• המקרא שרד חרף לא מעט התקפות מרושעות מצד אנשים רבי־עוצמה. לדוגמה, במהלך ימי הביניים בכמה מדינות נוצריות ”החזקה וקריאה של המקרא בשפה המקומית [שפת פשוטי העם] החלו להיתפס יותר ויותר ככפירה ומרי”, נאמר בספר מבוא למקרא בימי הביניים ‏(An Introduction to the Medieval Bible). למדנים שתרגמו את המקרא לשפה המקומית או קידמו את לימוד המקרא סיכנו את חייהם. חלקם אף נהרגו.‏

• למרות אויביו הרבים הפך המקרא לספר בעל התפוצה הנרחבת ביותר בכל הזמנים, והוא עודנו כזה. על־פי אומדנים, הוא הודפס בשלמותו או בחלקו בחמישה מיליארד עותקים בלמעלה מ־2,800 שפות. עד כמה חד הניגוד בהשוואה לספרי פילוסופיה, מדע ותחומים דומים, אשר תפוצתם מצומצמת ושעד מהרה הופכים למיושנים.‏

• המקרא סייע לשמר ולגבש חלק מהשפות שאליהן תורגם. לתרגום המקרא לגרמנית מאת מרטין לותר הייתה השפעה רבה על שפה זו. לגבי המהדורה הראשונה של תרגום המלך ג’יימס נאמר שהיא ”ככל הנראה הספר בעל ההשפעה הגדולה ביותר שיצא לאור אי פעם” באנגלית.‏

• המקרא ”השפיע עמוקות על התרבות המערבית, לא רק מבחינת האמונות והמנהגים הדתיים אלא גם בפן האומנותי, הספרותי, החוקתי, הפוליטי ובעוד תחומים רבים מכדי להזכירם” (‏אנציקלופדיית אוקספורד לספרי המקרא‏).‏

אלה הן רק כמה מהעובדות המבדילות את המקרא משאר הספרים. אך מדוע הוא כה פופולארי? מדוע אנשים שמו נפשם בכפם למענו? אחת מהסיבות הרבות לכך היא שהמקרא מכיל ערכי מוסר ואמיתות רוחניות המעידים על חוכמה יוצאת מגדר הרגיל. המקרא מסייע לנו להבין את הגורם השורשי לסבלות האדם ולמלחמות. אך חשוב מכך, הוא מבטיח שיבוא סוף לכל הבעיות הללו ואף חושף כיצד זה יקרה.‏

השכלה חילונית היא דבר חשוב. אך ”השכלה המוסיפה ראשי תיבות בסוף שמך... אינה ערובה לאינטליגנציה מוסרית”, אמר אחד העורכים בעיתון הקנדי אוֹטַווָה סיטיזן. לפי מחקר בינלאומי שפורסם על־ידי ”אדלמן”, חברה ליחסי ציבור, אנשים משכילים רבים — וביניהם אנשי עסקים בולטים ומנהיגים בממשלה — משקרים, מרמים וגונבים, וכתוצאה מכך נוצר ”משבר אמון חמור” בקרב הציבור.‏

המקרא מתמקד בהקניית השכלה מוסרית ורוחנית. הוא עוזר לנו ’להבין צדק ומשפט ומישרים וכל מעגל טוב’ (‏משלי ב’:9‏). לדוגמה, צעיר בן 23, אשר לצורך העניין נקרא לו סטפן, נאסר בכלא בפולין. בזמן ששהה בכלא החל ללמוד את המקרא ולהעריך את עצותיו המעשיות. ”עכשיו אני מבין מה כוונת המילים ’כבד את אביך ואת אמך’”, הוא כתב. ”גם למדתי לשלוט ברגשות שלי, ובמיוחד בנטייה להתפרץ בכעס” (‏אפסים ד’:31; ו’:2‏).‏

אחד העקרונות שסטפן אימץ ללבו נמצא במשלי י”ט:11‏: ”שכל אדם האריך אפו, ותפארתו עבוֹר על פשע”. כעת כשסטפן מתמודד עם מצב מאתגר, הוא מנסה לנתח אותו ברוגע וליישם את העקרונות המקראיים המתאימים. ”גיליתי שהמקרא הוא ספר ההדרכה הטוב ביותר”, הוא אמר.‏

מריה, אחת מעדי־יהוה, הושפלה בציבור על־ידי אישה בעלת דעות קדומות שעוררה מהומה לא־קטנה. אך במקום להשיב באותו מטבע, המשיכה מריה ללכת ברוגע. בהמשך אותה אישה הרגישה רע בנוגע להתנהגותה וחיפשה את עדי־יהוה. כחודש לאחר מכן כשהיא סוף סוף ראתה את מריה היא חיבקה אותה והתנצלה בפניה. היא הבינה שתודות  לאמונתה הדתית גילתה מריה ענווה ושליטה עצמית. מה הייתה התוצאה? האישה שהחזיקה בעבר בדעות קדומות וחמישה מבני משפחתה החליטו ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה‏.‏

‏”החוכמה נצדקת על־ידי מעשיה”, אמר ישוע המשיח (‏מתי י”א:19‏). לאור זאת, אין ספק שעקרונות המקרא אכן מועילים! הם מוציאים מאתנו את המיטב. הם ’מחכימי פתי ומשמחי לב’, והם ’מאירי עיניים’ על־ידי כך שהם מספקים לנו ערכי מוסר נעלים והדרכה רוחנית ברורה (‏תהלים י”ט:8, 9‏).‏

כאשר חוקרים בוחנים מחלה שהגיעה לממדי מגפה, הם מנסים להבין מהו הגורם שהביא להתפרצותה. אותו עיקרון תקף גם לגבי הבנת ”המגפה” שהובילה לסבלות האדם ולפילוגים. גם כאן המקרא מוכיח את עצמו ככלי עזר משמעותי מאחר שהוא מתעד את ההיסטוריה הקדומה ביותר שלנו, התקופה שבה החלו כל בעיותינו.‏

ספר בראשית חושף שצרותיה של האנושות החלו כאשר הזוג האנושי הראשון מרד באלוהים. בין היתר, הם החליטו לקבוע לעצמם ערכי מוסר — זכות השמורה לבוראנו לבדו (‏בראשית ג’:1–7‏). למרבה הצער, מאז אימצו האנשים ככלל את אותה גישה עצמאית. בעקבות זאת, תולדות האדם לא מתאפיינות בחירות ואושר אלא בסכסוכים, דיכוי ופילוג מוסרי ורוחני (‏קהלת ח’:9‏). המקרא מציין ובצדק: ’לא לאיש להכין את צעדו’, כלומר לכוון את צעדיו (‏ירמיהו י’:23‏). החדשות הטובות הן שקרוב קצו של הניסוי הכושל של האנושות בקביעת ערכי מוסר לעצמה.‏

המקרא נוסך בנו את הביטחון שאלוהים אוהב את מי שמכבדים את סמכותו ואת עקרונותיו, ולכן לא יהיה מוכן לסבול לעד את הרוע וגם את הסבל הנגרם בעטיו. הרשעים ”יאכלו מפרי דרכם”, כלומר יישאו בהשלכות מעשיהם (‏משלי א’:30, 31‏). לעומת זאת, ’הענווים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום’ (‏תהלים ל”ז:11‏).‏

אלוהים יגשים את מטרתו לכונן עולם רב שלום באמצעות ”‏מלכות אלוהים‏” (‏לוקס ד’:43‏). מלכות זו היא ממשלה עולמית שדרכה יממש אלוהים את ריבונותו הצודקת על האנושות. ישוע הבהיר שלמלכות תהיה השפעה על כדור הארץ כשאמר בתפילה לדוגמה: ”תבוא מלכותך. ייעשה רצונך... בארץ” (‏מתי ו’:10‏).‏

נתיני מלכות אלוהים יעשו את רצונו ויכירו בכך שהבורא — ולא אף אדם בשר ודם — הוא השליט החוקי. לא יהיו עוד שחיתות, חמדנות, אי־שוויון כלכלי, דעות קדומות על רקע גזע ומלחמות. יהיו עולם אחד, ממשלה אחת ומערכת אחת של עקרונות מוסר רוחניים (‏ההתגלות י”א:15‏).‏

על מנת לראות עולם חדש זה עלינו לרכוש ידע. ”[אלוהים] חפץ שאנשים מכל הסוגים ייוושעו ויגיעו לידיעה מדויקת של האמת”,  כתוב בטימותיאוס א’. ב’:3, 4‏. אמת זו מקפלת בתוכה את הכתוב במקרא לגבי מה שניתן לתאר כחוקת המלכות — החוקים והעקרונות שעל־פיהם היא תשלוט. דוגמאות לכך ניתן למצוא בדרשת ההר שנשא ישוע המשיח (‏מתי, פרקים ה’ עד ז’‏‏). בזמן שתקרא את שלושת הפרקים הללו, נסה לדמיין כיצד ייראו החיים כשכולם יישמו את חוכמתו של ישוע.‏

האם עלינו להיות מופתעים שהמקרא הוא הספר בעל התפוצה הנרחבת ביותר? כלל וכלל לא! האמיתות הכתובות בו מעידות עליו שהוא נכתב בהשראת אלוהים‏. כמו כן, תפוצתו הנרחבת משקפת את רצונו של אלוהים שאנשים מכל השפות ומכל העמים ילמדו עליו וייהנו מהברכות שתרעיף מלכותו (‏מעשי השליחים י’:34, 35‏).‏