זיהוי הסימפטומים

‏”‏עצבות היא רגש נורמלי ובריא;‏ דיכאון הוא מחלה.‏ האתגר הוא להבין את ההבדל ביניהם ולזהות אותו”‏ (‏ד״ר דיוויד ג.‏ פסלר)‏.‏

כמו ברוב ההפרעות,‏ קיימים סימפטומים ברורים גם לקיומו של הדיכאון.‏ אולם אין זה קל לזהות את הסימפטומים.‏ מדוע?‏ משום שכמעט לכל בני הנוער,‏ כמו למבוגרים,‏ יש מצב רוח רע מדי פעם.‏ מה ההבדל בין סתם תחושת דכדוך לבין דיכאון?‏ זה תלוי מאוד בעוצמת הדכדוך ובפרק הזמן שהוא נמשך.‏

עוצמה מתייחסת למידה שבה מייסרים הרגשות השליליים את הצעיר.‏ הדיכאון,‏ שהינו חמור יותר מהתקף ייאוש קל,‏ הוא מחלה נפשית שאינה מרפה,‏ הפוגעת ביכולתו של המתבגר לתפקד כרגיל.‏ ד״ר אנדרו סלֵיבִּי מתאר את חומרת המצב במילים אלו:‏ ”‏דמיין לעצמך את הכאב הפיזי הנורא ביותר שחשת אי פעם — עצם שבורה,‏ כאב שיניים או צירי לידה — הכפל אותו פי עשרה וצא מנקודת הנחה שאינך יודע ממה הוא נגרם;‏ אז תוכל אולי לקלוט את גודל הכאב של הדיכאון”‏.‏

פרק הזמן מתייחס לזמן שבו נמשכת האדישות.‏ לדברי הפרופסורים הקליניים לאון סיטרין ודונלד ה.‏ מֵקנוּ הבן,‏ ”‏ילד שאינו מראה סימנים של עידוד או שיבה לאורח חיים רגיל בתוך שבוע מהרגע ששקע במצב רוח רע (‏מסיבה זו או אחרת)‏ — או בתוך שישה חודשים לאחר שעבר מה שנחשב בעיניו לאובדן כבד — עלול לפתח הפרעה דכאונית”‏.‏

סימפטומים שכיחים

המצב מאובחן כדיכאון רק כאשר מופיעים אצל הצעיר מספר סימפטומים מדי יום,‏ שנמשכים רוב שעות היום,‏ במשך לפחות שבועיים.‏ התקף קצר יחסית מוגדר כאפיזודה דכאונית.‏ דיסתימיה,‏ צורה כרונית יותר של דיכאון קל או מתון,‏ מאובחנת לאחר שהסימפטומים נמשכים לפחות שנה,‏ וכאשר תקופת ההפוגה אינה עולה על חודשיים.‏ בכל אחד מן המקרים,‏ מהם כמה סימפטומים שכיחים של דיכאון?‏ a

שינוי פתאומי במצב הרוח ובהתנהגות.‏ המתבגר,‏ שקודם לכן היה בעל מזג נוח,‏ מתנהג בעוינות.‏ התנהגות מרדנית ואפילו בריחה מהבית הן דבר שבשגרה אצל נוער מדוכא.‏

בידוד חברתי.‏ המתבגר השרוי בדיכאון מתרחק מחברים.‏ ייתכן גם שחבריו מתרחקים ממנו לאחר שהם מבחינים בשינוי בלתי רצוי בגישתו ובהתנהגותו.‏

אובדן עניין בכל הפעילויות כמעט.‏ הנער פסיבי שלא כהרגלו.‏ תחביבים שריתקו אותו עד לא מזמן נחשבים כעת בעיניו למשעממים.‏

שינוי בולט בהרגלי האכילה.‏ לדעת מומחים רבים,‏ הפרעות אכילה כמו אנורקסיה,‏ בולימיה ואכילה כפייתית דרות לעתים בכפיפה אחת עם הדיכאון (‏ולפעמים נגרמות בעטיו)‏.‏

בעיות שינה.‏ המתבגר ישן פחות מדי או יותר מדי.‏ יש שמפתחים הרגלי שינה מוזרים.‏ הם ערים כל הלילה וישנים במשך היום.‏

ירידה בלימודים.‏ המתבגר השרוי בדיכאון מתקשה להסתדר עם מוריו ועם חבריו,‏ והציונים מתחילים לצנוח.‏ בתוך זמן קצר הצעיר ממאן ללכת לבית הספר.‏

מעשים מסוכנים או הרס עצמי.‏ דרכי התנהגות ה’‏מתקלסות במוות’‏ עלולות להצביע על כך שהנער איבד את הרצון לחיות.‏ סימפטום נוסף עשוי להיות הטלת מום (‏כגון פציעת העור)‏.‏

דימוי עצמי נמוך או רגשי אשמה שאינם במקומם.‏ בן העשרה מפתח ביקורת עצמית חריפה,‏ והוא סבור שהוא כישלון גמור,‏ אף שהעובדות מעידות אחרת.‏

מחלות פסיכוסומטיות.‏ בהעדר סימן לבעיה פיזית,‏ עלולים כאבי ראש,‏ כאבי גב,‏ כאבי בטן ובעיות בריאות דומות להסתיר דיכאון חבוי.‏

מחשבות חוזרות ונשנות על המוות או על התאבדות.‏ מחשבות טורדניות על נושאים מבעיתים עלולות להצביע על דיכאון,‏ כמו גם איומי התאבדות.‏ (‏ראה מסגרת למטה.‏)‏

הפרעה דו־קוטבית

מספר סימפטומים דומים עשויים לאפיין מחלה מביכה נוספת — הפרעה דו־קוטבית.‏ לדברי ד״ר ברברה ד.‏ אינגרסול וד”‏ר סאם גולדשטיין,‏ הפרעה דו־קוטבית (‏הידועה גם כהפרעה מַנית־דפרסיבית)‏ היא ”‏מצב המאופיין באפיזודות דכאוניות,‏ השזורות בתקופות של הרבה אנרגיה ומצב רוח מרומם מאוד — מרומם הרבה מעבר לרמות הנורמליות של מצב רוח טוב”‏.‏

 שלב זה של התרוממות רוח מכונה מַנְיָה.‏ עם הסימפטומים נמנים מחשבות המתרוצצות במוח בלי הרף,‏ פטפטנות בלתי פוסקת וחוסר רצון לישון.‏ למעשה,‏ החולה יכול להיות פעיל במשך ימים ללא שינה ולא ניכרים בו סימנים לאובדן מרץ.‏ סימפטום נוסף להפרעה דו־קוטבית הוא התנהגות אימפולסיבית מאוד,‏ מבלי להביא בחשבון את התוצאות.‏ ”‏המַניה משפיעה פעמים רבות על כושר החשיבה,‏ שיקול הדעת וההתנהגות החברתית בדרכים מביכות הגורמות בעיות קשות”‏,‏ מציין דו״ח מטעם המכון הלאומי האמריקני לבריאות הנפש.‏ כמה זמן נמשך השלב המַנִי?‏ לפעמים רק כמה ימים;‏ במקרים אחרים,‏ נמשכת המַניה מספר חודשים בטרם היא מפנה את מקומה לעמיתה הדיכאון.‏

עם קבוצת הסיכון לפתח הפרעה דו־קוטבית נמנים אנשים שבני משפחתם חולים במחלה זו.‏ החדשות הטובות הן שיש תקווה לסובלים מהבעיה.‏ ”‏לאחר אבחון מוקדם וטיפול מתאים”‏,‏ נאמר בספר הילד הדו־קוטבי (‏The Bipolar Child)‏,‏ ”‏הילדים הללו ומשפחותיהם יכולים לנהל חיים יציבים לאין ערוך”‏.‏

חשוב לציין שסימפטום אחד אין די בו כדי לקבוע דיכאון או הפרעה דו־קוטבית.‏ ברוב המקרים,‏ סדרה של סימפטומים שנראים בבירור לאורך זמן מובילים לאבחון.‏ ואולם השאלה בעינה עומדת,‏ מדוע הפרעה קשה זו מייסרת צעירים?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

 ‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

כשילד רוצה למות

לדברי המרכזים האמריקניים לפיקוח על מחלות,‏ באחת השנים האחרונות היה מספר המתאבדים הצעירים בארצות־הברית גבוה מקורבנות הסרטן,‏ מחלות לב,‏ איידס,‏ מומים מולדים,‏ שבץ,‏ דלקת ריאות,‏ שפעת ומחלות ריאה כרוניות גם יחד.‏ עובדה מטרידה נוספת:‏ חלה עלייה דרמתית בדיווח על מקרי התאבדויות בגילאים 10 עד 14.‏

האם ניתן למנוע התאבדות של בני נוער?‏ כן,‏ בחלק מן המקרים.‏ ”‏לפי הסטטיסטיקות,‏ קדמו למקרי התאבדויות רבים ניסיונות התאבדות או רמזים ואזהרות מילוליים”‏,‏ כותבת ד״ר קתלין מקוֹי.‏ ”‏כאשר ילדך בגיל ההתבגרות רק רומז על מחשבות אובדניות,‏ זה הזמן לעקוב אחר מצבו ואולי לבקש עזרה מקצועית”‏.‏

השכיחות של דיכאון אצל בני נוער מדגישה את הצורך שהורים ומבוגרים אחרים יתייחסו ברצינות לכל סימן לכך שצעיר רוצה לשים קץ לחייו.‏ ”‏בכמעט כל מקרה התאבדות שחקרתי,‏ או שהתעלמו מרמזים לתוכניותיו של הנער המתבגר או שלא ייחסו להם חשיבות”‏,‏ כותב ד״ר אנדרו סלֵיבִּי בספרו איש לא הבחין במצוקתי (‏No One Saw My Pain)‏.‏ ”‏בני משפחה וידידים לא קלטו את גודל השינויים שראו בו.‏ הם התמקדו בתוצאות ולא בבעיה החבויה מתחת לפני השטח,‏ כך שהאבחנה שנקבעה היתה ’‏בעיות משפחתיות’‏,‏ ’‏שימוש בסמים’‏ או ’‏אנורקסיה’‏.‏ לפעמים ניסו לטפל בכעס,‏ בבלבול ובעצבנות אך לא בדיכאון עצמו.‏ הבעיה הבסיסית נותרה,‏ כשהיא ממשיכה לענות ולהציק”‏.‏

המסר ברור:‏ התייחס ברצינות לכל סימן לנטיות אובדניות!‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

לפעמים,‏ התנהגות מרדנית היא סממן לדיכאון חבוי

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

מתבגרים מדוכאים מאבדים לעתים עניין בפעילויות שבעבר ריתקו אותם