ממצרים לערים שונות ברחבי העולם

מאת כתב עורו!‏ באיטליה

‏”‏הם ’‏נדדו’‏ מארץ מוצאם”‏,‏ אומר כתב העת האיטלקי ארקאו,‏ ‏”‏והפכו לסמלים מוחשיים של התרבות הגדולה אשר הביאה לקיומם”‏.‏ רובם עזבו את מצרים לפני זמן רב והועברו למקומות כמו איסטנבול,‏ לונדון,‏ פאריז,‏ רומא וניו־יורק.‏ מי שמבקר ברומא רואה בבירור שרבות מהכיכרות המפורסמות שלה מקושטות בהם.‏ אלה הם אוֹבֶּלִיסְקִים!‏

אובילסק הוא עמוד אבן בעל ארבעה דופנות ההולך ומתחדד כלפי מעלה וראשו דמוי פירמידה.‏ האובליסק הקדום ביותר הוא מלפני כ־000,‏4 שנה,‏ והצעיר ביותר הוא בן כ־000,‏2 שנה.‏

האובליסקים,‏ העשויים ברובם מגרניט אדומה,‏ נחצבו על־ידי המצרים הקדומים כגושי אבן מונוליתים (‏חצוב מאבן אחת)‏ והוצבו בסמוך לקברים או מקדשים.‏ חלקם מיתמרים לגובה רב.‏ גדול האובליסקים הקיימים מתנשא לרום של 32 מטר בלב פיאצה רומית ושוקל כ־455 טון.‏ רובם מעוטרים בהִייֶרוֹגְלִיפִים (‏כתב חרטומים)‏.‏

מצבות זיכרון אלו נבנו כדי לחלוק כבוד לאל השמש רָא.‏ הן הוקמו על מנת להודות לו על הגנתו ועל הניצחונות שהעניק לשליטי מצרים וכדי לשטוח בפניו בקשות.‏ הדעה הרווחת היא שצורתן הועתקה מהפירמידות.‏ הן סימלו את קרני השמש המחממות ומאירות את הארץ.‏

בנוסף,‏ האובליסקים שימשו להאדרת הפרעונים.‏ הכתובות עליהם מפארות את מושלי מצרים בתארים כמו ”‏אהוב רָא”‏ או ”‏יפה.‏.‏.‏ כאטוּם”‏ שהיה אל שמש הערבּיים.‏ אובליסק אחד מספר על גבורתו הצבאית של אחד הפרעונים:‏ ”‏כוחו הוא כשל מוֹנְתוּ [‏אל המלחמה]‏,‏ השור הרומס ארצות נכר וממית מורדים”‏.‏

האוביליסקים הראשונים הוקמו בעיר המצרית יונו (‏אוֹן המקראית)‏,‏ שם שפירושו המשוער הוא ”‏עיר העמודים”‏,‏ אולי ברמיזה לאובליסקים עצמם.‏ היוונים קראו ליונו הליופוליס,‏ כלומר ”‏עיר השמש”‏,‏ מכיוון שהייתה מרכז פולחן השמש במצרים.‏ השם היווני הליופוליס מקביל לשם העברי בית שמש.‏

ספר ירמיהו מדבר על שבירת ”‏מצבות בית שמש,‏ אשר בארץ מצרים”‏.‏ ייתכן שמדובר באובליסקים של הליופוליס.‏ אלוהים גינה את עבודת האלילים שהם ייצגו (‏ירמיהו מ״ג:‏10–13‏)‏.‏

חציבה והובלה

הגדולה שבמצבות הזיכרון הללו מעידה על האופן שבו יצרו את האובליסקים.‏ המצבה עדיין מוטלת נטושה ליד אסוואן שבמצרים,‏ ארץ חציבתה.‏ לאחר שהפועלים בחרו שכבת סלע מתאימה ויישרו אותה,‏ הם כרו תעלות מסביב לגוש שממנו יוקם האובליסק.‏ מתחתיו חפרו מעברים ומילאו אותם בקורות עץ עד להפרדת כל החלק התחתון.‏ גוש האבן,‏ ששקל כ־170,‏1 טון והיה כבד מכל גוש אבן אחר שחצבו המצרים הקדמונים,‏ נגרר לנילוס והועבר ליעדו על גבי דוברה.‏

האובליסק באסוואן ננטש לאחר שהפועלים הבינו שהוא נסדק בצורה חסרת תקנה.‏ אילו הייתה מסתיימת בנייתו,‏ היה גובהו 42 מטרים ושטח בסיסו 16 מטרים רבועים.‏ עדיין לא ידוע כיצד הועמדו האובליסקים.‏

ממצרים לרומא

ב־30 לפה״ס הפכה מצרים למחוז רומי.‏ מספר קיסרים רומים רצו לקשט את עיר הבירה שלהם  במצבות זיכרון ראוותניות,‏ ולכן הועברו לרומא לא פחות מ־50 אובליסקים.‏ העברתם הצריכה בניית אוניות ענק שתוכננו במיוחד למטרה זו.‏ לאחר שמוקמו ברומא המשיכו האובליסקים לשמש בפולחן השמש.‏

עם נפילת הקיסרות הרומית,‏ נבזזה רומא,‏ ורוב האובליסקים הופלו ונשכחו מלב.‏ אולם מספר אפיפיורים רצו להציב מחדש את האובליסקים שנלקחו מתוך הריסות העיר העתיקה.‏ הכנסייה הקתולית הודתה בכך שהאובליסקים ”‏הוקדשו לשמש על־ידי מלך מצרים”‏ ושבעבר ”‏הביאו תהילת שווא למקדשי אלילים מחללי שם שמיים”‏.‏

הצבתם המחודשת של האובליסקים הראשונים בימי האפיפיור סיקסטוס החמישי (‏1585–1590)‏ לוּותה בטקסי גירוש שדים ובאמירת ברכות וכן בהזלפת מים קדושים והעלאת קטורת.‏ ”‏אני מגרש ממך שדים”‏,‏ שר הבישוף מול האובליסק שבוותיקן,‏ ”‏למען תישא את הצלב הקדוש ותישמר מכל טומאה אלילית ומכל רשעה”‏.‏

תיירים המביטים כיום באובליסקים הניצבים ברומא ודאי חושבים על הגאוניות שנדרשה לחציבתם,‏ העברתם והעמדתם.‏ הם גם כנראה תמהים על כך שמצבות זיכרון ששימשו לפולחן השמש מקשטות את עירם של האפיפיורים — אכן שילוב מוזר!‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

לוקסור,‏ מצרים

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

רומא

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

ניו־יורק

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

פאריז