צביעת בגדים — בימי קדם ובתקופה המודרנית

מאת כתב עורו!‏ בבריטניה

האם אי פעם שמת לב עד כמה הצבעים משפיעים על הרגשות?‏ אין זה מפתיע שבמהלך ההיסטוריה בחר האדם להוסיף צבע לבדים בתהליך הקרוי צביעה.‏

כאשר אנחנו קונים בגדים ורהיטים או את החומרים המשמשים לייצורם,‏ חשוב לנו שהצבעים לא ידהו.‏ כדי ללמוד על תהליכי יצירת בדים בעלי עמידות צבע גבוהה ועל התפתחות שיטות הצביעה המסורתיות,‏ הלכנו לבקר במוזיאון הצבע בבְּרֶדְפוֹרְד שבצפון אנגליה השייך לאגודת SDC.‏ * שם ראינו דוגמאות לכמה מהחומרים הבלתי רגילים אשר משמשים לצביעה כבר דורות רבים.‏

צבעים בימי קדם

עד למחצית השנייה של המאה ה־19,‏ החומרים ששימשו לצביעת בדים היו ממקורות טבעיים בלבד,‏ כגון צמחים,‏ חרקים ורכיכות.‏ לדוגמה,‏ מצמח איסטיס הַצַּבָּעִים הופק צבע כחול ‏(‏1)‏‏,‏ מרִכְפָּת הצַבָּעים,‏ צבע צהוב ‏(‏2)‏‏,‏ ומצמח הפוּאָה,‏ צבע אדום.‏ צבע שחור הופק מעץ ההֶמָטוֹקְסִילוֹן קַמְפֶּצָ’‏ה ואת הצבע הסגול הפיקו מצמח חזזית.‏ מחלזון הארגמן הפיקו צבע סגול יקר ערך,‏ המוכר כארגמן צורי ‏(‏3)‏‏.‏ צבע זה שימש לצביעת מלבושיהם של קיסרי רומא.‏

הרבה לפני תקופת הקיסרים הרומים,‏ עטו אנשי המעלה בגדים הצבועים בחומרים טבעיים (‏אסתר ח׳:‏15‏)‏.‏ למשל,‏ צבעי אדום הופקו מנקבות כנימת מגן ‏(‏4)‏‏.‏ זה היה כפי הנראה מקורו של צבע השני ששימש לצביעת אבזרי המשכן ולצביעת בגדיו של הכהן הגדול בימי עם ישראל הקדום (‏שמות כ״ח:‏5;‏ ל״ו:‏8‏)‏.‏

תהליך הצביעה

המוצגים במוזיאון הצבע מלמדים שרוב תהליכי הצביעה מורכבים בהרבה מטבילת חוטים או אריגים בתמיסת צבע.‏ במקרים רבים,‏ אחד השלבים בתהליך הצביעה כרוך בשימוש במורדנט (‏חומר צובע)‏,‏ שהוא חומר הנצמד הן לסיבים והן לצבע.‏ בעזרתו הצבע נקשר לסיבים וחדל להיות מסיס מים.‏ כימיקלים רבים משמשים כמורדנטים וחלקם מסוכנים למגע.‏

חלק מתהליכי הצביעה יוצרים ריחות לא־נעימים.‏ אחד מהם הוא התהליך הארוך והמורכב ששימש לייצור אדום אליזארין (‏Turkey red)‏. חומר זה שימש לצביעת כותנה  ויצר אדום מבריק שלא ניזוק באור,‏ בשטיפה או מחומרים מלבינים.‏ בזמנו היה התהליך כרוך ב־38 שלבים שונים ונמשך ארבעה חודשים!‏ כמה מהבגדים היפים ביותר המוצגים במוזיאון צבועים באדום זה ‏(‏5)‏‏.‏

המצאת הצביעה המלאכותית

הצבע הראשון שלא הופק ממקורות טבעיים מיוחס להנרי ויליאם פרקין ב־1856.‏ הוא גילה צבע סגול מבריק שאותו כינה מוֹבֶאִין.‏ באחד המוצגים במוזיאון מוסברת תגליתו.‏ עד סוף המאה ה־19 כבר פותחו צבעים מלאכותיים מבריקים רבים.‏ כיום מייצרים למעלה מ־000,‏8 סוגי צבעים מלאכותיים ‏(‏6)‏‏.‏ המוצרים הטבעיים היחידים שעדיין בשימוש הם הצבען המטוקסילון וצבע השָני.‏

התהליך המיוחד הנדרש כיום לצביעת חומרים סינתטיים כגון זְהוֹרִית (‏משי מלאכותי)‏ מוסבר בגלריה לצבע וטקסטיל במוזיאון הצבע.‏ הוויסקוזה,‏ סוג הזהורית הפופולרי ביותר כיום,‏ שווקה לראשונה ב־1905.‏ הואיל ואריג הוויסקוזה דומה במבנהו הכימי לכותנה,‏ ניתן היה לצבוע אותו ברוב הצבעים שהיו אז בשימוש.‏ עם זאת,‏ היה צורך לפתח מספר צבעים חדשים עבור בדים מלאכותיים מודרניים יותר,‏ כגון בדים העשוים מסיבי אצטט,‏ פוליאסטר,‏ ניילון וסיבים אקרילים.‏

האתגר לייצר צבעים שאינם דוהים

כאשר אנחנו קונים בגדים או אריגים,‏ אין אנו רוצים שהם ידהו.‏ אולם,‏ בדים רבים דוהים בשמש או אחרי כביסות חוזרות ונשנות,‏ במיוחד עם משתמשים בתכשירי ניקוי.‏ לפעמים,‏ צבעם של בדים דוהה מהפרשת זיעה או משתנה כאשר מכבסים אותם עם בגדים אחרים.‏ עמידות הצבע בכביסה תלויה בעוצמת היצמדות מולקולות הצבע לסיבים.‏ כביסות מרובות ותכשירים להסרת כתמים גורמים להפרדת הצבע מהסיבים ולדהייתו.‏ יצרני צבע בודקים את מוצריהם כדי לוודא שהשפעת האור,‏ השטיפות,‏ תכשירי הניקוי והזיעה תהיה בגבולות סבירים.‏

הסיור גרם לנו להיות ערים יותר לסוג הבדים שמהם עשויים בגדינו.‏ אולם מעבר לכך,‏ למדנו על התהליכים החכמים שתפקידם לשמר את צבעי בגדינו גם אחרי כביסות חוזרות ונשנות.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]‏

תמונות 1–4:‏ באדיבות מוזיאון הצבע,‏ בדפורד (‏www.colour-experience.org)‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]‏

תמונה 5:‏ באדיבות מוזיאון הצבע,‏ בדפורד (‏www.colour-experience.org)‏; תמונה 6:‏ Clariant International Ltd., Switzerland