כיצד תוכל לעזור
כיצד תוכל לעזור
”ילדים מדוכאים זקוקים לעזרה. אך הילדים אינם יכולים להשיג עזרה בעצמם. על המבוגר להבחין בבעיה ולהתייחס אליה ברצינות. זה החלק הקשה” (ד״ר מרק ס. גולד).
מה תוכל לעשות אם אתה חושד שילדך בן העשרֵה מדוכא? ראשית, אל תמהר להסיק מסקנות. אחרי הכל, הסימפטומים מצביעים אולי על בעיה אחרת לגמרי. a מלבד זאת, כל הצעירים עוברים לפעמים תקופות של מצב רוח רע. אך אם המצב סטטי ולא מדובר בתקופת שפל זמנית, כדאי להיוועץ ברופא. בהקשר זה, יהא למועיל לזכור את דברי ישוע: ”לא הבריאים צריכים לרופא, אלא החולים” (מתי ט׳:12).
דבר גלויות עם הרופא וספק לו כל מידע שעשוי להועיל, כולל שינויים שהתחוללו לאחרונה בחיי הנער ואשר הוסיפו אולי לאדישותו. ודא שהרופא מקדיש זמן מספיק להקשיב להסבריך על הסימפטומים לפני שהוא קובע אבחנה. ”זה בלתי אפשרי לאסוף את כל המידע הנחוץ כדי לקבל תמונה מלאה של מצב הילד בפגישה אחת בת עשרים דקות”, מזהיר ד״ר דיוויד ג. פסלר.
הרגש חופשי לשאול את הרופא כל שאלה שמנקרת במוחך. למשל, אם לדעתו ילדך לקה בדיכאון קליני, אפשר שתרצה לשאול אותו מדוע שלל אפשרויות אחרות. אם
התעוררו בלבך ספקות לגבי אבחנתו של הרופא, אמור לו שברצונך לקבל חוות דעת נוספת. אין ספק שרופא הגון וישר לא ינסה להניאך מכך.השלמה עם המצב
אם ילדך בן העשרה שקוע בדיכאון קליני, אל תתבייש בכך. עובדה היא שדיכאון עלול לתקוף גם את הצעירים הטובים ביותר. המקרא מראה שרגשות מכאיבים ייסרו גם את מי שעשו את מיטבם בשירות אלוהים, ואין זה משנה מה היה גילם. תן דעתך לאיוב הנאמן, שהרגיש שאלוהים זנח אותו ולכן נקטה נפשו בחייו (איוב י׳:1; כ״ט:2, 4, 5). חנה, אשה יראת אלוהים, הפכה ל”מרת נפש” עד כדי כך שמיאנה לאכול (שמואל א׳. א׳:4–10). גם יעקב שהיה ירא אלוהים התאבל ימים רבים על מות בנו, ”וימאן להתנחם”. יעקב אפילו הביע רצון לרדת אל בנו שאוֹלה! (בראשית ל״ז:33–35) מכאן ששורשיה של מצוקה רגשית אינם נעוצים בהכרח ברוחניות לקויה.
אף על פי כן, דיכאון של נער מתבגר עלול להיות קשה מנשוא עבור הוריו. ”אני מרגישה שמבחינה רגשית אני הולכת על חבל דק”, אומרת אמה של נערה מדוכאת. ”אני מודאגת, מפחדת, עוינת, כועסת ומותשת”. אֵם אחרת מספרת: ”כשיצאתי וראיתי אם ובתה בת העשרה עורכות קניות ביחד לבי היה נשבר, מפני שהרגשתי שאיבדתי את ההזדמנות עם [בתי] ושלא נוכל לעשות זאת לעולם”.
הרגשות הללו נורמליים לחלוטין. אך לפעמים הם עלולים להשתלט עליך. במקרה כזה, אולי כדאי שתשפוך את לבך בפני ידיד מהימן? במשלי י״ז:17 נאמר: ”בכל עת אוהב הרֵעַ, ואח לצרה ייוולד”. כמו כן, אל תזניח את התפילה. המקרא מבטיחנו כי אם נשליך יהבנו על אלוהים, הוא יכלכלנו (תהלים נ״ה:23).
הנטייה להאשים
הורים רבים, שילדיהם המתבגרים מדוכאים, מתייאשים וחושבים שהם אשמים איכשהו במצב. ”כשילדך מדוכא”, מודה אם אחת, ”אתה בהחלט מרגיש אשם, ואיש אינו יכול לשכנע אותך אחרת. אתה שואל את עצמך, ’איפה טעינו? מתי בדיוק זה קרה? מה אני עשיתי שהחריף את המצב?’” כיצד יכולים הורים לחשוב בצורה מאוזנת במצב כזה?
קולוסים ג׳:21). לפיכך, על ההורים לנתח את האופן שבו הם מתנהגים עם ילדיהם ולערוך שינויים במידת הצורך. דיכאון אינו נובע תמיד מהורות לא מוצלחת. עובדה שהפרעה זו יכולה להופיע גם במשפחות האוהבות ביותר. לכן, הורים שעושים כל שביכולתם לעזור לילדיהם אינם צריכים לחוש אשמים.
אין ספק שאווירה קשה בבית עלולה להשפיע לרעה על הילד. לא בכדי מורה המקרא לאבות: ”אל תרגיזו את ילדיכם, פן תיפול רוחם” (חשוב לא פחות שלא להאשים את הצעיר המדוכא. אחרי הכל, ההפרעה אינה בשליטתו. ”לא הייתי מאשימה אותו אם היה חולה באבעבועות־רוח או בדלקת ריאות”, אומרת אם אחת. ”אבל כשנתקף בדיכאון”, היא מודה, ”זה מה שעשיתי. האשמתי את הילד שלי על שחלה, ואני מרגישה נורא עכשיו”. התייחסות לדיכאון כאל מחלה ולא חולשה תעזור להורים ולאחרים להתמקד בדרכים שבהן יוכלו לתמוך בחולה.
גידול ילדים מדוכאים בגיל ההתבגרות עלול לגרום למתיחות רבה ביחסים שבין ההורים. ”האשמנו זה את זה”, מספרת אשה אחת, ”במיוחד כשחשבנו על החיים שתכננו וכיצד הם השתנו בגלל בננו”. טים, שבתו סובלת מדיכאון, אומר: ”זה קל להאשים את בן או בת הזוג. אם להורים היו בעיות בנישואין עוד לפני שהילד הראה סימני דיכאון, התנהגותו המוזרה של
הילד עלולה להיות הקש ששבר את גב הגמל”. בני זוג, אל תניחו לדיכאון של ילדכם ליצור חיִץ ביניכם! אין שום תועלת בלהפנות אצבע מאשימה — כלפי עצמך, ילדך או בן או בת הזוג. העיקר הוא לתמוך בסובל.מתן תמיכה
המקרא מפציר במשיחיים: ”עודדו את הנכאים” (תסלוניקים א׳. ה׳:14). אם הנער המדוכא מוטרד מהערכה עצמית ירודה, תוכל לעזור לו. כיצד? ודאי שלא על־ידי אמירות ביקורתיות כגון ”אתה לא צריך להרגיש ככה” או ”הגישה שלך לא נכונה”. עדיף שתגלה הזדהות ותהיה ’שותף לצערו’ (פטרוס א׳. ג׳:8). פאולוס עודד את המשיחיים ’לבכות עם הבוכים’ (רומים י״ב:15). זכור כי רב כאבו של מי ששרוי בדיכאון עמוק. הכאב אינו פרי דמיונו, ואין זו העמדת פנים כדי למשוך תשומת לב. לאחר שתאזין, נסה לדובב את הסובל. שאל מדוע הוא מרגיש כך. ואז עזור לנער המתבגר להבין בעדינות ובסבלנות מדוע הערכה עצמית נמוכה אינה מוצדקת במקרה שלו. חיזוקים בקשר לאהבתו של אלוהים ולרחמיו יסייעו להפיג את חששותיו של המדוכא (פטרוס א׳. ה׳:6, 7).
תוכל לנקוט צעדים מעשיים נוספים. למשל, אפשר שתצטרך לוודא שילדך המתבגר ששרוי בדיכאון מקפיד על מנוחה מספקת, תזונה נכונה ופעילות גופנית (קהלת ד׳:6). אם הצעיר מקבל טיפול תרופתי, יהא זה מן התבונה לעזור לו להבין את החשיבות שבנטילת התרופות. המשך לתמוך בו מבלי להתייאש, ואל תחדל לעולם להעניק לו אהבה.
יש להודות שדיכאון בגיל העשרה עלול להיות חוויה מייסרת, לסובל עצמו ולכל המשפחה. בסופו של דבר, סבלנות, התמדה ואהבה יעשו את שלהן ויעזרו לצעירים המדוכאים.
[הערת שוליים]
a נמסר כי בעיות רפואיות מסוימות — כמו מחלת הנשיקה, סוכרת, אנמיה, תת־פעילות בלוטת התריס ותת־סוכר בדם — עלולות לגרום לסימפטומים הדומים לדיכאון.
[קטע מוגדל בעמוד 11]
רב כאבו של מי ששרוי בדיכאון עמוק. הכאב אינו פרי דמיונו
[תיבה בעמוד 13]
אם אתה נער מדוכא
אתה לא לבד, ובשום אופן מצבך אינו חסר תקנה. ייתכן שגורמים לדיכאון שלך (א) חוסר איזון ביוכימי או (ב) נסיבות בחיים שבהן קשה לך לשלוט או שאינן תלויות בך כלל. בכל מקרה, אינך אשם במצבך. למרות זאת, מה תוכל לעשות בנידון?
במקרא נאמר ש”יש אוהב דבק מאח” (משלי י״ח:24). אולי כדאי שתמצא לעצמך ידיד כזה ותשפוך לפניו את לבך? אחד מהוריך או מבוגר אחר בעל ניסיון חיים יכול להיות בעל בריתך הטוב ביותר במאבק בדיכאון.
אם הוריך חוששים שאתה סובל מדיכאון קליני, ייתכן שיקחו אותך לרופא מנוסה המטפל בהפרעה זו. זהו צעד נבון, משום שבמקרים רבים ניתן להקל את הדיכאון בהרבה בעזרת טיפול, היכן שניתן לקבלו. למשל, כאשר מדובר בחוסר איזון כימי, הרופא עשוי לרשום לך תרופה נוגדת דיכאון. אם אתה סובל מבעיה זו, אל תתבייש ליטול תרופות. התרופות משיבות את האיזון הכימי הרצוי לגופך, וזה עשוי להיות המפתח להשבת מידת מה של שמחה ויציבות לחייך.
רבים הסובלים מדיכאון התעודדו מקריאת המקרא ומהידוק הקשר עם אלוהים דרך תפילות. המקרא מבטיחנו: ”קרוב יהוה לנשברי־לב, ואת דכאי־רוח יושיע” b (תהלים ל״ד:19).
[הערת שוליים]
b למידע נוסף, ראה המאמר ”צעירים שואלים... האם כדאי לי לספר למישהו שאני מדוכא?” בהוצאת עורו! מ־8 בנובמבר 2000.
[תיבה/תמונה בעמוד 14]
עזרה ותקווה לסובלים
מאחר שהדיכאון הוא עניין מורכב, בלתי אפשרי לסקור את כל היבטיו בסדרת מאמרים קצרה זו. אף על פי כן, המוציאים לאור של עורו! סמוכים ובטוחים שהנקודות המוצגות כאן יעזרו לצעירים ולהוריהם לשאת הפרעה מתישה זו.
שמת לב אולי שהרבה מן העצות שבמאמר הקודם היו מבוססות על המקרא. המקרא הוא אומנם ספר קדום, אך עצותיו מעשיות בימינו כפי שהיו בזמן שבו הועלה על הכתב. מדוע? משום שאף כי השתנו הזמנים, טבע האדם לא השתנה. אנו מתמודדים עם אותן בעיות בסיסיות שהיו לדורות הקודמים. ההבדל הוא שכיום הבעיות הללו קשות יותר ובקנה מידה נרחב יותר.
קיימת סיבה נוספת לכך שהמקרא מעשי מאוד: הוא נכתב בהשראת אלוהים (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). הוא ברא אותנו ולכן הוא יודע למה אנו זקוקים כדי למצות את החיים.
כמובן, המקרא אינו ספר ללימודי רפואה. אולם אין בכך כדי לשלול את הצורך שלנו למצוא טיפול הולם למחלות, ביניהן דיכאון. במקרא מותווים עקרונות שיכולים לעזור לנו לנחם את הסובלים. ואף יותר מכך, יש בו הבטחה מאלוהים שבקרוב הוא ירפא את כל תחלואינו (תהלים ק״ג:3). ואומנם, יהוה מתכוון ”להחיות לב נדכאים” (ישעיהו נ״ז:15).
התרצה לדעת יותר על תקווה נאדרת זו? אנא צור קשר עם עדי־יהוה שבאיזור מגוריך או כתוב אל הכתובת המתאימה מן הרשימה שבעמוד 5.
[תמונה בעמוד 10]
השתדל לגלות הבנה
[תמונה בעמוד 11]
אם מצב הרוח הדכאוני של הנער הינו סטטי, כדאי להיוועץ ברופא
[תמונות בעמוד 12]
הורה, אל תמהר להאשים את עצמך, את בן זוגך או את ילדך