אף־על־פי שחוסר ציותם של הורינו הראשונים, אדם וחוה, הביא על האנושות כולה את החטא ואת המוות, הדבר לא שינה את מטרתו של אלוהים לגבי המשפחה האנושית. לכל אורך דברו הכתוב, המקרא, אלוהים שוב ושוב מאשר שמטרתו נותרה בעינה.‏

• ”צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” ‏(‏תהלים ל”ז:29‏).‏

• ”בילע המוות לנצח, ומחה אדוני יהוה דמעה מעל כל פנים” ‏(‏ישעיהו כ”ה:8‏).‏

• ”האויב האחרון שימוגר הוא המוות” ‏(‏קורינתים א’. ט”ו:26‏).‏

• ”המוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד” ‏(‏ההתגלות כ”א:4‏).‏

כיצד אלוהים ’יבלע’, כלומר ימגר, את המוות? כפי שכבר צוין, המקרא מבהיר ש’הצדיקים יחיו לעד’. עם זאת, הוא אומר: ”אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב” (‏קהלת ז’:20‏). האם יזנח אלוהים את אמות מידותיו כדי למגר את המוות? אין זה מתקבל על הדעת! הוא לעולם לא יעשה זאת, משום ש”אלוהים... אינו יכול לשקר” (‏טיטוס א’:2‏). לפיכך, כיצד יגשים את מטרתו האוהבת בנוגע לבריאתו האנושית?‏

יהוה אלוהים סיפק אמצעי אוהב כדי לפדות את האנושות מן המוות — תשלום כופר. כופר הוא בעיקרו דבר בעל ערך שווה המשולם לכיסוי נזקים או לעשיית צדק. מאחר שכל בני האדם חוטאים וחל עליהם דין מוות, אומר המקרא בכנות: ”אח לא פדֹה יפדה איש, לא ייתן לאלוהים כופרו; ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם [הכופר תמיד נמצא מעבר להישג ידם]” (‏תהלים מ”ט:8, 9‏).‏

כאשר אדם לא־מושלם מת, ביכולתו לשלם אך ורק את החוב על חטאיו; הוא אינו יכול לפדות את עצמו או לשלם על חטאיו של אדם אחר (‏רומים ו’:7‏). הזדקקנו לאדם מושלם ונקי מחטא שיקריב את חייו — לא עבור חטאיו, אלא עבור חטאינו (‏עברים י’:1–4‏).‏

זה בדיוק מה שסיפק אלוהים. הוא שלח את בנו ישוע מן השמיים כדי שייוולד עלי אדמות כאדם מושלם ונקי מחטא (‏פטרוס א’. ב’:22‏). ישוע אמר שהוא בא במטרה ”לתת את נפשו כופר בעד רבים” (‏מרקוס י’:45‏). הוא מת כדי למגר את המוות ולהעניק לנו חיים (‏יוחנן ג’:16‏).‏

כחלק מהתגשמות נבואות המקרא, אנו חיים כיום ב”עיתות משבר קשות להתמודדות” אשר מוכיחות שאנו נמצאים ’באחרית ימיו’ של עולם מרושע זה (‏טימותיאוס ב’. ג’:1‏). תקופת אחרית הימים תגיע לשיאה ב”יום דינם והשמדתם של הרשעים” (‏פטרוס ב’. ג’:3,‏ 7‏). אולם אוהבי אלוהים יינצלו מהשמדה זו ויתברכו ב”חיי עולם” (‏מתי כ”ה:46‏).‏

למיליונים אחרים תוענק ההזדמנות להשיג חיי נצח כאשר יוקמו לתחייה. ישוע חולל נס תחייה כאשר ביקר בעיר נעים. בראותו שם אלמנה המבכה על מות בנה היחיד, ישוע ”נתמלא רחמים” והשיבו לחיים (‏לוקס ז’:11–15‏). בנוסף, השליח פאולוס אמר: ”אני תולה תקווה באלוהים... שתהיה תחייה הן של  הצדיקים והן של הלא־צדיקים”. תקווה איתנה זו היא ביטוי יוצא מן הכלל לאהבתו של אלוהים כלפי האנושות (‏מעשי השליחים כ”ד:15‏).‏

תקוות חיי הנצח היא נחלתם של מיליארדי אנשים. המקרא אומר: ”צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (‏תהלים ל”ז:29‏). באותה עת הם יזדהו באופן אישי עם המילים המרגשות והמנחמות שכתב פאולוס לפני כ־2,000 שנה: ”איה ניצחונך, מוות? איה עוקצך, מוות?” (‏קורינתים א’. ט”ו:55‏) אויבה האימתני של האנושות — המוות — ימוגר סופית!‏