האם לדעתך האנושות מסוגלת לפתור את הבעיות הרבות שגוזלות מאיתנו את השלום ואת הביטחון ומאיימות על עתידנו?‏ לשם כך,‏ אנו זקוקים למזור יעיל שיטפל בגורמים השורשיים לבעיותינו,‏ ולא רק בתסמינים.‏

לשם המחשה:‏ מטופל ששמו תום חלה ולאחר מכן נפטר.‏ מדוע הוא נפטר?‏ ”‏כאשר הופיעו התסמינים הראשונים,‏ אף אחד לא חשב לחפש את הגורם השורשי”‏,‏ כתב הרופא בבית החולים שאליו הובהל תום זמן קצר לפני פטירתו.‏ נראה שרופאיו הקודמים פשוט נתנו לו תרופות רק כדי שירגיש טוב יותר.‏

האם בני האדם נוקטים גישה דומה בנוגע לתחלואי העולם?‏ למשל,‏ במאמץ להילחם בפשיעה הממשלות מחוקקות חוקים,‏ מתקינות מצלמות אבטחה ומגבירות את כוחות המשטרה.‏ הצעדים הללו אומנם יעילים במידה מסוימת,‏ אך הם אינם מטפלים בגורמים השורשיים.‏ אחרי הכול,‏ צורת התנהגות בדרך כלל משקפת גישות,‏ אמונות ורצונות.‏

דניאל,‏ המתגורר במדינה בעלת כלכלה כושלת בדרום אמריקה,‏ אומר:‏ ”‏פעם היו לנו חיים רגילים.‏ לא פחדנו משוד מזויין.‏ אבל עכשיו כבר אין ערים או כפרים שלווים.‏ הכלכלה הכושלת חשפה את פרצופם האמיתי של אנשים רבים — תאווי בצע וחסרי כבוד לחיים או לרכושם של אחרים”‏.‏

אדם שלצורך העניין נקרא לו אליאס,‏ ברח מסכסוך במזרח התיכון ומאוחר יותר למד את המקרא.‏ הוא אומר:‏ ”‏המשפחות והמערכת הפוליטית־דתית בעיר מולדתי עודדו גברים צעירים רבים להשתתף במלחמה ולהיחשב לגיבורים.‏ לנמצאים בצידו השני של המתרס אמרו בדיוק את אותו דבר!‏ כל זה גרם לי להבין עד כמה מאכזב לבטוח בשליטי אנוש”‏.‏

ספר חוכמה קדום מציין ובצדק:‏

• ”‏יצר לב האדם רע מנעוריו”‏ (‏בראשית ח׳:‏21‏)‏.‏

• ”‏עָקֹב [‏או בוגדני]‏ הלב מכול ואנוש הוא.‏ מי ידענו?‏”‏ (‏ירמיהו י״ז:‏9‏)‏.‏

• ”‏מן הלב נובעים מחשבות רשע,‏ רציחות,‏ .‏.‏.‏ מעשי זנות,‏ גניבות,‏ עדויות שקר”‏ (‏מתי ט״ו:‏19‏)‏.‏

האנושות עדיין אינה מסוגלת למצוא מרפא לתכונות הפוגעניות שמסתתרות בתוכנו.‏ למעשה,‏ נראה שתכונות אלה רק הולכות ומחריפות,‏ כפי שהומחש במאמר הקודם (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ וזאת על אף כמות המידע העצומה הזמינה כיום,‏ שלא לציין את אפשרותנו חסרת התקדים לתקשר עם אחרים!‏ אם כך,‏ מדוע איננו יכולים להפוך את העולם למקום שָׁלֵו ובטוח?‏ האם אנו דורשים מעצמנו דבר שהוא למעלה מיכולתנו?‏ האם אנו מנסים לעשות את הבלתי אפשרי?‏

גם אם נצליח בדרך נס לרפא את תכונותיה הפוגעניות של האנושות,‏ עדיין לא נצליח להפוך את העולם למקום שָׁלֵו ובטוח לכולם.‏ מה הסיבה לכך?‏ מגבלותינו כבני אדם.‏

 האמת הפשוטה היא שהאדם אינו מסוגל לכוון ’‏את צעדיו’‏ (‏ירמיהו י׳:‏23‏)‏.‏ לא נבראנו כדי לשלוט על עצמנו.‏ למעשה,‏ לא נבראנו לשלוט על בני אדם אחרים באותה מידה שלא נבראנו לחיות מתחת למים או בחלל החיצון!‏

חשוב על כך:‏ האם אנשים באופן כללי רוצים שאחרים יגידו להם איך לנהל את חייהם או על־פי אילו ערכי מוסר לחיות?‏ האם אנשים רוצים שאחרים יכתיבו להם מה לחשוב על נושאים כגון הפלות,‏ עונש מוות או חינוך ילדים?‏ אלו הן רק חלק מהסוגיות שמפלגות בין אנשים.‏ לכן,‏ גם אם קשה לקבל זאת,‏ מה שאומר המקרא אכן הגיוני.‏ פשוט אין לנו היכולת והסמכות המוסרית לשלוט על אנשים אחרים.‏ אם כן,‏ היכן נוכל לפנות לקבלת עזרה?‏

התשובה ההגיונית ביותר היא לפנות לבוראנו.‏ אחרי הכול,‏ הוא זה שברא אותנו!‏ ובניגוד למה שחלק עשויים לחשוב,‏ הוא לא שכח אותנו.‏ למעשה,‏ הדאגה שהוא חש כלפינו נגלית באמצעות החוכמה שמצויה במקרא.‏ כאשר אנו מבינים ספר ייחודי זה,‏ אנו גם מבינים טוב יותר את עצמנו.‏ בנוסף,‏ מתחוור לנו מדוע ההיסטוריה האנושית כה עגומה.‏ אנו יכולים להבין מדוע,‏ כשם שכתב פילוסוף גרמני אחד,‏ ”‏עמים וממשלות מעולם לא למדו דבר מן ההיסטוריה,‏ או פעלו על יסוד העקרונות שהסיקו ממנה”‏.‏

איש חכם אמר פעם ש”‏החוכמה נצדקת על־ידי כל ילדיה”‏,‏ או תוצאותיה (‏לוקס ז׳:‏35‏)‏.‏ דוגמה לחוכמה זו ניתן למצוא בתהלים קמ״ו:‏3‏,‏ שם כתוב:‏ ”‏אל תבטחו בנדיבים [‏בנכבדים]‏,‏ בבן אדם שאין לו תשועה”‏.‏ עצה מהימנה זו יכולה להגן עלינו מפני תקווֹת שווא וציפיות לא־מציאותיות.‏ קנת’‏,‏ המתגורר בעיר מוכת אלימות בצפון אמריקה,‏ אומר:‏ ”‏בזה אחר זה מבטיחים הפוליטיקאים לשפר את העניינים,‏ אבל הם אינם מסוגלים לעשות זאת.‏ כישלונותיהם מהווים תזכורת בלתי פוסקת לחוכמת המקרא”‏.‏

דניאל,‏ שצוטט קודם לכן,‏ כותב:‏ ”‏מדי יום אני משוכנע יותר ויותר שבני האדם אינם מסוגלים לשלוט בצורה טובה.‏ .‏.‏.‏ ביטחון בחשבון הבנק שלך או בקרן הפנסיה שלך אינו מהווה ערובה לפרישה טובה.‏ ראיתי אנשים שחוו תסכול נוראי בעניין הזה”‏.‏

המקרא אינו רק מגן עלינו מפני ציפיות לא־מציאותיות,‏ אלא הוא גם מעניק לנו תקווה,‏ כשם שנראה בהמשך.‏