עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

איך לחיות בשלום עם אחרים

איך לחיות בשלום עם אחרים

בוראנו מסביר לנו איך נוכל לחיות בשלום עם בני משפחתנו,‏ עמיתינו לעבודה ועם חברינו.‏ שים לב לכמה עצות חכמות שעזרו להרבה מאוד אנשים:‏

להיות סלחנים

‏”‏תמיד.‏.‏.‏ סלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו”‏ (‏קולוסים ג׳:‏13‏)‏.‏

כולנו טועים.‏ אנחנו עלולים לפגוע באחרים,‏ ואחרים עלולים לפגוע בנו.‏ בין שנפגענו או פגענו,‏ כל אחד מאיתנו צריך לסלוח וכל אחד מאיתנו צריך שיסלחו לו.‏ כשאנחנו סולחים לאדם שפגע בנו אנחנו מפסיקים לנטור לו טינה.‏ אנחנו לא ’‏משיבים רעה תחת רעה’‏ ולא שבים ומזכירים לאותו אדם את הטעויות והחולשות שלו (‏רומים י״ב:‏17‏)‏.‏ אבל מה אם ממש נפגענו ואנחנו לא מסוגלים להפסיק לחשוב על מה שקרה?‏ במקרה כזה עלינו לשוחח עם האדם שפגע בנו ביחידות ובכבוד.‏ מטרתנו צריכה להיות לרדוף שלום,‏ ולא לנצח בוויכוח (‏רומים י״ב:‏18‏)‏.‏

להיות שפלי רוח ולגלות כבוד

‏”‏בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם”‏ (‏פיליפים ב׳:‏3‏)‏.‏

אם נהיה שפלי רוח וננהג באחרים בכבוד,‏ אנשים יאהבו להיות בחברתנו.‏ הם ידעו שננהג בהם באדיבות ובהתחשבות ושלא נפגע במכוון ברגשותיהם.‏ לעומת זאת,‏ אם נחשיב את עצמנו לנעלים מאחרים או תמיד נתעקש לעשות הכול בדרך שלנו,‏ ניצור קונפליקטים ומתחים.‏ אנשים יתרחקו מאיתנו ונישאר עם מעט מאוד חברים,‏ אם בכלל.‏

לא לנהוג במשוא פנים

‏”‏אלוהים אינו נושא פנים,‏ אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה את הטוב והישר רצוי לפניו”‏ (‏מעשי השליחים י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏

בוראנו אינו מעדיף אנשים מסוימים בגלל הלאום שאליו הם משתייכים,‏ השפה שהם דוברים,‏ המעמד החברתי שלהם או צבע עורם.‏ ”‏מאדם אחד יצר [‏הוא]‏ את כל העמים”‏ (‏מעשי השליחים י״ז:‏26‏)‏.‏ לכן במובן מסוים כל בני האדם הם אחים ואחיות.‏ כשאנחנו נוהגים בכל האנשים בכבוד ובאדיבות אנחנו משמחים אותם,‏ את עצמנו ואת בוראנו.‏

להיות ענווים

‏”‏לבשו.‏.‏.‏ ענווה”‏ (‏קולוסים ג׳:‏12‏)‏.‏

אם נהיה ענווים נגרום לאחרים להרגיש בנוח בחברתנו.‏ הם ירגישו חופשי לדבר איתנו,‏ ואפילו לתקן אותנו,‏ כי ידעו שנישאר רגועים.‏ ואם מישהו מתעצבן עלינו,‏ תגובתנו הרגועה תוכל אולי להרגיע אותו.‏ במשלי ט״ו:‏1 כתוב:‏ ”‏מענה רך משכך חמה,‏ אך מילה קשה מעוררת כעס”‏.‏

להיות נדיבים ומכירי תודה

‏”‏גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל”‏ (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏

הרבה אנשים היום חמדנים וחושבים רק על עצמם.‏ אבל המאושרים באמת הם האנשים הנדיבים (‏לוקס ו׳:‏38‏)‏.‏ הם מאושרים מפני שהם אוהבים בני אדם יותר מדברים חומריים.‏ אהבה זו מניעה אותם להיות מכירי תודה ולהביע הערכה כשמישהו אחר נוהג בהם בנדיבות (‏קולוסים ג׳:‏15‏)‏.‏ שאל את עצמך:‏ ’‏עם מי אני מעדיף להיות — עם אדם קמצן וכפוי טובה או עם אדם נדיב ומכיר תודה?‏’‏ מה הנקודה?‏ היה האדם שאתה רוצה שהאחרים יהיו (‏מתי ז׳:‏12‏)‏.‏