיחיים מגנים על אמונתם.‏ בדומה לפאולוס,‏ גם אנו צריכים לשמור על קור רוח ולדבר בכנות ובצורה משכנעת.‏ ישוע אמר לתלמידיו שהם לא יצטרכו ’‏לתכנן מראש מה לומר להגנתם,‏ כי הוא ייתן להם מילים וחוכמה,‏ אשר כל מתנגדיהם גם יחד לא יוכלו לעמוד נגדן או לסתור אותן’‏ (‏לוקס כ״א:‏14,‏ 15;‏ טימ״ב ג׳:‏12;‏ פט״א ג׳:‏15‏)‏.‏

כאשר המשיחיים מגנים על אמונתם בפני מלכים,‏ מושלים ואנשים רמי דרג אחרים,‏ עולה בידם לתת עדות למי שאולי לא ניתן היה לחלוק עמם את הבשורה בנסיבות אחרות.‏ חלק מהפסיקות החיוביות הביאו לתיקונים חוקיים שתרמו להגנת חופש הביטוי והפולחן.‏ אך תהא אשר תהא התוצאה,‏ אומץ הלב שמגלים משרתיו של אלוהים במשפטים הללו משמח את לבו.‏

כאשר אנו מגנים על אמונתנו,‏ שם יהוה זוכה לכבוד

^ 8 ס׳ הכותב ג׳יימס פרקס מציין:‏ ”היהודים.‏.‏.‏ היו רשאים לקיים את מנהגיהם.‏ זכויות אלה לא היו יוצאות דופן,‏ שהרי הרומאים נהגו להעניק מידה רבה של אוטונומיה לקבוצות שונות ברחבי האימפריה”.‏