אל לנו להסיק ש־70 התלמידים לא היו רצויים בעיני ישוע או שהם נטשו אותו רק משום שלא נכחו בסעודת האדון.‏ למעשה,‏ ישוע רצה להיות רק עם שליחיו במאורע זה.‏

גם ה־12 וגם ה־70 היו רצויים בעיני ישוע.‏ תחילה הוא בחר מבין תלמידיו הרבים 12 גברים שאותם כינה שליחים (‏לוקס ו׳:‏12–16‏)‏.‏ כשהיה בגליל הוא ”‏קרא אליו את השנים עשר.‏.‏.‏ ושלח אותם לבשר על מלכות אלוהים ולרפא חולים”‏ (‏לוקס ט׳:‏1–6‏)‏.‏ לאחר מכן,‏ ביהודה ”‏מינה האדון שבעים אחרים ושלח אותם לפניו,‏ שניים שניים”‏ (‏לוקס ט׳:‏51;‏ י׳:‏1‏)‏.‏ כתוצאה מכך,‏ היו לישוע תלמידים שהכריזו את המסר שלו באזורים שונים.‏

היהודים שהפכו לתלמידיו של ישוע עדיין קיימו את חג הפסח,‏ ככל הנראה יחד עם משפחותיהם (‏שמ׳ י״ב:‏6–11,‏ 17–20‏)‏.‏ זמן קצר לפני מותו הגיע ישוע עם שליחיו אל ירושלים.‏ הוא לא התכוון לארגן סעודת פסח גדולה עם כל תלמידיו מיהודה,‏ מהגליל ומפריה.‏ הוא כנראה רצה להיות רק עם שליחיו באותו מאורע.‏ הוא אמר להם:‏ ”‏השתוקקתי מאוד לאכול את הפסח הזה איתכם לפני שיתחילו סבלותיי”‏ (‏לוקס כ״ב:‏15‏)‏.‏

הייתה לכך סיבה טובה.‏ ישוע עמד למות בתור ”‏שה אלוהים המסיר את חטא העולם”‏ (‏יוח׳ א׳:‏29‏)‏.‏ מותו עתיד היה להתרחש בירושלים,‏ המקום שבו הוקרבו קורבנות לאלוהים זה מאות שנים.‏ מותו של ישוע יספק חירות נעלה יותר מהגאולה שהתאפשרה באמצעות שה הפסח שאכלו בני ישראל בלילה שבו יצאו ממצרים (‏קור״א ה׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ באמצעות קורבנו של ישוע,‏ 12 השליחים יהפכו ליסוד הקהילה המשיחית (‏אפ׳ ב׳:‏20–22‏)‏.‏ מעניין לציין כי ל”‏עיר הקודש.‏.‏.‏ ירושלים”‏ יש ”‏שתים עשרה אבני יסוד”‏ שעליהן כתובים ”‏שנים עשר שמותיהם של שנים עשר שליחי השה”‏ (‏ההת׳ כ״א:‏10–14‏)‏.‏ השליחים הנאמנים נועדו למלא חלק נכבד בהתגשמות מטרת אלוהים.‏ לכן הגיוני שישוע רצה להיות איתם בחג הפסח האחרון,‏ שמייד לאחריו הוא כונן את סעודת האדון.‏

שבעים התלמידים והאחרים שהלכו בעקבות ישוע אומנם לא נכחו באותה הארוחה,‏ אך כל תלמידיו הנאמנים הפיקו בהמשך תועלת מסעודת האדון.‏ כל התלמידים שהפכו למשוחים נכנסו לברית המלכות,‏ אשר אותה הזכיר ישוע בפני שליחיו באותו הערב (‏לוקס כ״ב:‏29,‏ 30‏)‏.‏