האם הנפש מתה?
האם הנפש מתה?
יתכן ששאלה זו עלתה במחשבותיהם של אנשים שקראו את כתב־העת טיים מה־30 ביולי, 1990. בהתייחסו להסלמה במספר תאונות־הדרכים בגרמניה המזרחית, לפני איחוד שתי הגרמניות ב־3 באוקטובר, 1990, דיווח כתב־העת תחת הכותרת ”נסיעה מהירה בכביש משובש”: ”הקטל בדרכים במזרח גרמניה עלה ב־60 אחוזים בששת החודשים הראשונים של 1990, בקפחו 078,1 נפשות”.
הכתָבה התכוונה, ללא ספק, ש־078,1 אנשים נהרגו בתאונות־רכב; הם מתו. אך, האם 078,1 נפשות מתו? האם טעה כתב־העת טיים בהשתמשו במונח ”נפשות” לגבי אנשים בשר־ודם? מהי בעצם ”הנפש”?
במהלך ההיסטוריה היו תפישות שונות בנוגע ל”נפש”. בימי־קדם, אנשים רבים האמינו שנפש רוחנית ממשיכה להתקיים לאחר המוות, וכי המוות מהווה בעצם אשנב לחיים אחרים. היו שליטים קדומים שאף ציוו להוציא להורג את עבדיהם ביום מותם, בהאמינם שנפשות העבדים תמשכנה לשרתם.
אף־על־פי שגם כיום רבים מאמינים שהנפש מהווה חלק לא־גשמי, רוחני, של האדם, אשר נשאר לאחר מות הגוף החומרי, אין המקרא מלמד זאת. נהפוך הוא: בספר במדבר ט״ו:31 נאמר: ”היכָּרת תיכָּרת הנפש ההיא”. (ראה גם שופטים ט״ז:30.) אין הנפש מהווה משהו רוחני השוכן בתוכך. אתה הנך נפש. הנפש יכולה למות, כשם שאכן מסר כתב־העת טיים.
האנציקלופדיה היהודית (1910) מציינת: ”האמונה שהנפש ממשיכה להתקיים לאחר מות הגוף, איננה אלא השערה פילוסופית או תיאולוגית, ולא אמונה מוחלטת, שכן אין המקרא מלמד עליה במפורש בשום מקום”. — כרך ו׳, עמוד 564 (מאנגלית).