בית הדין האירופאי תומך בזכויות האם

מאת כתב עורו!‏ בצרפת

ב־16 בדצמבר 2003 מצא בית הדין האירופאי לזכויות האדם,‏ שמושבו בסטרַסבּוּר שבצרפת,‏ את מערכת המשפט בצרפת אשמה באפליה על רקע דתי נגד סֶרָפִין פָּלוֹ־מָרְטִינֶז,‏ אחת מעדי־יהוה.‏

סרפין נעתרה ב־1996 לבקשת הגירושין של בעלה שנטש אותה שנתיים קודם לכן,‏ וקיבלה משמורת על שני ילדיהם.‏ והנה,‏ ב־1997,‏ אחרי שהילדים כבר חיו איתה קרוב לשלוש שנים וחצי,‏ סירב האב להחזיר אותם בתום תקופת הביקור.‏ סרפין מספרת:‏ ”‏כשנסעתי לאסוף את הילדים מבית־הספר,‏ טלפן המנהל למשטרה.‏ הירשו לי לראות את ילדיי אך ורק בנוכחות שוטרים כדי לוודא שאינני מדברת איתם על אמונתי.‏ הרגשתי שמתייחסים אליי כאל פושעת.‏ נאמר לי שילדיי יוכלו לחזור אליי רק בתנאי שאחתום על מסמך שבו אצהיר שאני מתחייבת לא לדבר איתם על אלוהים או על המקרא ולא לקחת אותם לאסיפות הקהילה”‏.‏

סרפין פנתה לבית המשפט.‏ אלא שב־1998 החליט בית הדין לערעורים בנִים להעביר את המשמורת לידי האב.‏ בנימוק להחלטתו מתח בית הדין ביקורת נוקבת וכוללנית על עקרונות החינוך שלדעתו מקנים עדי־יהוה לילדיהם.‏ סרפין נזכרת:‏ ”‏זה כל כך הכאיב לי שהואשמתי בגרימת נזק לילדיי,‏ בזמן שכל מה שניסיתי לעשות זה להעניק להם את מה שחשבתי שהוא הדבר הטוב ביותר בשבילם — חינוך משיחי”‏.‏

כאשר הקוֹר דֶה קָסָסְיוֹן,‏ בית המשפט העליון לערעורים בצרפת,‏ החרה החזיק אחרי בית הדין לערעורים,‏ החליטה סרפין לעתור לבית הדין האירופאי לזכויות האדם.‏ ברוב של שישה נגד אחד,‏ פסקו השופטים ש”‏לבית הדין אין ולוּ שמץ של ספק כי בית המשפט לערעורים [‏בצרפת]‏ נהג במשוא פנים כלפי האם בהתבססו על אמונתה הדתית של התובעת.‏ .‏.‏.‏ יחס לא הוגן שכזה כמוהו כאפליה”‏.‏ בית הדין פסק שבית המשפט הצרפתי לא התבסס בהחלטתו על כשירותה של סרפין לדאוג לילדיה — דבר שמעולם לא הוטל בו ספק — וגם לא על עובדות מוצקות,‏ כי אם על ”‏מסקנה גורפת על עדי־יהוה בכללותם”‏.‏ על רקע האפליה הדתית וההפרה הבוטה של זכויותיה של סרפין,‏ פסק בית הדין כי על צרפת לשלם לסרפין כספי פיצויים ולכסות את הוצאות המשפט.‏

גזר דין זה עולה בקנה אחד עם פסיקה אחרת של בית הדין האירופאי לזכויות האדם מיוני 1993.‏ במקרה הדומה למקרה שתואר לעיל,‏ פסק בית הדין כי אוסטריה הפלתה לרעה את אינגריד הופמן,‏ אחת מעדי־יהוה,‏ על רקע דתי.‏ a ”‏בהתאם לפסיקת הופמן”‏,‏ מוזכר במאמר בכתב העת המשפטי לָה סוּמֶן ג‏׳‏וּרִידִיק (‏La Semaine juridique)‏, ”‏פסיקה זו מחזקת את הדעה כי הסמכות לגידול ילדים אינה יכולה בשום פנים ואופן להיות מוכתבת אך ורק על־פי שיקולים דתיים”‏.‏ עורך דינה של סרפין ציין:‏ ”‏להחלטה זו נודעת חשיבות רבה,‏ הואיל והחלטת בית המשפט מעוגנת בפסיקה בלתי משתנה המגנה על זכותם של הורים שהם עדי־יהוה למשפט נטול פניות”‏.‏

כשנשאלה כיצד הרגישה אחרי מתן פסק הדין,‏ הצהירה סרפין,‏ שמתגוררת כיום בספרד:‏ ”‏אני מאוד שמחה,‏ ממש רווח לי.‏ התייסרתי מאוד שילדיי נלקחו ממני ושנמנע ממני לראותם במשך חמש שנים עקב אמונתי הדתית,‏ אך יהוה תמך בי לאורך כל הדרך.‏ אני מקווה שפסיקה זו תועיל לאחרים שנמצאים באותו מצב”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

סֶרָפִין