סלמון לכיס — ”מלך” בצרות צרורות
סלמון לכיס — ”מלך” בצרות צרורות
מאת כתב עורו! באירלנד
דגי הסלמון נודעים על שום יכולתם לקפץ מעל למפלי מים כשהם עושים את דרכם במעלה הנהר כדי להטיל ביצים. מסופר על דייג שהבחין באזור הדיג שלו ב”המוני סלמונים שכשלו במאמציהם לנתר מעל ל[מפל]”. חלקם אף נחתו על גדת הנהר שלרגלי המפל. הדייג הבעיר מדורה על גבי סלע למרגלות המפל והניח על האש מחבת. לפי מה שסופר, ”לאחר נסיונותיהם הכושלים, נפלו במקרה כמה סלמונים אומללים היישר לתוך המחבת”. כך התאפשר לדייג זה להתרברב ש’דגי הסלמון בארצו כה רבים, עד שהם קופצים לתוך המחבת מרצונם החופשי מבלי שהדייג יטרח לדוג אותם’.
יש להודות, סיפור זה נשמע יותר כמו גוזמה. ועם זאת, דגי סלמון אכן קופצים מעל למפלי מים. אולם, דו״ח שפורסם מטעם האגודה לחקר דגי הסלמון באירלנד (Research Agency of Ireland Salmon) הראה כי בשנים האחרונות חלה ”ירידה חדה במספרם של דגי הבר ששוחים במעלה הנהר כדי להטיל ביצים”. מבדיקה אחת עולה כי בשנה אחת, מתוך קרוב ל־000,44 סלמונים צעירים שתויגו ושוחררו לים הפתוח, שבו רק שלושה אחוזים (שהם קרוב ל־300,1).
מה הם הגורמים האחראיים לירידה טרגית זו באוכלוסיית ”מלך הדגים”, סלמון הלכיס? האם נשוב לראותו בכמויות משגשגות כבעבר? הבה ננסה להתחקות אחר מחזור חייו המסקרן והיוצא דופן של דג מרשים זה, וכך נבין טוב יותר מהו הגורם לבעיה והפתרון האפשרי.
תחילת חייו
חייו של הסלמון מתחילים בין החודשים נובמבר לפברואר על קרקעית מכוסה חצץ בנהר מים מתוקים. הזכר הודף פולשים בזמן שהנקבה חופרת מספר גומות קטנות בעומק שאינו עולה על 30 סנטימטר. מאמציהם המשולבים מביאים להטלת והפריית אלפי ביצים בכל גומה. כדי להגן על ביציה, מכסה אותם הנקבה בחצץ.
בחודשים מרס או אפריל, מגיח מהביצה דגיג בעל מראה משונה. גודלם של הצעירים שזה עתה בקעו, המכונים במצב זה אלווין, הוא כשלושה סנטימטרים ולחלקם התחתון מודבק שק חלמון. בהתחלה הדגיג נשאר חבוי מתחת לערימת החצץ וניזון מאספקת המזון הניידת שלו. כעבור ארבעה או חמישה שבועות, פרק הזמן הנדרש כדי ששק החלמון יספג בגופו, הדג שמכונה כעת פריי נחלץ מבעד לאבנים ומתחיל לשחות בנהר. כעת אורכו מגיע לחמישה סנטימטרים בערך והוא נראה כמו דג לכל דבר. בשלב זה של חייו מעניינים אותו אך ורק שני דברים. הראשון, למצוא מקור מזון חדש — חרקים קטנים ופּלנקטון — והשני, למצוא מקום מגורים בטוח. יותר מ־90 אחוז מדגי הסלמון מוצאים את מותם בשלב זה עקב
מחסור במזון או בתחום מחיה, או משום שהם נטרפים על־ידי טורפים כגון טְרוּטוֹת, שלדגים, אנפות ולוטרות.”כעבור שנה בערך”, אומר מייקל החוקר דגי סלמון ודגים אחרים, ”גודלו של הסלמון מגיע לשמונה עד עשרה סנטימטרים בערך. כעת הוא מכונה פָּר ומשני צידי גופו מופיעים כתמים כהים וייחודיים. כשאורכו מגיע ל־15 סנטימטר, צבע כסוּף בוהק ואחיד מחליף את הסימנים הכהים. כעת עובר דג הסלמון שינויים יוצאי דופן ומורכבים אשר מבדילים אותו ממרבית הדגים האחרים”.
מייקל ממשיך בהסברו: ”בין החודשים מאי ויוני, אותות פנימיים דוחקים בדג, הנקרא כעת סְמוֹלְט, להצטרף לאלפי דגים אחרים הנוהרים במורד הזרם אל שפך הנהר”. אולם, הייתכן שיצור שחי במים מתוקים יצליח לשרוד בים הפתוח? הנה תשובתו של מייקל לשאלה זו: ”בדרך כלל לא, אולם שינויים מורכבים סביב הזימים שלו מאפשרים לו לסנן את המלחים המצויים במי הים. לאחר שכל אותם שינויים נשלמים, הסלמון, שבשלב זה גודלו אינו עולה על גודל כף ידך, יוצא למסע אפּי”.
החיים בים
מדוע שדג כה קטן יעזוב את נהר מולדתו? לאן מועדות פניו? הסלמון הצעיר צריך להגיע לשטחי ההזנה שלו כדי להגיע לבגרות מלאה. אם יצליח להתחמק מטורפים כגון קורמורנים, כלבי־ים, דולפינים ואפילו קַטְלָנִים, הוא יגיע למחוז חפצו ויתחיל להיזון מזואופלנקטון גדול, מצלופחים, וכן גם מדגים מלוחים ודגים אחרים. כעבור שנה, משקלו יוכפל פי 15 — מכמה מאות גרם לכמעט שלושה קילוגרמים. אם ישהה באוקיינוס למשך חמש שנים, משקלו עשוי להגיע ל־18 קילוגרם
ויותר. ידוע על כמה פרטים שאף שקלו יותר מ־45 קילוגרם!מיקומם המדויק של שטחי ההזנה לא היה ידוע עד 1950, כשדייג מסחרי העלה בחכתו שלל עצום של דגי סלמון לא הרחק מחופה של גרינלנד. שטח הזנה עיקרי נוסף התגלה באיי פֶר־אֶר, השוכנים צפונית לסקוטלנד. אך מאז נתגלו שטחי הזנה נוספים. יש אף כמה דיווחים, לפיהם נצפו דגי סלמון המלקטים מזון מתחת לקרחוני הקוטב הצפוני! גילוי שטחי הזנה אלה היה האות שציין את תחילת בעיותיהם של סלמוני הלכיס. בגרינלנד ובאיי פֶר־אֶר נוסדו אזורי דיג ענקיים. דייגים מסחריים לכדו אלפי טונות של דגים, ולפתע צנח מספרם של הדגים השבים להתרבות בנהרות המים המתוקים. לאחר שנוכחו לדעת מהי חומרת הבעיה, הנהיגו הממשלות מגבלות על הדייגים ומכסות שונות המותרות לדיג. כך זכה הסלמון להגנה כל עוד שהה בים.
השיבה מהים
לבסוף, חוזר הסלמון הבוגר לנהר שבו החלו חייו, מוצא לו בת זוג וכך מתחיל מחדש אותו מחזור חיים. ”מה שבאמת מדהים”, מסביר מייקל, ”הוא שדג בלתי שגרתי זה יודע לנווט את דרכו באוקיינוס לאורך אלפי קילומטרים באזורים שמעולם לא ראה לפני כן! יכולת זו עדיין מביכה את המדענים. יש האומרים שהסלמון מנווט בעזרת המגנטיות של כדור־הארץ, זרמי האוקיינוס ואפילו בעזרת הכוכבים. יש הסבורים שברגע שהוא חוזר לשפך הנהר, הסלמון מזהה את נהר הולדתו לפי ’ריחו’, או הרכבו הכימי של הנהר”.
”הם מסתגלים לחיים במים המתוקים בשנית”, אומר מייקל, ”ונכנסים לנהר. אינסטינקט השיבה הביתה כה חזק, שגם אם הם נתקלים במפלים או בזרמים חזקים בדרך, הסלמונים, שכעת גדולים וחזקים יותר, נאבקים בעקשנות וגוברים על כל משוכה”.
הסלמון נתקל במכשולים נוספים בעת דרכו הביתה, כגון סכרים כמעט בלתי עבירים, מערכות מים הידרואלקטריות ועוד משוכות מעשה ידי אדם. ומה עולה בגורלו של הסלמון? ”אנשים רבים העושים למען שימור הסלמון מספקים לו מסלול חלופי”, אומרת דִירְדְרִי, חוקרת דגי סלמון. ”מקימים עבורו שיפוע קל יותר שעוקף את המכשול הגדול. אנו מכנים את זה סולם דגים או מעבר דגים. כך הסלמון מדלג בבטחה למים הגבוהים יותר במסעו לשטחי ההטלה”.
”אולם, לא תמיד זה עובד”, ממשיכה דירדרי. ”ראיתי דגי סלמון שמתעלמים מהמעקף. הם מזהים רק את המסלול המקורי שלהם ומנסים לקפוץ ללא הרף מעל למכשול החדש שבנה
האדם. רבים מתים כתוצאה מתשישות או מההתנגשויות עם המכשול”.חוות סלמונים
הסלמון מכיל חומרים מזינים. הואיל ואוכלוסיית דגי סלמון הבר הולכת ומצטמקת, הוקמו חוות מסחריות של דגי סלמון. הדגים נשמרים קרוב לחוף במכלי מים מתוקים עד שהם מגיעים לגודל בינוני. לאחר מכן הם מועברים למבנים הנראים ככלובים הממוקמים בתוך הים, ושם מאכילים אותם עד שהם מגיעים לבגרות ומוכנים להימכר למסעדות ולחנויות מזון.
הסלמונים שגדלים בתנאים אלה נמצאים אף הם בצרה. החקלאים הימיים מזינים אותם במזון מלאכותי. בנוסף לכך, הם כלואים בכלובים, מה שחושף אותם למחלות וטפילים שונים, כדוגמת כינמת הים. חלק מתרסיסי ההדברה עלולים להיות רעילים ביותר. ”נהגתי לשחות מתחת לחוות החקלאיות”, מספר ארנסט, צוללן, ”וניכר שקרקעית הים סביב אזורים אלה הייתה חסרת חיים”.
”מלך” בצרות צרורות
דגי סלמון רבים נלכדים ברשתות המוטלות בלב ים, עוד לפני שהם מצליחים לחזור לנהר הולדתם. שוויים המסחרי הרב של סלמוני הבר מדרבן חלק מהדייגים לדוג אותם גם בניגוד לחוק. הדגים המעטים שכן מצליחים לשוב לנהר צריכים לחמוק מדייגים חובבניים שמחזיקים ברישיון לדוג אותם. כדי להגן על דגי הסלמון, ננקטו צעדים שונים, כגון מתן היתר דיג בחלקים ספציפיים של הנהר, גביית היטלים גבוהים והגבלת עונת הדיג. אך למרות הכול, מעריכים כי אחד מכל חמישה דגי סלמון יילכד בדרכו במעלה הנהר.
זאת ועוד, סלמוני בר נדבקים במחלות שונות, מה שגובה מחיר כבד מאוכלוסייתם. אחת המחלות, הידועה כנמק כיבי בעור, גורמת לכיבים בעור הדג ולבסוף מביאה למותו. כמו כן, זיהום תעשייתי וחומרי הדברה שמוזרמים לנהרות הם גורמים קטלניים אחרים שעל הסלמון, וכן על יצורים ימיים אחרים להיאבק בהם.
עם כל הסכנות הללו, אין פלא אפוא ש”מלך” הדגים נמצא בצרות צרורות. חרף מאמציהם של רבים, עדיין לא מסתמן באופק פתרון לצרותיו של הסלמון. רק כאשר בורא כדור־הארץ, האל הכול יכול, יעצור את השחתת כדור־הארץ מצד האדם, ישוב האיזון הטבעי על כנו (ישעיהו י״א:9; ס״ה:25).
[תרשים/מפה בעמודים 24, 25]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
סלמון הלכיס שוחה לו מנהרותיהן המרוחקים של ארצות־הברית, רוסיה וספרד עד לשטחי ההזנה של איי פֶר־אֶר וגרינלנד לפני שהוא שב לביתו כדי להתרבות
[מפה]
ארצות־הברית
גרינלנד
איסלנד
פֶר־אֶר
רוסיה
צרפת
ספרד
[תרשים/תמונות בעמוד 25]
מחזור חיים מופלא
בוגר → סְמוֹלְט
↓ ↑
הטלת ביצים פר
↓ ↑
ביצים פריי
↓ ↑
ביציות בעלות עיניים ← אלווין
[תמונות]
אלווין
פָּר
[שלמי תודה]
מחזור חיים: parr: © Manu Esteve 2003 ;alevin: U.S. Fish & Wildlife Service, Washington, D.C. ;© Atlantic Salmon Federation/J.O. Pennanen
[תמונות בעמודים 26, 27]
הסלמון ששב לביתו יכול לקפוץ מעל למפל זה או לבחור בדרך הקלה יותר אם יקפוץ בסולם הדגים (תמונה מוגדלת בצד שמאל)
[תמונות בעמודים 26, 27]
הסכנות המרחפות מעל לראשו של הסלמון כוללות דיג יתר ומחלות המועברות מחוות מסחריות
[שלמי תודה]
תמונה: Vidar Vassvik
UWPHOTO © Erling Svensen
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]
Jonna McCarthy/SuperStock ©