מנקודת המבט המקראית

האם סחר בעבדים היה מקובל על אלוהים?‏

גופם הכהה והמיוזע הכפוף כמעט לגמרי,‏ משתרך במעלה כבש האונייה וכורע תחת משקלם הכבד של צרורות כותנה ענקיים.‏ משגיחים אכזריים מצליפים בהם בשוטים מעור.‏ ילדים צורחים נתלשים מזרועות אימהותיהם הבוכיות ונמכרים במכירה פומבית למרבה במחיר.‏ סביר להניח שמראות מחרידים וברוטליים אלו עולים במחשבותיך למשמע המילה עבדות.‏

למרבה האירוניה,‏ על פי הסברה רבים מסוחרי העבדים ומבעלי העבדים היו אנשים אדוקים מאוד.‏ ההיסטוריון ג׳ימס וֶלווִין כתב:‏ ”‏היו מאות אנשים כאלה,‏ אירופאים ואמריקנים,‏ שהיללו את אדוננו על ברכותיו,‏ הודו לו על העסקים הפורחים והבטוחים באפריקה,‏ וכל זאת כשהם מנווטים את ספינות העבדים שלהם לכיוון הרוחות החזקות ופניהם מועדות לאמריקה”‏.‏

היו אנשים שאפילו טענו שסחר בעבדים מקובל על אלוהים.‏ למשל,‏ בנאום שנשא אלכסנדר מֵקֵיין בפני האסיפה הכללית של הכנסייה המתודיסטית הפרוטסטנטית ב־1842,‏ הצהיר שאת העבדות ”‏הנהיג אלוהים עצמו”‏.‏ האם צדק מֵקֵיין בדבריו?‏ האם ראה אלוהים בעין יפה את חטיפתן ואינוסן של נערות,‏ את ההפרדה האכזרית בין בני משפחה ואת המלקות האכזריות שהיו חלק בלתי נפרד מסחר העבדים בימיו של מֵקֵיין?‏ ומה באשר למיליונים שנאלצים לחיות חיי עבדות בתנאים אכזריים בימינו?‏ האם אלוהים מוחל על יחס לא אנושי כזה?‏

עבדות בתקופת עם ישראל

במקרא נאמר ש”‏עת אשר שלט האדם באדם לרע לו”‏ (‏קהלת ח׳:‏9‏)‏.‏ תופעה זו בולטת בעיקר בעבדות,‏ שלבשה צורות שונות של דיכוי שהמציא האדם.‏ יהוה אלוהים אינו אדיש לסבל שהמיטה העבדות.‏

לדוגמה,‏ תן דעתך למצב שהתפתח בתקופת עם ישראל.‏ המקרא מספר לנו על המצרים:‏ ”‏וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה,‏ את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפָרך”‏.‏ וגם נאמר,‏ ”‏ויאנחו בני־ישראל מן העבודה ויזעקו,‏ ותעל שוועתם אל האלוהים מן העבודה”‏.‏ האם היה יהוה אדיש למצוקתם?‏ ההיפך הוא  הנכון.‏ ”‏וישמע אלוהים את נאקתם,‏ ויזכור אלוהים את בריתו את אברהם,‏ את יצחק ואת יעקב”‏.‏ יתר על כן,‏ יהוה אמר לעמו:‏ ”‏והוצאתי אתכם מתחת סִבלות מצרים,‏ והצלתי אתכם מעבודתם”‏ (‏שמות א׳:‏14;‏ ב׳:‏23,‏ 24;‏ ו׳:‏6–8‏)‏.‏

ללא ספק,‏ היה למורת רוחו של יהוה מצב שבו ”‏שלט האדם באדם”‏ בעבדות וניצול.‏ אך האם לא התיר אלוהים מאוחר יותר את העבדות בקרב עמו?‏ הוא אכן התיר זאת.‏ אך העבדות בישראל היתה שונה בתכלית מצורות העבדות הרודניות שהתקיימו לאורך ההיסטוריה.‏

חוק אלוהים הצהיר מפורשות שחטיפה ומכירה של בני אדם עונשן מוות.‏ זאת ועוד,‏ יהוה סיפק הנחיות להגנת העבדים.‏ למשל,‏ עבד שאדונו הטיל בו מום יצא לחופשי.‏ אם עבד מת לאחר שאדונו היכה אותו,‏ עונשו של האדון היה עונש מוות.‏ ניתן היה להפוך שבויות לשפחות או לשאתן לאשה.‏ אולם אסור היה לנצלן למטרה מינית גרידא.‏ רוח חוקי התורה הניעה,‏ ללא ספק,‏ את בני ישראל ישרי הלב לנהוג בעבדיהם כבוד ולנטות להם חסד,‏ כאילו היו עובדים שכירים (‏שמות כ׳:‏10;‏ כ״א:‏12,‏ 16,‏ 26,‏ 27;‏ ויקרא כ״ב:‏10,‏ 11;‏ דברים כ״א:‏10–14‏)‏.‏

היו מבני ישראל שמכרו עצמם לעבדים לבני עמם כדי לשלם חובות.‏ מנהג זה הגן על אנשים מחרפת רעב ועזר לרבים להיחלץ מציפורני העוני.‏ מלבד זאת,‏ במועדים קבועים בלוח השנה העברי,‏ יכלו העבדים לצאת לחופשי אם חפצו בכך a (‏שמות כ״א:‏2;‏ ויקרא כ״ה:‏10;‏ דברים ט״ו:‏12‏)‏.‏ בעניין חוקי התורה הנוגעים לעבדים,‏ אמר הלמדן היהודי משה מלזינר ש”‏עבד מעולם לא איבד צלם אנוש,‏ התייחסו אליו כאל בן אדם בעל זכויות המגיעות לו מלידה,‏ שגם אדוניו לא יכול היה להפר אותן מבלי להיענש”‏.‏ איזה ניגוד מוחלט לשיטות הדיכוי של עבדים שהכתימו את דפי ההיסטוריה!‏

עבדות והמשיחיים

העבדות היתה אחד הגורמים שעליהם היתה מושתתת כלכלתה של האימפריה הרומית,‏ שבתחומיה חיו המשיחיים בני המאה הראשונה.‏ לפיכך,‏ חלק מהמשיחיים היו עבדים ולחלקם היו עבדים משלהם (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ אך האם משמע הדבר שתלמידיו של ישוע התעמרו בעבדיהם?‏ ודאי שלא!‏ למרות החירויות שהתיר החוק הרומי,‏ נוכל להיות בטוחים שהמשיחיים לא התעללו בכפופים להם.‏ השליח פאולוס עודד את פילימון להתייחס לעבדו אוניסימוס,‏ שהפך למשיחי,‏ כאל ”‏אח”‏ b (‏פילימון 10–17‏)‏.‏

אין במקרא כל עדויות לכך שאלוהים תכנן מלכתחילה שאנשים יהיו משועבדים לרעיהם בני האדם.‏ יתר על כן,‏ בנבואות המקרא על העולם החדש שיכונן אלוהים לא מוזכר אף ברמז,‏ שבני אדם ישעבדו זה את זה.‏ להיפך,‏ נאמר על ישרי הלב שיחיו בגן־עדן העתיד לבוא,‏ ”‏ויָשבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד”‏ (‏מיכה ד׳:‏4‏)‏.‏

ברור שאין המקרא מעניק גושפנקה להתאכזרות אל הזולת על כל צורותיה.‏ ההיפך הוא הנכון.‏ הוא מעודד כבוד ושוויון בין בני האדם (‏מעשי השליחים י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏ הוא מאיץ באנשים לנהוג בזולת כפי שהיו רוצים שינהגו בהם (‏לוקס ו׳:‏31‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ המקרא מעודד את המשיחיים לגלות נמיכות רוח ולהחשיב את רעיהם לנכבדים מהם,‏ ללא תלות במעמדם החברתי (‏פיליפים ב׳:‏3‏)‏.‏ העקרונות הללו סותרים בעליל צורות עבדות מדכאות שנהוגות בעמים רבים,‏ במיוחד במאות השנים האחרונות.‏

‏[‏הערות שוליים]‏