מתמודדים עם הטראומה בעקבות התקפת טרור
מתמודדים עם הטראומה בעקבות התקפת טרור
מאת כתב עורו! בספרד
עשרה פיצוצים בשלוש תחנות רכבת שונות הרעידו את העיר הספרדית מדריד ב־11 במרס 2004. סדרת פיגועים שהתבצעה בו־זמנית בארבע רכבות נוסעים גבתה את חייהם של 190 איש והותירה 800,1 פצועים.
מאחר שהפצצות פוצצו בשעות השיא של הבוקר, היו הרכבות מלאות מפה לפה ונזרע הרס מחריד. ”עוצמת הפיצוץ הייתה כל כך אדירה. ראיתי קרון רכבת שלם עף באוויר לגובה מטר אחד”, אומרת אָרוֹאָה שהייתה עדת ראייה. ”כשירדתי מהקרון שנסעתי בו, כל האזור נראה כמו שדה קרב. זה מאוד מפחיד לראות במציאות מרחץ דמים שכזה”. אותם מאורעות מזוויעים התרחשו בארבע רכבות שונות ובעשרה קרונות שונים. הטרוריסטים הטמינו ברכבות תרמילים עמוסים בחומרי נפץ שאותם פוצצו באמצעות טלפונים ניידים.
חלק מהנוסעים ששרדו ודאי אסירי תודה על כך שהאירועים המחרידים אינם צצים ועולים בזכרונם. בניגוד אליהם מאות אחרים, בדומה לארואה, נאלצים להתמודד עם צלקות פיסיות ונפשיות כאחת. ”הפיצוץ גרם נזק חמור לשמיעתי”, אומרת ארואה, ”אך התמונות המזעזעות מהאירוע מנקרות במוחי ומשפיעות עליי הרבה יותר.
”לשמחתי, כאחת מעדי־יהוה, זכיתי לתמיכה נפשית רבה”, מוסיפה ארואה. ”הטלפונים וההודעות שקיבלתי מכל רחבי העולם הזכירו לי שאנחנו באמת אגודת אחים כלל־עולמית. נוסף על כך, המקרא עוזר לנו להבין מדוע קורים מעשי זוועה שכאלה. הסברתי לכמה מעמיתיי לעבודה שבכתבי־הקודש נובא שבמהלך ’אחרית הימים’ אנשים יהיו אכזרים וחסרי חיבה טבעית. כמו כן, נוכחתי שהשירות המלא מקל על כאביי עד לאין ערוך” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–3).
פֶּדְרוֹ היה אחד מהנוסעים הרבים שסבלו מפציעות קשות. המרחק בינו לבין מטען החבלה שהתפוצץ בקרון שלו היה פחות מארבעה מטרים. הוא הוטח ברצפה מהדף הפיצוץ, וכתוצאה מכך נפצע בראשו וסבל מקשיי נשימה חמורים. לאחר ששהה חמישה ימים בטיפול נמרץ, חל שיפור במצבו. המוני העדים שנהרו לבית־החולים כדי לבקרו רוממו את רוחו, דבר שאף הפתיע את הצוות הרפואי. ”לאורך כל 26 שנותיי בעבודה, מעולם לא נתקלתי במישהו שזכה לכל כך הרבה מבקרים ולכל כך הרבה מתנות!” אמרה בהתלהבות אחת האחיות מהצוות הרפואי. פדרו, מאידך, דיבר בשבחו של הסגל הרפואי בבית־החולים: ”הם היו נפלאים, הם תרמו רבות להחלמה שלי”.
בין הקורבנות היו מהגרים רבים שלא מכבר היגרו לספרד. מנואל, בחור קובני, נפצע בפיצוץ הראשון בתחנת אטוצ׳ה ובפיצוץ השני הוא כבר איבד את ההכרה. ”בשל הפאניקה הרבה נרמסתי תחת רגלי האנשים בזמן שהייתי שרוע על רציף התחנה”, הוא מסביר. ”כאשר שבתי להכרה, התברר שיש לי שתי צלעות שבורות ורגל פצועה, וגם איבדתי לחלוטין את השמיעה באחת מאוזניי.
”צוותי החירום — משטרה, אמבולנסים ושירותי הכבאות — נכנסו לפעולה תוך דקות ספורות והושיטו לנו את הסיוע הטוב ביותר שרק ניתן”, מוסיף מנואל. ”הם ידעו בדיוק מה מוטל עליהם, והיעילות והמקצועיות שבהן פעלו הפיגו מעט את הפאניקה. מלבד הטיפול הרפואי הנחוץ שהעניקו לי, הם התייחסו אליי באדיבות וחמלה”.
הלם פוסט־טראומטי
בדומה לארואה, מנואל סובל מצלקות רגשיות קשות מאוד. ”לא מזמן נסעתי ברכבת והיה לי התקף חרדה”, הוא מודה. ”הייתי חייב לרדת מייד. ובכל פעם שאני נוסע בתחבורה ציבורית אני עדיין מגלה חשדנות כלפי מישהו שנושא תרמיל או משהו דומה. אולם, קיבלתי עזרה גדולה יותר ממה שאחרים קיבלו, למרות שבני משפחתי אינם מתגוררים בספרד. מבלי להגזים, עד כה התקשרו אליי מאות עדים, ומשפחה אחת אף הזמינה אותי להתארח בביתה למספר ימים כדי שלא ארגיש בודד. תמיכה יקרה זו מאגודת האחים הכלל־עולמית עזרה לי להירגע”.
סרג׳יו, נוסע שלא נפצע פיסית, עדיין סובל מדי יום בשל המראות שראה סביבו. מטען חבלה אחד התפוצץ בקרון שלפניו, ומטען אחר התפוצץ בקרון שמאחוריו. הוא מזדהה עם רחשי לבו של מנואל, ואסיר תודה על כל החיזוקים האוהבים שהעניקו
לו משפחתו ועמיתיו לאמונה. ”לא זו בלבד שהם גרמו לי להרגיש אהוב, אלא גם הזכירו לי שאני חלק מאגודת אחים מאוחדת הדואגת לכל אחד מחבריה”, הוא אמר. ”זכיתי לתמיכה זו מדי יום ביומו, ושיחות הטלפון הרבות אפשרו לי להביע את רגשותיי, למרות שבדרך כלל קשה לי לעשות זאת”.חלק מהנוסעים חוו סוגים שונים של חרדות. לדייגו התברר שהוא התיישב מבלי לדעת סמוך לאחת מארבע הפצצות שלא התפוצצו. הוא ירד מהרכבת ללא פגע. ”אבל כעת אני חש רגשי אשמה משום שלא הושטתי עזרה לפצועים”, הוא מודה. ”הפאניקה השתלטה עליי, ונסחפתי אחרי מאות אנשים אחרים שנמלטו בסערה מחוץ לתחנה”.
הפיצוץ ברכבת שבה נסע הותיר את רמון, צעיר מברזיל, מוכה הלם עד שכמעט וקפא במקומו. אף־על־פי־כן, יומיים לאחר ההתקפה, הוא גמר אומר ליטול חלק בהטפת בשורת המלכות. רמון פגש אדם פורטוגזי שאמר לו שהוא מחפש את דת האמת. רמון התחיל עימו בתוכנית לשיעורי מקרא, ותוך זמן קצר החל האיש לנכוח באסיפות הקהילה. ”האפשרות לעזור לאחרים מבחינה רוחנית, משפרת את הרגשתך האישית”, מציין רמון.
מובן שקורבנות התקפת הטרור יזדקקו לזמן נוסף כדי להתגבר על כל הסבל הפיסי והנפשי שחוו. למרבה הצער, אנו חיים בתקופה שבה אלימות חסרת היגיון עלולה להתפרץ כך לפתע בכל מקום. אומנם ערכים רוחניים עשויים לעזור לנפגעים להתמודד עם הטראומה, אך רק מלכות אלוהים תשים קץ לטרגדיות הללו אחת ולתמיד (ההתגלות כ״א:3, 4).
[תיבה/תמונות בעמוד 15]
חיזוק רוחני כדי להתמודד עם הטראומה
מנואל סואראז
”בעודי שרוי בהלם, ממתין שיפנו אותי לבית־החולים, שיננתי במחשבותיי את המילים שבמשלי י״ח:10: ’מגדל עוז שם יהוה, בו ירוץ צדיק ונשגב’. מילים אלה חיזקו אותי”.
ארואה סאן חואן
”כאשר אתה חווה דבר כזה, אתה מבין טוב יותר מאי פעם שזוהי אחרית הימים ושעלינו להתמקד בערכים רוחניים. אני משרתת בשירות מלא ותודות לכך אני אט אט מתגברת על הטראומה”.
פרמין חסוס מוזס
”למרות שנחבלתי בראשי, יכולתי להושיט סיוע למספר נוסעים שהיו איתי ולהרגיע אותם. אני חושב שנשארתי רגוע בזכות תקוות התחייה שנתן לנו אלוהים, תקווה שמחזקת אותנו ברגעים כאלה”.
פדרו קרסקיילאה
”כששכבתי בטיפול נמרץ, נאנק מכאבים עזים בחזה, המילים שבטימותיאוס א׳. ו׳:19 עלו בזכרוני שוב ושוב. המילים הללו מעודדות אותנו לאצור יסוד טוב לעתיד על מנת שנטפח אחיזה איתנה בחיים האמיתיים. פסוק זה הזכיר לי את תקוותנו לחיות בגן עדן, כפי שאלוהים מבטיח לאלה האוהבים אותו. זו המטרה אליה אנו חותרים”.
[תמונה בעמוד 13]
למעלה: צוותי ההצלה מגישים סיוע לנפגעים ולפצועים במצב אנוש השרויים על מסילות הברזל שבתחנת אטוצ׳ה
[שלמי תודה]
למעלה: CORDON PRESS
[תמונה בעמוד 13]
מימין: מצבת זיכרון מאולתרת