החיפושים אחר תכלית

מימי צ׳ארלז דארווין ואילך,‏ הפעילו ביולוגים לחצים עצומים על הציבור לקבל את התיאוריה שהחיים — שנבעו לדבריהם מהתפתחות — הם חסרי־משמעות ביסודם.‏ אך,‏ רבים דוחים השקפה זו באופן אינסטינקטיבי.‏ זוג הורים צעירים,‏ המתבוננים בתינוקם היפהפה,‏ יתקשו להאמין שחיים חדשים אלה הם חסרי־משמעות.‏ מבחינתם,‏ זהו נס,‏ פלא המעשיר את חייהם.‏

יש אפילו מדענים שאינם מסכימים לכך שהחיים נבעו ממקריות חסרת־משמעות.‏ מדוע?‏ בגלל מה שהאנציקלופדיה אמריקנה מכנה בשם ”‏הדרגה היוצאת־דופן של מוּרכבות ואירגון ביצורים החיים”‏.‏ האמריקנה מוסיפה:‏ ”‏כשאנו בוחנים מקרוב פרחים,‏ חרקים,‏ או יונקים,‏ אנו עדים לסידור מדויק להפליא של חלקים”‏.‏

בהתייחסו למורכבות ולאירגון מדהימים אלה — הבאים לידי ביטוי אפילו ביצורים החיים הפשוטים ביותר — אמר המדען הדרום־אפריקני ד״ר לואוּ אלברטס את הדברים הבאים,‏ שצוטטו בעיתון קייפ טיימס:‏ ‏”‏אני מפיק יותר סיפוק אינטלקטואלי מן ההכרה בקיום אלהים,‏ מאשר מן האמונה שהחיים נוצרו במקרה”‏.‏ בהתייחסו להרכב הכימי של האורגאניזמים החיים,‏ כתב האסטרונום הבריטי סר ברנרד לווֶל:‏ ”‏הסבירוּת.‏.‏.‏ שיד המקרה העיוור תגרום להיווצרותה של אחת מפרודות־החלבון הזעירות ביותר,‏ קטנה להדהים.‏ .‏.‏.‏ היא בעצם שווה לאפס”‏.‏

בנימה דומה כתב האסטרונום פרֵד הויל:‏ ”‏תורת־הביולוגיה המקובלת בכללותה,‏ עדיין תומכת ברעיון שהחיים נוצרו במקרה.‏ אך,‏ ככל שביו־כימאים מגלים טפח נוסף באשר למורכבותם המדהימה של החיים,‏ נעשה ברור שהסיכויים שהם נוצרו באקראי כה קלושים,‏ עד שניתן להורידם לגמרי מהפרק.‏ החיים לא יכולים היו להיווצר במקרה”‏.‏

מה פירוש הדבר?‏ פירושו,‏ שאם החיים לא נוצרו במקרה,‏ כי אז ודאי שתוכננו.‏ ואם אמנם כן,‏ דרוש היה להם מתכנן!‏ מחבר־התהלים אמר בצדק:‏ ”‏כי נוראות נפלֵיתי”‏,‏ כלומר,‏ נוצרתי באורח נפלא.‏ (‏תהלים קל״ט:‏14‏)‏ אך,‏ מה למדים אנו מכך על השאלה אם לחיים יש תכלית?‏

ובכן,‏ גם בני־אדם מתכננים ויוצרים דברים.‏ הם מייצרים מטוסי־סילון.‏ הם מקימים בתי־זיקוק.‏ הם בונים תחנות־כוח לייצור חשמל.‏ והם יוצרים דברים רבים אחרים בעלי מורכבות קטנה או גדולה יותר.‏ אך,‏ בני־אנוש אינם מתכננים ומקימים דברים כה מסובכים ללא סיבה.‏ לכל דבר יש מטרה.‏

מאחר שכל מה שיצר האדם אפילו אינו מתקרב למורכבות המדהימה של היצורים החיים,‏ ודאי  שמתכנן החיים לא היה בורא חיים,‏ בלא להועיד להם מטרה כלשהי.‏ אין זה אלא חסר־היגיון להאמין ש’‏נוצרנו באורח נפלא’‏,‏ ואחַר ננטשנו ללא הכוונה וללא מטרה.‏

החיפושים אחר תכלית

העובדה שאנו,‏ בני־האדם,‏ מחפשים באופן טבעי תכלית בחיים,‏ תומכת גם היא ברעיון שהבורא ברא את בני־האדם כדי להגשים מטרה.‏ הפסיכולוג גילברט ברים דיבר על הצורך הטבעי של האדם במטרה,‏ באמרו:‏ ”‏אנשים רבים מוצאים אתגרים וצמיחה־אישית במקום־עבודתם.‏ אך,‏ אלה שאינם יכולים לעשות כן,‏ מחפשים אתגרים והישגים מיוחדים במקום אחר:‏ בהרזייה,‏ בספורט,‏ בהכנת החביתה המושלמת,‏ או בחיפוש הרפתקאות — אם בדאייה ואם בניסוי מאכלים חדשים”‏.‏ הפסיכיאטר ויקטור פרנקל אפילו טען,‏ כי ”‏השאיפה למצוא משמעות בחיים היא הכוח המניע העיקרי באדם”‏.‏

הבה נבחן כמה מן המטרות שאנשים מציבים לעצמם בחיים.‏

מה מעניק מטרה לחיים?‏

צעירה בגיל־העשרֵה,‏ שנשאלה בנוגע למטרתה בחיים,‏ אמרה:‏ ”‏אני חולמת שתהיה לי דירה יפה משלי,‏ מכונית נאה וחבר נחמד.‏ אני דואגת אך ורק לעצמי.‏ ה’‏אני’‏ שלי חשוב לי מכל.‏ אני מעוניינת במה שיגרום לי אישית אושר,‏ ולא במה שיגרום אושר לחברה כולה”‏.‏ אם הנך סבור שזה נשמע אנוכיי,‏ אתה צודק.‏ למרבה הצער,‏ אין גישה זו יוצאת־דופן.‏

אך,‏ האם הרדיפה אחר תענוגות ודברים חומריים ממלאה את הצורך שיש לאדם במשמעות בחיים?‏ לא.‏ כאשר התענוג הוא היעד היחידי בחיים,‏ אין הוא גורם סיפוק.‏ אנשים ההופכים אותו למטרתם העיקרית בחיים,‏ נוכחים בדרך־כלל שדבריו של מלך קדום עשיר,‏ אשר ניצל את כוחו ועושרו כדי להתנסות במיני תענוגות שהיו קיימים בימיו,‏ חוזרים אליהם כהֵד.‏ תן דעתך למסקנתו:‏

‏”‏כָּנַסתי לי גם כסף וזהב וסגולת מלכים והמדינות.‏ עשיתי לי שָׁרים ושָׁרות ותענוגות בני־האדם,‏ שידה ושידות.‏ .‏.‏.‏ והנה הכל הבל ורעות־רוח”‏.‏ — קהלת ב׳:‏8,‏ 11‏.‏

רבים מפיקים סיפוק מעבודתם,‏ או מן השימוש במשאביהם השכליים או הפיסיים,‏ כדי להשיג את מה שנראה בעיניהם כמטרות בעלות־ערך.‏ אך,‏ כעבור זמן־מה,‏ הקריירה שוב אינה מספקת כליל את הצורך במטרה בחיים.‏ פיטר לינץ’‏,‏ שנחשב ל”‏כוכב־על בתחום ההשקעות”‏,‏ ויתר על הקריירה המכניסה שלו כשהגיע לכלל הכרה שמשהו רציני חסר בחייו.‏ היו אלה קשריו עם משפחתו.‏ הוא התוודה:‏ ”‏אהבתי את עבודתי,‏ אך בדומה למספר אנשים אחרים,‏ הגעתי למסקנה:‏ לשם מה.‏.‏.‏ אנחנו עושים זאת?‏ אינני מכיר איש אשר קָבַל על ערש־מותו על שלא בילה יותר זמן במשרדו”‏.‏

נערה בגיל־העשרֵה הראתה,‏ איפוא,‏ איזון־מה באמרה על מטרותיה בחיים:‏ ”‏אחד מחלומותי הוא לעשות קריירה.‏ אך,‏ אני סבורה שחלומי העיקרי הוא שתהיה לי משפחה מאושרת”‏.‏ אכן,‏ המשפחה יכולה להעניק לחיים משמעות ותכלית.‏ צעירה נשואה אמרה:‏ ”‏בשלב מוקדם למדי בחיי ראיתי בהורוּת את אחד הדברים שלשמם נולד האדם,‏ אחת המטרות בחיים,‏ ומעולם לא פיקפקתי בכך”‏.‏

יש המחפשים תכלית בעיסוקים אחרים.‏ אחדים — וביניהם מן הסתם אותם מדענים הטוענים שהחיים נבעו ממקריות חסרת־משמעות —  מוצאים תכלית בכך שהם משחרים לידע.‏ המדען מיכאל רוס,‏ הדוגל באבולוציה,‏ כתב:‏ ”‏אנו צמאים לדעת,‏ והדבר מרומם אותנו מעל לחיות־הפרא.‏ .‏.‏.‏ אחד הצרכים הגדולים ביותר שלנו הוא להעביר הלאה לילדינו את החכמה שצברנו מן העבר,‏ על ההנאה וההישגיות שבכך.‏ .‏.‏.‏ תאוות־הדעת וההצלחות שנחלנו,‏ הן מסימני־ההיכר החשובים ביותר של נפש־האדם”‏.‏

יש המוצאים תכלית בחיים בכך שהם לוחמים למען מטרה.‏ הם פועלים לשמירת מינים נדירים של בעלי־חיים.‏ לוחמים בזיהום  ובהשחתת הסביבה.‏ מגֵנים על זכויותיהם של ילדים חסרי־ישע,‏ או פועלים למען חסרי־הדיור ודלי־האמצעים.‏ יש העמלים למניעת התפשטות נגע־הסמים.‏ לעתים,‏ אנשים כאלה מבצעים רבות,‏ והדבר מעשיר את חייהם ומעניק להם תכלית.‏

אכזבות ותיסכולים

אך,‏ יש להודות,‏ שבני־אדם חשים תדירוֹת תיסכול ברדיפה אחר מטרה זו או אחרת,‏ אפילו אם היא בעלת־ערך.‏ הורים המשקיעים אהבה ומאמץ רב בגידול ילדיהם,‏ מאבדים אותם לעתים במלחמה,‏ בתאונה,‏ עקב מעשה־פשע,‏ מחלה,‏ או התמכרות לסמים.‏ או קורה שהילדים גדלים,‏ והרוח האנוכית של העולם הזה משפיעה עליהם,‏ והם אינם מחזירים אהבה לחיק הוריהם.‏

אנשים הפועלים בחוסר־אנוכיות לשיפור איכות־הסביבה,‏ חשים תדירות תיסכול בגין האינטרסים המסחריים,‏ או בשל העובדה שלאחרים פשוט לא איכפת.‏ אנשים העמלים לשיפור מצבם של העניים,‏ כורעים תחת נטל המשימה.‏ אדם המפיק סיפוק מעבודתו,‏ חש תיסכול כשהוא פורש לגימלאות בעל־כורחו.‏ חוקר המוצא הגשמה־עצמית בהעשרת הידע,‏ מתוסכל תדירות כשחייו קרבים לקיצם,‏ שעה ששאלות רבות נותרות ללא פתרון.‏ אדם אשר הקדיש את חייו לצבירת הון,‏ נוכח שבסופו־של־דבר עליו להותיר אותו לאחרים.‏

המלך הקדום,‏ אשר צוטט לעיל,‏ תיאר כמה מן התיסכולים הללו בכתבו:‏ ”‏ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש,‏ שאניחנו לאדם שיהיה אחרי.‏ ומי יודע,‏ החכם יהיה או סָכָל?‏ וישלַט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש”‏.‏ — קהלת ב׳:‏18,‏ 19‏.‏

האם החיים הם ככלות הכל חסרי־תכלית,‏ כפי שמלים כה נכונות אלה רומזות לכאורה?‏ האם המטרות השונות שאנשים רודפים,‏ פשוט מסייעות להם לחיות את 70,‏ 80 או 90 השנים שהוענקו לרבים מהם?‏ יתרה מזאת,‏ האם מטרות אלה חסרות־משמעות ביסודן?‏ נהפוך הוא:‏ הן מצביעות על משהו עמוק מאוד בנוגע לעצם מהותנו,‏ ומוכיחות שלחיים אכן יש תכלית נפלאה.‏ אך,‏ כיצד ניתן למצוא תכלית זו?‏

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

יש הנוכחים שתאוות־הדעת מעניקה משמעות ותכלית לחייהם

בני־אדם אינם בונים דברים מסובכים ללא מטרה

‏[‏שלמי תודה]‏

צילום NASA