התחפוץ לחזות בקץ כל המלחמות?‏ בוודאי קיים פתרון דיפלומטי כלשהו לעימותים הלאומיים והבינלאומיים.‏ רבים מחזיקים בדעה שאילו מנהיגי העולם היו פשוט משתפים פעולה,‏ למלחמות לא היה עוד זכר.‏ אולם,‏ סביר להניח שהינך נמנה על רבים שהתבדו לנוכח הישגי הדיפלומטיה.‏ מזה מאות שנים,‏ חותמים הדיפלומטים על חוזים,‏ מנסחים החלטות ומנהלים ועידות פסגה,‏ אלא שרק לנושאים בודדים נמצא פתרון לצמיתות.‏

המקרא מוסר לנו מידע רב לגבי הדיפלומטיה והשלום.‏ הוא עונה על השאלות הבאות:‏ מהם הגורמים שנכון להיום מונעים מהדיפלומטיה להשכין שלום?‏ האם על המשיחיים ליטול חלק בדיפלומטיה?‏ כיצד יושג בסופו של דבר שלום אמת?‏

במקרא ישנן מספר דוגמאות שממחישות כיצד יכולים יחסים בין־​אישיים לכונן שלום.‏ לדוגמה,‏  אביגיל שכנעה במיומנות את דוד וצבאו שלא לנקום בבני ביתה (‏שמואל א׳.‏ כ״ה:‏​18–35‏)‏.‏ ישוע נתן דוגמה על מלך שלא נותרה לו ברירה אלא לשלוח משלחת למטרות שלום (‏לוקס י״ד:‏​31,‏ 32‏)‏.‏ אכן,‏ המקרא מכיר בכך שצורות מסוימות של דיפלומטיה עשויות ליישב עימותים.‏ מדוע,‏ אם כן,‏ שיחות השלום מעלות לא אחת חרס בידיהן?‏

המקרא חזה בדייקנות שהזמנים שאנו חיים בהם יהיו קשים.‏ בהשפעתו המרושעת של השטן,‏ אנשים יהיו ”‏בלתי מתרצים,‏ .‏.‏.‏ אכזרים,‏ שונאי טוב,‏ בוגדים,‏ פוחזים,‏ יהירים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏​3,‏ 4;‏ ההתגלות י״ב:‏12‏)‏.‏ זאת ועוד,‏ ישוע חזה שסוף הסדר העולמי הנוכחי יאופיין ב”‏מלחמות ושמועות מלחמה”‏ (‏מרקוס י״ג:‏​7,‏ 8‏)‏.‏ ומי יכחיש שהמצב אינו מחמיר מיום ליום?‏ הואיל ואלו הם פני הדברים,‏ היש תימה שהניסיונות להסדיר שלום בין אומות עולים בתוהו?‏

כמו כן,‏ תן דעתך לעובדה הבאה:‏ אומנם הדיפלומטים מנסים למנוע עימותים,‏ אך מטרתם העיקרית היא לקדם את ענייני מולדתם.‏ זוהי תמצית הדיפלומטיה הפוליטית.‏ האם על המשיחיים ליטול חלק בעניינים כאלה?‏

המקרא מייעץ:‏ ”‏אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה”‏ (‏תהלים קמ״ו:‏3‏)‏.‏ משמע הדבר שאין זה משנה כלל ועיקר מהם מניעיהם,‏ לדיפלומטים אין היכולת או הכוח הנדרשים לסלילת פתרון קבע.‏

כאשר עמד ישוע למשפט בפני פונטיוס פילטוס,‏ הוא ציין:‏ ”‏מלכותי איננה מן העולם הזה.‏ אילו היתה מלכותי מן העולם הזה,‏ היו משרתיי נלחמים שלא אמסר לראשי היהודים;‏ אלא שכעת מלכותי איננה מפה”‏ (‏יוחנן י״ח:‏36‏)‏.‏ לא פעם יוזמות שלום מוכתמות בשנאה על רקע לאומני ובאנוכיות פוליטית.‏ אי לכך,‏ המשיחיים האמיתיים נמנעים ממעורבות בעימותים המתרחשים בעולם ומניסיונות דיפלומטיים שונים להשכין שלום.‏

אך האם משמע הדבר שהמשיחיים אדישים לכל המתרחש בעולם?‏ האם הם אינם רגישים לכאב האנושי?‏ לא.‏ נהפוך הוא,‏ המקרא מתאר את עובדי האל האמיתיים כמי ש”‏נאנחים ונאנקים”‏ בראותם את העוולות הנוראיות המתחוללות בעולם (‏יחזקאל ט׳:‏4‏)‏.‏ המשיחיים פשוט סמוכים ובטוחים כי אלוהים יביא שלום כפי שהבטיח.‏ האם הקץ למלחמות הוא השלום האידיאלי מבחינתך?‏ אזי מלכות אלוהים תביא זאת אל נכון (‏תהלים מ״ו:‏9,‏ 10‏)‏.‏ אך לא רק זאת,‏ היא תבטיח גם את בטחונם,‏ אושרם ובריאותם של תושביה הארציים (‏מיכה ד׳:‏​3,‏ 4;‏ ההתגלות כ״א:‏​3,‏ 4‏)‏.‏ השכנת שלום נעלה שכזה לא תיתכן לעולם באמצעים דיפלומטיים או במאמצים אנושיים במסגרת ארגונים הפועלים ל”‏שמירה על השלום”‏.‏

נבואות המקרא וניסיון העבר מוכיחים מעל לכל ספק שהישענות על דיפלומטיה אנושית שתשכין שלום תוליד מפח נפש.‏ כל המבססים את תקוותם לשלום על ישוע המשיח ותומכים במלכות אלוהים יזכו לראות את כמיהתם לשלום אמת מתגשמת.‏ ויותר מכך,‏ הם ייהנו מכך לעולמי עולמים (‏תהלים ל״ז:‏​11,‏ 29‏)‏.‏