מחדשות העולם

חיפושית־הזבל

הפרה מטילה בממוצע מ־10 עד 15 גושי צואה ביום;‏ הפיל מטיל קרוב לשני ק״ג בשעה.‏ אם תוסיף לאלה את גללי כל שאר בעלי־החיים,‏ כולל האדם,‏ יתכן שתיתמה כיצד זה אין כדור־הארץ מכוסה שיכבה עבה של צואה.‏ כאן נכנסת לתמונה חיפושית־הזבל.‏ ברגע שבעל־חיים מטיל גוש צואה,‏ מתכנסות אלפי חיפושיות,‏ מכ־120 סוגים שונים,‏ ומסלקות אותו מיד.‏ חוקרים מנו 000,‏16 חיפושיות בגליל אחד של פיל,‏ שנעלם כליל תוך שעתיים.‏ יש מיני חיפושיות הנאחזות בשער־הפרווה שבאחוריהן של בהמות שונות,‏ ועטות על הגללים מיד עם הטלתם.‏ מן השאריות הן יוצרות כדורים,‏ וקוברות אותם כמזון לצאצאיהם.‏ בתוך כך הן מבצעות שירות נוסף לאנושות — הן מדשנות את האדמה בחומר עשיר בחנקן.‏ בנוסף לכך,‏ הן חורשות ומאווררות את האדמה,‏ וזחלי החיפושיות מחסלים רימות ותולעים טפילות הנמצאות בצואה,‏ המפיצות מחלות.‏ המצרים הקדומים כה העריכו את שירותיה של חיפושית־פרעה,‏ עד כי העריצוה.‏

השיניים מתקנות את עצמן?‏

אם תינתן לשיניים שהות מספקת,‏ הן יערכו תיקונים קלים בעצמן.‏ מסקנה זו הביא פרופסור טדאשי ימאדה,‏ בכתב־העת הרפואי היפני שיקאַי־טֶנבוֹ‏.‏ כשסוכר — בכל כמות שהיא — נכנס אל הפה,‏ הפלַאק (‏רובד חיידקי השן)‏ המכסה את השיניים נעשה חומצתי למשך 8 עד 20 דקות.‏ פלאק חומצתי זה מכרסם בסידן שבשן ויוצר מה שיַמאדה מכנה בשם ”‏מִינִי־חורים”‏.‏ אך,‏ לדברי ימאדה,‏ סידן המצוי ברוק ממלא אט־אט את מקומו של הסידן שאבד,‏ כך שכעבור שעות מספר השיניים חוזרות לתקינותן.‏ מאחר שקורט סוכר נמצא במרבית מזוננו,‏ ממליץ ימאדה על ציחצוח קבוע של השיניים,‏ במיוחד לפני השינה,‏ ועל הימנעות מחטיפים בין הארוחות,‏ כדי להעניק לשיניים שהות מספקת לתקן את עצמן.‏

שנהב צמחי

הביקוש לשנהב קירב את הפיל אל סף־ההכחדה.‏ ”‏עתה מפיקים מיערות־הגשם של דרום־אמריקה תוצר טבעי העשוי לסייע בהפחתת הביקוש הזה”‏,‏ מוסר כתב־העת אינטרנשנל וויילדלייף.‏ ‏”‏התוצר נקרא טַגואה‏,‏ אך שלא כשיני הפיל,‏ הוא גדל על עצים”‏.‏ השנהב הצמחי מופק מגלעינים מיובשים ומלוטשים של דקל דרום־אמריקני.‏ כשהוא מגולף,‏ הוא דומה להפליא לשנהב הפיל הן במראהו והן במגעו,‏ ואף בנקבוביוּת שלו.‏ שמו הביולוגי הוא פייטלפָס,‏ שמשמעו ”‏צמח הפיל”‏.‏ חסרונו היחיד הוא גודלו,‏ העולה במיקצת על 5.‏2 ס״מ,‏ והמגביל את הפריטים שניתן לייצר ממנו.‏ השימוש בשנהב צמחי איננו חדש.‏ הוא קיים זה למעלה ממאה שנה.‏ הוכנו ממנו כפתורים ואביזרים אחרים.‏ אך,‏ לאחר מלחמת־העולם השנייה,‏ התחרו בו חומרים פלסטיים חדשים וזולים,‏ ותעשיית הטַגואה חוסלה ולמעשה נשכחה.‏ השימוש בטַגואה כבר הולך וגדל ביפן,‏ צרפת,‏ איטליה,‏ גרמניה וארה״ב.‏

הטרגדיה שפקדה את הים השחור

‏”‏משך דורות סיפק הים השחור עורות־דולפין,‏ קוויאר ודגים בכמויות שאיש לא חלם ששפע כזה יגיע אי־פעם לקיצו”‏,‏ ציין הניו־יורק טיימס.‏ אך,‏ פני־הדברים השתנו.‏ לא די בכך שכל מיפעל תעשייתי וכל עיר שלחופי הים השחור משתמשים בו כביב־שופכין,‏ אלא שבאיזור המאוכלס בכ־160 מיליון איש,‏ למעלה מ־60 נהרות מזרימים חומרי פסולת אל הים.‏ הגדולים שבהם — הדנובה,‏ הדון,‏ הדנייפר והדניסטר — עושים את דרכם באיזור הנחשב למזוהם ביותר בעולם,‏ ונושאים משם טונות של חומרים רעילים.‏ דייג־יתר עשה את שלו,‏ והתרבו מדוזות המחסלות את ביציהם וזחליהם של דגים אחרים.‏ כתוצאה מכך,‏ רק 5 מתוך 26 מיני הדגים המסחריים ששרצו במים אלה ב־1970,‏ נמצאים כיום בכמויות מסחריות,‏ וכלבי־הים נעלמו לחלוטין.‏ ”‏אף אם יעלה בידנו לעצור את כל הזיהום בבת־אחת,‏ כבמטה־קסם”‏,‏ אומר הביולוג יוּבנַאלי זייצֶב,‏ ”‏יהא זה בלתי־אפשרי לחזור למצב ששרר בשנות החמישים.‏ לטבע חוקים משלו”‏.‏

סדר־עדיפויות מעוות

בהתאם לחוברת ההולנדית אינטרנשנל סמנוורקינג ‏(‏שיתוף־פעולה בינלאומי)‏‏,‏ ניתן היה לשפר במידה ניכרת את תנאי המגורים במדינות המתפתחות,‏ אם ממשלותיהן היו משנות את התקציב הלאומי.‏ החוברת,‏ שביססה את מסקנותיה על דו״ח שיצא לאחרונה לאור מטעם תכנית הפיתוח של האו״ם,‏ ציינה ש”‏אילו היו המדינות המתפתחות מקפיאות את תקציבן הצבאי”‏,‏ היו הן חוסכות למעלה מעשרה מיליארד דולאר לשנה.‏ סכום זה,‏ המכוּנה בחוברת ”‏דיבידנד השלום”‏,‏ די בו כדי לממן חינוך יסודי,‏ רפואה כללית,‏ ודי מזון ומי־שתיה בטוחים.‏ אך,‏ החוברת מוסיפה כי מדינות רבות ”‏מקדישות לנשק סכום כפול לפחות מזה שהן מקדישות לחינוך ולרפואה”‏,‏ ומנתה דוגמאות באפריקה,‏ באסיה ובדרום־אמריקה.‏

קידוח בעורקים

כתב־העת אסיה־וויק מסר,‏ שרופאים באוסטרליה משתמשים במכשיר חדש יוצא־דופן לפתיחת עורקי־לב סתומים ולשטיפתם.‏ המכשיר,‏ המכוּנה ”‏רוטָבלטור”‏,‏ מצויד בראש זעיר המכוסה אלפי רסיסי יהלומים מיקרוסקופיים.‏ הראש מסתובב 000,‏190 סיבובים לדקה,‏ ומפרק את החומרים שהסתיידו הסותמים את העורקים,‏ לגרגרי אבק כה דקים,‏ שהם חדלים להוות סכנה לשבץ מוחי.‏ זרם־הדם מסלק אותם.‏ לדברי כתב־העת אסיה־וויק‏,‏ המכשיר כה מדויק עד כי ”‏בהדגמות הוא יוצר חריץ בקליפה של ביצה טרייה,‏ מבלי לפגוע בקרום הפנימי”‏.‏

עץ ללא גזע

‏”‏אין לנו בהווה כל הסבר כוללני להתפתחות החיים עלי־אדמות”‏,‏ ציינה החוברת הפריסאית לה־פיגרו מגזין.‏ בדווחה על כינוס בינלאומי בנושא מוצָא החיים,‏ שנערך בעיר בלוָוא,‏ שבצרפת,‏ בו השתתפו 220 מדענים ידועים מרחבי העולם,‏ מסרה החוברת:‏ ”‏התיאוריות הישנות מתמוטטות”‏.‏ החוברת סיכמה את הערותיהם של מספר מדענים בזה הלשון:‏ ”‏התיאוריה של דארווין יכולה להסביר מספר תופעות מישניות,‏ אך לא את השלבים החיוניים של האיבולוציה,‏ כגון הופעת איברים חדשים או צורות־חיים חדשות כמו משפחת הציפורים או מחלקת בעלי־החוליות”‏.‏ בהתייחסו לפערים העצומים שבתיאוריה,‏ אמר הפליאונטולוג רוברט פונדי:‏ ”‏אם נדמיין לעצמנו אילן־יוחסין אבולוציוני,‏ הרי שקיימים בו רק העלים וענפים ספורים,‏ אך חסרים בו הגזע והסיקוסים (‏”‏העיניים”‏)‏.‏ עץ זה איננו מסוגל לעמוד!‏”‏

התמנון הרכרוכי

אף־על־פי שלתמנון מראה מרושע,‏ הרי שלדברי החוברת אפריקן וויילדלייף,‏ אין הוא כזה.‏ אף שהתמנון יגן על עצמו לכשיותקף,‏ הוא בעצם ביישן ואינו נוטה להתקיף.‏ מלבד זה,‏ הוא מסוגל לפתור לעצמו בעיות.‏ מדענים ערכו ניסוי,‏ בהעמידם בתוך צינצנת סגורה סרטן־ים כפתיון לשני תמנונים.‏ כל אחד מהם למד עד־מהרה לפתוח את מיכסה־הצינצנת.‏ החוברת מסרה על הדרכים בהן תמנון־בית הבטיח שיקבל את ארוחת־הערב שלו:‏ ”‏המשפחה נהגה להאכילו לפני ארוחת־הערב המשפחתית.‏ לעתים,‏ כששכחו לעשות כן לפני שהסבו לשולחן,‏ נאחז התמנון בזכוכית בכל שמונת רגליו והחליף את צבעיו במהירות כדי למשוך את תשומת־לבם.‏ ואם זה לא הצליח,‏ הוא היה מרים אבן מתחתית המיכל ונוקש בנחישות בזכוכית עד שיאכילוהו”‏.‏

השחפת משתוללת

התפשטות סוגים מסוכנים ביותר של מחלת השחפת ברחבי ארה״ב הניעה את רשויות הבריאות להכריז על אובדן השליטה במחלה.‏ ”‏בזמן החדש,‏ השחפת מעולם לא הדאיגה אותנו כמו עתה”‏,‏ ציין ד״ר דיקסי סניידר,‏ מומחה לשחפת מן המרכז לפיקוח על מחלות.‏ זאת,‏ ”‏משום שהשחפת משתוללת ברחבי המדינה”‏.‏ אף־על־פי שעד לפני ארבעים שנה נימנתה השחפת בין המחלות הקטלניות העיקריות,‏ הרי שהשימוש באנטיביוטיקה,‏ יחד עם השיפור בתנאי המגורים והתברואה,‏ איפשרו להשתלט עליה.‏ אך,‏ מאז 1984,‏ הודיעו מרבית המדינות על גידול במספר הלוקים במחלה,‏ כולל סוגי־שחפת העמידים בפני התרופות החדישות ביותר.‏ המחלה מועברת באוויר על־ידי טיפות־הריר של חולה שמשתעל.‏ מֶתֶג השחפת יכול לקנן בגופו של אדם בריא במשך שנים מבלי שהמחלה תופיע,‏ אך אם אין מטפלים בהידבקות מלכתחילה,‏ מספר רב של נדבקים ייכנעו למחלה במוקדם או במאוחר.‏

ילדים וכלי־ירי

בארה״ב נהרגים מדי יום ביומו כ־8 ילדים — כ־000,‏3 מדי שנה — מכלי־ירי.‏ מספר הפצועים המשוער גדול פי־חמישה מן המספר הזה.‏ הסיבה לכך היא,‏ ש”‏בכמחצית מן הבתים בארה״ב מצויים רובים”‏.‏ כך מוסרת ”‏איגרת וולנֶס”‏,‏ שמטעם אוניברסיטת קליפורניה,‏ ברקליי.‏ ”‏תאר לעצמך,‏ שכאשר ילדיך או נכדיך מבקרים אצל שכן,‏ קיים סיכוי של חמישים אחוז שיימצא בביתו רובה,‏ ובמחצית מכלל הבתים האלה יהיה אקדח.‏ מה גם שהרובה עלול להיות בהישג־יד”‏.‏ הסכנה הנשקפת לילדים גדולה יותר,‏ לא רק מפני שהם רגילים לשחק ברובי־צעצוע זהים,‏ אלא גם מפני שהם מושפעים מן השימוש השכיח בכלי־ירי בסרטים ובתכניות טלוויזיה.‏ רק ילדים מעטים יודעים כיצד ליטול לידיהם רובה בצורה בטוחה,‏ וכשילדים נפצעים,‏ הם ניזוקים באורח חמור הרבה יותר,‏ כיון שאיבריהם צפופים וראשם גדול יחסית לגופם לעומת ראש המבוגר.‏ ”‏מבחינה בטיחותית,‏ עדיף שלא תרכוש רובה ולא תחזיק אותו בביתך”‏,‏ יעצה ”‏איגרת וולנס”‏.‏