על־פי התורה גם תורים וגם יונים היו קורבנות רצויים בעיני יהוה.‏ שני סוגי העופות הוזכרו תמיד יחד בחוקי הקורבנות,‏ ואפשר היה להקריב את האחד או האחר (‏וי׳ א׳:‏14;‏ י״ב:‏8;‏ י״ד:‏30‏)‏.‏ למה זה היה מועיל?‏ אחת הסיבות היא שתורים לא היו תמיד בנמצא.‏ מדוע?‏

תורים הם ציפורים נודדות החיות לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל במהלך החודשים החמים.‏ מדי חודש אוקטובר הן נודדות דרומה למדינות חמות יותר ושבות לישראל עם בוא האביב (‏שה״ש ב׳:‏11,‏ 12;‏ יר׳ ח׳:‏7‏)‏.‏ כך שבימי המקרא כמעט ולא התאפשר לבני ישראל להקריב תורים במהלך חודשי החורף.‏

יונים,‏ לעומת זאת,‏ בדרך כלל אינן נודדות,‏ ולכן ניתן היה למצוא אותן בישראל לאורך כל השנה.‏ יתר על כן,‏ היונים היו מבויתות.‏ (‏השווה יוחנן ב׳:‏14,‏ 16‏.‏)‏ ספר העוסק בצמחים ובעלי חיים מקראיים (‏Bible Plants and Animals)‏ מציין:‏ ”‏בכל הכפרים והעיירות בישראל היו יונים מבויתות.‏ לכל בעלי הבתים היה שובך,‏ או חור בקיר,‏ שבו העופות היו יכולים לחיות”‏ (‏השווה ישעיהו ס׳:‏8‏)‏.‏

יהוה אפשר לבני ישראל להקריב עופות שהיו זמינים להם לאורך כל השנה וכך הראה שהוא אל אוהב וסביר.‏