בימי המקרא המוהר שולם למשפחת הכלה כאשר שתי המשפחות הסכימו לנישואין.‏ המוהר יכול היה לכלול חפצי ערך,‏ בעלי חיים או כסף.‏ לעיתים תשלום המוהר ניתן כשעות עבודה,‏ כמו במקרה של יעקב,‏ שהסכים לעבוד עבור אביה של רחל במשך שבע שנים כדי לשאת אותה לאישה (‏בר׳ כ״ט:‏17,‏ 18,‏ 20‏)‏.‏ מה הייתה מטרת המנהג?‏

חוקרת המקרא קרול מאיירס מציינת:‏ ”‏המוהר עשוי היה לפצות את משפחת הכלה על אובדן שירותי הבת,‏ אשר היו משמעותיים עבור משפחות [‏שעסקו בחקלאות]‏”‏.‏ יכול להיות שהמוהר שימש גם לחיזוק קשרי הידידות בין שתי המשפחות,‏ שהיו כעת קשורות בעקבות הנישואין.‏ קשרי המשפחה האלה יכלו לשמש כמקור עזרה בתקופות קשות.‏ כמו כן,‏ המוהר היה הוכחה לכך שהאישה כעת מאורסת ושבעתיד היא לא תהיה תחת הטיפול וההגנה של אביה,‏ אלא של בעלה.‏

תשלום המוהר לא הפך את הרעיה לקניין שניתן היה לקנות או למכור.‏ בספר העוסק בישראל הקדומה (‏Ancient Israel—Its Life and Institutions)‏ נאמר:‏ ”‏יש להודות שממבט ראשון מתקבל הרושם שהחובה לשלם סכום כסף,‏ או דבר שווה ערך,‏ למשפחת הנערה הופכת את הנישואין למעין רכישה.‏ אך ככל הנראה [‏המוהר]‏ לא היה סכום ששולם עבור האישה,‏ אלא יותר מעין פיצוי הניתן למשפחתה”‏.‏

בחלק מהמדינות המוהר נהוג גם בימינו.‏ במקרה שמדובר בהורים משיחיים,‏ הם אינם דורשים מוהר מוגזם,‏ וכך דואגים ש’‏סבירותם תיוודע לכל אדם’‏ (‏פיל׳ ד׳:‏5;‏ קור״א י׳:‏32,‏ 33‏)‏.‏ בזאת הם מראים שהם אינם ”‏אוהבי כסף”‏,‏ או חמדנים (‏טימ״ב ג׳:‏2‏)‏.‏ כמו כן,‏ כאשר הורים משיחיים אינם דורשים מוהר גבוה מדי,‏ הבעל לעתיד אינו נאלץ לדחות את הנישואין עד שירוויח מספיק כדי לשלמו.‏ ואם הוא חלוץ,‏ הוא אינו חש מחויב להפסיק את החלוציות ולעבוד במשרה מלאה כדי להרוויח את הסכום הדרוש לתשלום המוהר הגבוה.‏

במקומות מסוימים בעולם המוהר מעוגן בחוק.‏ במקרה זה,‏ הורים משיחיים מצייתים לחוקים אלה,‏ וזאת משום שדבר־אלוהים דורש מהמשיחיים ’‏להיכנע לסמכויות הנעלות’‏ ולציית לחוקים שאינם נוגדים את חוקי אלוהים (‏רומ׳ י״ג:‏1;‏ מה״ש ה׳:‏29‏)‏.‏