האם קיימות ראיות ארכיאולוגיות התומכות בכתוב במקרא? בשנת 2014 דן מאמר בכתב העת ביבליקל ארכיאולוג’י ריוויו בשאלה: ”כמה אישים המוזכרים בתנ”ך אומתו על־ידי הארכיאולוגיה?” התשובה הייתה: ”לפחות 50!” אחד האישים שלא נכלל ברשימה שבמאמר היה תַּתְּנַי. מי הוא היה? הבה נבחן את אזכורו במקרא.‏

ירושלים הייתה בעבר חלק מהאימפריה הפרסית רחבת הידיים. העיר שכנה באזור שהפרסים כינו ”עבר הנהר”, כלומר מערבית לנהר הפרת. לאחר כיבוש בבל שחררו הפרסים את הגולים היהודים ואפשרו להם לבנות מחדש את מקדש יהוה בירושלים (‏עזרא א’:1–4‏). אולם אויבי היהודים התנגדו לפרויקט והשתמשו בו כאמתלה להאשימם במרד כנגד פרס (‏עזרא ד’:4–16‏). בימי שלטונו של דריווש ה־1 (522–486 לפה”ס) פתח מושל פרסי ששמו תתני בחקירת הנושא. המקרא מכנה אותו ”מושל עבר הנהר” (‏עזרא ה’:3–7‏).‏

מספר תעודות בכתב יתדות הנושאות את שמו של תתני נתגלו כחלק ממה שככל הנראה היה ארכיון משפחתי. התעודה שמראה על קשר בין אחד מבני משפחה זו לבין הדמות המקראית היא שטר חוב המתוארך ל־502 לפה”ס — שנת שלטונו ה־20 של דריווש ה־1. הוא מזכיר עד ראייה בעסקה ששימש כמשרתו של ”תתנ, מושל עבר הנהר” — אותו תתני המופיע בספר עזרא.‏

מה היה תפקידו? ב־535 לפה”ס כורש הגדול ארגן מחדש את השטחים שבשליטתו וחילק אותם לפחוות (מחוזות). אחת מהן כונתה ”בבל ועבר הנהר”. מאוחר יותר פוצלה הפחווה לשני חלקים, ואחד מהם נקרא ”עבר הנהר”. הוא כלל את קוילה־סוריה, פניקיה ויהודה, וככל הנראה נשלט מהעיר דמשק. תתני שלט באזור זה בערך בשנים 520 עד 502 לפה”ס.‏

לאחר שתתני עשה דרכו לירושלים כדי לחקור את ההאשמה במרד, הוא דיווח לדריווש שהיהודים טוענים כי קיבלו אישור מכורש לבנות מחדש את מקדש יהוה. בדיקה בארכיונים המלכותיים אימתה טענה זו (‏עזרא ה’:6, 7,‏ 11–13; ו’:1–3‏). בעקבות זאת נצטווה תתני להניח ליהודים, והוא ציית לצו (‏עזרא ו’:6, 7,‏ 13‏).‏

אין ספק ש”תתני, מושל עבר הנהר” אינו נחשב לדמות מהותית בהיסטוריה. אך שים לב שכתבי־הקודש מזכירים אותו בשמו ומציינים את התואר המדויק שלו. עובדה זו היא פיסת ראיה נוספת, אחת מני רבות, לכך שהארכיאולוגיה תומכת שוב ושוב במהימנותו ההיסטורית של המקרא.‏