האם שמת לב שרבים כיום בעולם מרגישים שהם ראויים ליחס מיוחד ולזכויות מסוימות?‏ גם אם הם זוכים ליחס כזה,‏ הם תמיד שואפים ליותר ויותר.‏ הגישה הזו נובעת מהאנוכיות ומכפיות הטובה המאפיינות את החברה באחרית הימים (‏טימ״ב ג׳:‏2‏)‏.‏

כמובן,‏ אנוכיות אינה תופעה חדשה.‏ למשל,‏ אדם וחוה בחרו להחליט בעצמם מה טוב ומה רע,‏ והדבר הוביל להשלכות הרסניות.‏ מאות שנים לאחר מכן,‏ מלך יהודה,‏ עוזיהו,‏ החליט שיש לו הזכות להקטיר קטורת במקדש.‏ אך הייתה זו טעות מרה (‏דה״ב כ״ו:‏18,‏ 19‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ הפרושים והצדוקים האמינו שהם ראויים ליחס מיוחד מאלוהים רק מעצם העובדה שהיו צאצאיו של אברהם (‏מתי ג׳:‏9‏)‏.‏

כיום אנו מוקפים באנשים אנוכיים המרוכזים בעצמם,‏ וגישתם עלולה לדבוק בנו (‏גל׳ ה׳:‏26‏)‏.‏ עם הזמן אנו עלולים לחשוב שאנו ראויים לקבל זכויות מסוימות או יחס מיוחד.‏ מה יעזור לנו להימנע מצורת החשיבה הזאת?‏ קודם כול,‏ עלינו להבין מהי השקפתו של יהוה בנושא.‏ נבחן כעת שני עקרונות מקראיים שיעזרו לנו.‏

יהוה מחליט מה מגיע לנו לקבל.‏ חשוב על כמה דוגמאות:‏

• במסגרת המשפחה,‏ הבעל ראוי לקבל  כבוד מצד אשתו,‏ והאישה צריכה להרגיש שבעלה אוהב אותה (‏אפ׳ ה׳:‏33‏)‏.‏ יהוה קבע שעל בני זוג נשואים להעניק יחס רומנטי זה לזה בלבד (‏קור״א ז׳:‏3‏)‏.‏ להורים יש זכות לדרוש מילדיהם לשמוע בקולם,‏ והילדים ראויים לקבל שפע אהבה ותמיכה מצד הוריהם (‏קור״ב י״ב:‏14;‏ אפ׳ ו׳:‏2‏)‏.‏

• במסגרת הקהילה,‏ זקני הקהילה החרוצים ראויים לכבוד מצידנו (‏תסל״א ה׳:‏12‏)‏.‏ אך אין להם את הסמכות לשלוט על אחיהם ואחיותיהם לאמונה (‏פט״א ה׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏

• יהוה נתן לממשלות את הזכות לגבות מיסים ולקבל כבוד מהאזרחים (‏רומ׳ י״ג:‏1,‏ 6,‏ 7‏)‏.‏

יהוה מעניק לנו ברוב אהבתו הרבה מעבר למה שמגיע לנו.‏ בגלל החטא הטבוע בנו,‏ כולנו ראויים למוות (‏רומ׳ ו׳:‏23‏)‏.‏ אך יהוה מעניק לנו ברכות רבות הודות לחסדו (‏תהל׳ ק״ג:‏10,‏ 11‏)‏.‏ כל ברכה או זכות הנובעות ממנו הן בגדר חסד שאיננו ראויים לו (‏רומ׳ י״ב:‏6–8;‏ אפ׳ ב׳:‏8‏)‏.‏

הישמר מהגישה הרווחת בעולם.‏ מבלי לשים לב,‏ עלולה להתפתח בנו גישה של ”‏מגיע לי”‏.‏ משלו של ישוע על הפועלים שקיבלו שכר של דינר על עבודתם ממחיש כמה קל לאמץ גישה כזו.‏ חלק מהפועלים החלו בעבודתם השכם בבוקר ועמלו כל היום תחת השמש היוקדת,‏ ואילו אחרים עבדו רק שעה אחת.‏ הפועלים הראשונים חשבו שמגיע להם לקבל שכר גבוה יותר,‏ משום שביצעו עבודה רבה יותר בהשוואה לאחרים (‏מתי כ׳:‏1–16‏)‏.‏ באמצעות המשל הזה ישוע לימד אותנו להסתפק בכל מה שאלוהים נותן לנו בטובו.‏

אל תהיה תובעני,‏ אלא מכיר תודה (‏תסל״א ה׳:‏18‏)‏.‏ נסה לחקות את דוגמתו של השליח פאולוס אשר לא דרש תמיכה חומרית מאחיו בקורינתוס,‏ על אף שהייתה לו הזכות לבקש זאת מהם (‏קור״א ט׳:‏11–14‏)‏.‏ עלינו להעריך את כל מה  שאחרים עושים למעננו ולהימנע מלפתח גישה תובענית.‏

טפח ענווה.‏ על פי רוב,‏ תחושת חשיבות עצמית היא זו שגורמת לאדם לאמץ את התפיסה שמגיע לו לקבל יותר מאחרים.‏ מכאן שענווה היא תרופת הנגד לצורת החשיבה המזיקה הזו.‏

דניאל הנביא הציב דוגמה ומופת בגילוי ענווה.‏ ייחוסו המשפחתי,‏ מראהו החיצוני,‏ חוכמתו וכישוריו עלולים היו לטעת בו את התחושה שהוא אכן ראוי ליחס המיוחד שהוענק לו ולזכויות שקיבל (‏דנ׳ א׳:‏3,‏ 4,‏ 19,‏ 20‏)‏.‏ למרות זאת,‏ הוא תמיד נותר עניו ותכונה זו הפכה אותו ליקר בעיני יהוה (‏דנ׳ ב׳:‏30;‏ י׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

אם כן,‏ הבה נעשה כל מאמץ לא לתת לגישה האנוכית ולתחושת הזכאות הרווחות בעולם לדבוק בנו.‏ נמשיך לשמוח מכל ברכה שמעניק לנו יהוה ברוב חסדו.‏