שנאה היא תחושה עמוקה של סלידה ועוינות כלפי אדם או קבוצת אנשים.‏ אין זו תחושה חולפת,‏ אלא רגש קבוע ומתמשך.‏

מה גורם לאנשים לשנוא?‏ השנאה נובעת מסיבות רבות.‏ אנשים שונאים אחרים לא תמיד בגלל מה שהם עושים,‏ אלא בגלל מי שהם.‏ מושא השנאה נתפס כאדם מרושע ובעל כוונות זדוניות,‏ שלא יכול להשתנות לעולם.‏ הוא גם נתפס כנחות,‏ כאיום או כמקור של בעיות.‏ במקרים רבים מי שמפתח רגשות שנאה נפל בעצמו קורבן לאלימות,‏ לאי־צדק או לנסיבות שליליות אחרות אשר גרמו לעוינות להכות שורשים בליבו.‏

אדם עלול לפתח שנאה אפילו כלפי אנשים שהוא מעולם לא פגש.‏ לדוגמה,‏ הוא עשוי לאמץ באופן בלתי מודע השקפה שלילית על אחרים בהשפעת דעותיהם של אנשים שהוא אוהב ומכבד.‏ כך השנאה מתפשטת כאש בשדה קוצים והופכת לרגש המשותף לקבוצה שלמה.‏

לאור המהירות שבה השנאה מתפשטת,‏ קל להבין למה היא מקננת בליבם של כל כך הרבה אנשים.‏ כדי לשבור את מעגל השנאה שעולמנו לכוד בו,‏ צריך לרדת לעומק הבעיה ולגלות את שורשיה.‏ המקרא חושף בפנינו את התמונה המלאה.‏

השנאה לא החלה בבני האדם.‏ השנאה נולדה כשאחד המלאכים,‏ שבהמשך נקרא השטן,‏ מרד באלוהים.‏ בהתייחס למרד שהנהיג,‏ המקרא אומר על השטן ש”‏הוא רוצח היה בראשית דרכו”‏.‏ ומאז,‏ בתור ’‏שקרן ואבי השקר’‏,‏ הוא ממשיך לעורר שנאה ותוקפנות (‏יוחנן ח׳:‏44;‏ יוחנן א׳.‏ ג׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ המקרא מתאר אותו כישות זדונית,‏ עוינת ומלאת זעם (‏איוב ב׳:‏7;‏ ההתגלות י״ב:‏9,‏ 12,‏ 17‏)‏.‏

כולנו ירשנו את הנטייה לשנוא.‏ האדם הראשון בחר ללכת בדרכו ההרסנית של השטן.‏ כתוצאה מכך,‏ כל בני האדם ירשו את החטא ונולדו לא מושלמים (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ בנו הבכור של אדם,‏ קין,‏ שנא את אחיו,‏ הבל,‏ ורצח אותו (‏יוחנן א׳.‏ ג׳:‏12‏)‏.‏ אומנם רבים מגלים אהבה וחמלה כלפי אחרים,‏ אבל בגלל החטא התורשתי,‏ אינספור אנשים נוטים לאנוכיות,‏ קנאה וגאווה — תכונות אשר מלבות את השנאה (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏

אי־סובלנות היא קרקע פורייה לשנאה.‏ העולם שבו אנו חיים מזין את מעגל השנאה מכיוון שהוא לא אחת מעודד התנהגות אכזרית ופוגענית.‏ חוסר סובלנות,‏ דעות קדומות,‏ דיבור פוגעני,‏ בריונות וונדליזם מתפשטים כמו מגפה בחברה האנושית מפני ש”‏העולם כולו נתון לשליטת הרָשע [‏השטן]‏”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏19‏)‏.‏

אבל המקרא לא רק חושף את שורשי השנאה,‏ אלא גם מצביע על הפתרון.‏