ביקור ב”הר האש”
ביקור ב”הר האש”
מאת כתב עורו! באיטליה
לא תמצא הרבה מקומות בעולם שמכל זווית שהיא, אם בשדה, בחוף הים או בעיר, נחשף לנגד עיניך נוף עוצר נשימה של הר געש. אם תבקר במקרה בעיר קַטַנְיָה, לא תוכל שלא להבחין בהר אֶטְנָה המתנשא ליותר מ־300,3 מטר ונחשב לגבוה מבין הרי הגעש הפעילים באירופה. ההר שוכן סמוך למרכז חופה המזרחי של סיציליה.
הר געש במעקב ארוך ימים
הערבים ששלטו זמן רב בסיציליה כינו את הר הגעש הר האש, ואכן ללא הפסק נפלטת ממעמקי ההר לבה רותחת. שתיים מן העדויות הקדומות ביותר לפעילות ההר נכתבו בידי פּינדרוּס ואייסכילוס, שתיארו שניהם התפרצות שאירעה ב־475 לפה״ס. במקרים רבים יוצרת הלבה שובל אש מרהיב דמוי נחש במורד ההר בדרכה אל הים. כך קרה ב־396 לפה״ס, ב־1329 לספירה וב־1669 לספירה — האחרונה נחשבת להתפרצות ”המודרנית” הידועה ביותר של ההר. בעקבותיה נוצרה רצועת לבה ברוחב 2 קילומטרים בערך ובאורך 25 קילומטר אשר העפילה על חומות קטניה, כיסתה את בתיהם של יותר מ־000,27 איש וסתמה חלקית את נמל העיר.
לכל הדעות, פעילות ההר גברה במאה ה־20, אשר במהלכה אירעו התפרצויות רבות. הקשה מכולן, ב־1928, החריבה את הכפר מסקלי. בשנים האחרונות נפלטים מן ההר לבה ואפר אשר מקשים על התושבים המקומיים ומעלים אצלם את מפלס החרדה.
קווים לדמותה של ”ביג מאמא”
יש אומרים שהמבנה המרכזי של הר אטנה החל להיווצר לפחות לפני 000,170 שנה מפליטת מאגמה שהיא חומר סלעי מותך. בשלבים השונים של התפרצויות ההר נוצרו כ־250 חרוטים קטנים על מורדות החרוט העיקרי. הם נראים כתינוקות מסביב לאימם, ובשל כך זכה ההר לשם החיבה ביג מאמא.
אם תיסע במכונית או תצא לטיול ציורי ברכבת מסביב לאטנה, תחזה בנופים שובי לב. בין היתר יתגלו לעיניך המוֹנטי רוסי (הגבעות האדומות) שבקרבת העיר ניקולוזי, מכתשי הסילבסטרי, והלוע העצום ואלֶה דֶל בּוֹבֶה (עמק השור) שניתן לראותו מג׳ארה וזפראנה.
ההיסטוריה הגיאולוגית של ההר מתחילה לפני יובלות, אם כי במידה מסוימת לוטה היא בערפל. פליטות מאגמה בסביבה התת־ימית ובאזור החוף יצרו את החוף שמצפון לקטניה. חלק מן החוף ידוע כריביירה דֵי צ׳יקלופי, או חוף הקיקלופים, המתאפיין בצוקי לבה שחורים. ממול לצוק באצ׳י טְרֵצה, מזדקרים מן הים צוקים מוזרים למראה הקרויים פאראליוני.
חיבה מיוחדת
אתה ודאי תוהה אם האנשים המתגוררים למרגלות ההר חוששים שהוא יתפרץ בכל רגע. כשאטנה רגוע, ה”אטניים”, כך נקראים המקומיים, שוכחים מקיומו. ”החיה רגועה”, כתב הסופר הצרפתי בן המאה ה־19 גי דה מופאסאן בספרו המסע לסיציליה. ”היא נמה את שנתה שם במרחק”. אם מיתמר עמוד עשן, האטניים טורחים אולי לזרוק מבט חטוף אל ההר. אך אם הם שומעים פיצוץ באישון לילה ומוצאים שהמרפסות והכבישים מכוסים באפר, או שהנחיריים והעיניים מתמלאים באפר, הכול משתנה. בשלב הזה הם נותנים לאטנה את הכבוד הראוי לו — ובייחוד למראה נהר לבה אדום הזורם מן ההר בקצב איטי אך ללא מעצורים ומכלה כל דבר העומד בדרכו.
למרות זאת, תושבי האזור רואים באטנה ”ענק ידידותי”. אחרי הכול, על אף הנזק העצום — הרס של שטחים בנויים, של יבולים ולאחרונה גם של מתקני תיירות — לא גבה ההר אבידות רבות בנפש. בעקבות התפרצויות הרסניות אלה, שבמהלכן גוזל ההר את פרי עמלם של האנשים, המקומיים פשוט מפשילים שרוולים ומתחילים מחדש.
המשורר האיטלקי גַ’קוֹמוֹ לֶאוֹפַּרְדִי תיאר את החיבה שרוחשים תושבי מרגלות ההר לאדמתם. הוא המשיל אותם לרתמת אטנה, שיח שנוטה לצמוח באזורים וולקניים. פרחיו הצהובים מרהיבי עין ובוהקים. הם נושאים את ראשם בגאון וממאנים להשתוחח עד אשר מגיע אליהם זרם הלבה. בתום ההתפרצות ועם התקררות הסלעים, שבה הרתמה לצמוח, איתנה ואמיצה, ובסבלנות ברזל חוזרת לעבודה.
אטנה הולך ומשתנה
לדעת הוולקנולוגים, ”ענק ידידותי” זה הולך ומשנה את פניו. בשנים האחרונות לא התאפיין ההר בהתפוצצויות, ואולם כעת, לפי כתב העת פוקוס, ”מה שהצטייר בעינינו כהר פעיל אך בלתי מסוכן מתחיל לעורר את חשדנו”. חוקרים צרפתים ואיטלקים מזהירים כי אטנה ”אט אט משתנה מהר געש שפיכתי, כלומר, הר המתאפיין בקליחת לבה איטית ובפליטת גזים נמוכה, והופך להר געש התפוצצותי”. לפיכך, פאולה דל קרלו, חוקרת במכון הלאומי הגיאופיסי לוולקנולוגיה בקטניה אומרת כי ”ב־30 השנים האחרונות חלה עלייה ברורה בפעילות השפיכתית וההתפוצצותית [של ההר], וקשה לחזות בדייקנות מה צופן העתיד”.
מחזה יוצא מגדר הרגיל
למרות היראה והכבוד הראויים לו, מְזמן אטנה מחזה יוצא מגדר הרגיל. בלובן שהוא עוטה בחורף ובגוון החום־כהה שהוא לובש בקיץ, בדומייה שבה הוא חולש על קו החוף, בעוצמה שבה הוא מרעיד את האדמה ואת הלבבות ובאורות הלהבה שבהם הוא מאיר את הלילות, מעיד הר הגעש על כוחו של הבורא (תהלים ס״ה:7; צ״ה:3, 4). אם אי פעם יזדמן לך לבקר בסיציליה היפה, אל תשכח את אטנה. ממרחקים תבחין בו בזכות תימורת העשן האופיינית לו. ”אם תשמע קולות רעם אל דאגה”, ממהרים המקומיים לומר, ”זו דרכו של אטנה לברך אותך לשלום”.
[מפה בעמוד 17]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
איטליה
סיציליה
הר אטנה
[תמונה בעמוד 16]
ציור של הר אטנה משנת 1843
[שלמי תודה]
Culver Pictures
[תמונה בעמוד 17]
26 ביולי 2001
[תמונה בעמוד 17]
28 ביולי 2001, קטניה ברקע
[תמונה בעמוד 17]
30 באוקטובר 2002
[תמונה בעמוד 17]
12 בספטמבר 2004
[תמונה בעמוד 18]
המקומיים קוראים להר אטנה ”ענק ידידותי”
[תמונה בעמוד 19]
צוקים מוזרים למראה הקרויים פאראליוני
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 17]
כל התמונות: ;© Tom Pfieffer מפה: Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]
רקע: © WOLFGANG KAEHLER 2005, www.wkaehlerphoto.com; פאראליוני: Dennis Thompson/Unicorn Stock Photos