בניד עפעף
בניד עפעף
כרגע עשית זאת שוב. אתמול עשית זאת כ־000,15 פעם. אף כי קרוב לוודאי שלא היית מודע לכך, המשכת לעשות כן ובכך הגנת על שניים מנכסיך היקרים ביותר. תוך־כדי־כך, יתכן שגם נתת שלא־במוּדע סימנים לגבי האופן שבו פועל מוחך. כיצד עשית כל זאת? בכך שעיפעַפת בעיניך.
אם עיניך מתפקדות כראוי, הן מהוות את הציוד העדין ביותר במערכת־החושים שלך. יש שהישוו את העין האנושית, שרבים רואים בה פלא יצירתי, למצלמת־קולנוע אוטומטית, תלת־ממדית, המתמקדת מאליה, מסריטה ברציפות בצבעים מרהיבים. כשאין משתמשים במצלמה, מכסים את העדשה העדינה במיכסה־עדשה. אך, לעין יש שיטה טובה מזו.
מרבית גלגל־העין מוגן בתוך ארובת־העין. אך, עשרת האחוזים הנותרים של שטח העין חשופים לאטמוספירה, על כל האבק והחלקיקים המזיקים המתערבלים בה. כדי להגן על העין מפני סכנת־פגיעה מתמדת זו, הגוף תוכנן עם ”מיכסה עדשה” נסיג, מורכב ביותר — העפעף. מאחר שהוא עשוי מהעור הדק ביותר של הגוף, המחוזק בחוטים סיביים זעירים, העפעף מחליק בקלות מעלה־מטה מעל לעין. העיפעוף נמשך רק כעשירית־השנייה ונישנה כ־15 פעם בדקה.
אך, תנודה קלה זו, שכמעט שאין מבחינים בה, מבצעת רבות. בתנועת הסגירה והפתיחה, מעלה העפעף שיכבת־נוזל דקה על שטח העין, ובכך שוטף אותה ביעילות. כן מבריק הוא את המישטח החיצוני של העין. ניתן להשוות, איפוא, את העפעף למיכסה־עדשה, למנקה־עדשה ולמבריק־עדשה גם יחד. אכן, מלאכת מחשבת!
אך, מדענים ניסו לפענח זה מכבר שאלה תמוהה: אם לשפוט על־פי כמות נוזל־הדמעות המתמוסס בעין, די באחת או בשתי תנודות־עפעף כדי לשטוף ולהבריק אותה. לכן, לשם מה כל תנודות־העפעף הנוספות? התשובה טמונה, ככל הנראה, בפעולת המוח.
חוקרים הבחינו בקשר שבין תנודת־העפעפיים לחשיבה. למשל, דאגה גורמת לך לעפעף עוד יותר. אם הנך מנסה להטיס מסוק, או שאתה נתון לחקירה צולבת של עורך־דין עוין, או סובל מחרדה עקב מתחים, סביר שתעפעף למעלה מן הרגיל. אם הנך שדרן־טלוויזיה, יתכן שנאמר לך שלא לעפעף בעיניך, כדי שקהל־הצופים לא יחשוב שהנך אחוז־פאניקה למיקרא תוכן החדשות.
מאידך גיסא, אם תרכז את מבטך כדי לשרטט, למשל, מסלול דרך מבוך, או כדי לנהוג בכביש סואן, או לקרוא רומן, תעפעף בתדירוּת קטנה יותר. טייסים, למשל, מצוּוים להתרכז יותר מאשר טייסי־מישנה, ולכן הם מעפעפים הרבה פחות. תנודות־העפעפיים מרוסנות במיוחד כאשר אדם נתון בסכנה מוחשית ומבטו צריך לנדוד משדה־הראייה העיקרי לגבול החיצוני ביותר, וחוזר חלילה.
קיים קשר נוסף בין המוח לבין תנודת־העפעפיים. על־פי העיתון מדיקל פוסט של קנדה, מחקרים מראים ש”ככל הנראה, כל תנודת־עפעף מתרחשת ברגע המכריע שבו אנו חדלים לראות ומתחילים לחשוב”. למשל, אדם הלומד משהו על־פה, עשוי לעפעף מיד לאחר שקרא את המידע שברצונו לשמור בזכרונו. כמו־כן, בקבלת החלטות, מבחנים מראים ש”המוח נותן הוראה לעפעֵף בעיניים ברגע שיש לו מספיק מידע לקבלת החלטה טובה”, מציין העיתון פוסט, ומוסיף: ניסויים הראו שתנודת־העפעפיים משמשת מעין סימני־פיסוק שכליים”.
לפני קרוב לשלושת־אלפים שנה כתב אדם חכם בהשראת־אלהים: ”כי נורָאות נפלֵיתי”, כלומר, נוצרתי באורח נפלא. (תהלים קל״ט:14) הקידמה הרפואית בת־זמננו רק חיזקה השקפה זו. צא וחשוב: סיכה והברקה של עדשות, רישום מידת הריכוז או החרדה של המוח, וניתוק זרימת המידע החזותי — וכל זאת בניד עפעף!
[תמונה בעמוד 29]
גלגל־העין, שרק עשירית ממנו חשופה