האם הכול נגזר מראש?
מנקודת המבט המקראית
האם הכול נגזר מראש?
בוקר אחד, בנסיעה לעבודה, החליטו שני אנשים לקצר את דרכם ונכנסו לרחוב שאחד מהם גר בו בעבר. לפתע הבחינו בלהבות העולות מחלונות אחד הבתים. הם עצרו את המשאית שנסעו בה ובעזרת סולם שהיה ברשותם הצילו אֵם וחמישה ילדים. בעיתון אחד נאמר: ”אולי הייתה זו יד הגורל”.
רבים מאמינים שכל מה שקורה להם, אם טוב ואם רע, נקבע על־ידי כוח החזק מהם. לדוגמה, זַ’ן קלווין, מתקן דת בן המאה ה־16, כתב: ”אנו מגדירים את הגזירה הקדומה כתוכניתו הנצחית של אלוהים, שבאמצעותה קבע הוא את גורלו של כל אדם ואדם. שהרי הוא לא ברא את כולם באותו מצב, אלא לחלקם הועיד חיי נצח ולחלקם אבדון עולם”.
האם אלוהים באמת קובע מראש את מה שנעשה ואת מה שיהיה באחריתנו? מה מלמד המקרא?
”ההיגיון” שמאחורי תורת הגזירה הקדומה
חלק מחסידי תורת הגזירה הקדומה מציגים ביסודו של דבר את הטיעונים הבאים: אלוהים הוא יודע כול. הוא יודע כל דבר, כולל מה שיתרחש בעתיד. הוא יודע מה כל אדם ואדם יעשה בחייו, והוא כבר יודע מתי ובאיזה אופן ימות כל אחד. לכן, לדידם, כל החלטה שמקבל האדם, חזקה עליה שתהיה כפי מה שאלוהים חזה וגזר מראש, שאם לא כן, אלוהים אינו יודע כול. האם טיעון זה נשמע לך הגיוני? תן דעתך למשמעות הדבר.
אם כוח כלשהו כבר חרץ מראש את עתידך, אין כל טעם שתדאג לעצמך. להחלטה אם לעשן או לא לעשן לא תהיה כל השפעה על בריאותך או על בריאות ילדיך. חגירת חגורת בטיחות בזמן הנסיעה לא תעלה ולא תוריד מבחינת בטיחותך. אבל זהו היגיון מוטעה. מנתונים סטטיסטיים עולה שנקיטת אמצעי זהירות מקטינה את שיעור התמותה, ואילו חוסר זהירות מוביל לאסון.
והנה קו טיעונים נוסף. אם אלוהים בוחר לדעת הכול מראש, אזי עוד לפני שברא את אדם וחוה, הוא כבר ידע שהם ימרו את פיו. אבל כאשר אלוהים אסר על אדם הראשון לאכול מ”עץ הדעת טוב ורע” ואמר לו שאם יאכל ימות, האם הוא כבר ידע שאדם יאכל מהפרי? (בראשית ב׳:16, 17) כאשר אמר אלוהים לזוג הראשון: ”פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ”, האם ידע שהתוחלת הנפלאה שהועיד להם לחיות בגן עדן נידונה לכישלון? מובן שלא. (בראשית א׳:28).
על־פי ההיגיון, הרעיון שאלוהים יודע מראש כל החלטה שתתקבל, משמעו שהוא אחראי לכל מה שקורה — כולל מלחמות, עוולות וסבל. האם זה ייתכן? התשובה לכך מתבררת לפי מה שנאמר על אלוהים במקרא.
”ובחרת”
כתבי־הקודש מלמדים ש”האלוהים הוא אהבה” ושהוא ”אוהב משפט [צדק]”. מאז ומתמיד קורא אלוהים למשרתיו: ”שינאו רע, ואהבו טוב” (יוחנן א׳. ד׳:8; תהלים ל״ז:28; עמוס ה׳:15). במקרים רבים עודד את נאמניו לבחור בדרך הישר. למשל, כאשר כרת יהוה ברית עִם עם ישראל הקדום, אמר להם באמצעות משה: ”העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך” (דברים ל׳:19). האם החליט אלוהים מראש מה תהיה בחירתם? ברור שלא.
יהושע, ממנהיגי עם אלוהים, הפציר בבני עמו: ”בחרו לכם היום את מי תעבודון... ואנוכי וביתי, נעבוד את יהוה” (יהושע כ״ד:15). ירמיהו, נביא אלוהים, אמר ברוח דומה: ”שמע נא בקול יהוה לאשר אני דובר אליך, וייטב לך, ותחי נפשך” (ירמיהו ל״ח:20). האם אל של צדק ואהבה היה מעודד את האדם לבחור בדרך הישר ולקוות לגמול, אילו ידע שהוא נועד להיכשל? לא. דברי עידוד כאלה היו בגדר צביעות.
לכן כאשר קורים לך דברים טובים או רעים, אין זו גזירה משמיים. ’פגעים’, כלומר אירועים בלתי צפויים, הם במקרים רבים תוצאה של החלטות טובות או רעות של מישהו אחר (קהלת ט׳:11). עתידך לא נגזר מראש והחלטותיך הן שיקבעו כיצד ייראה עתידך הנצחי.
מה דעתך?
◼ האם אלוהים החליט מראש שאדם וחוה יחטאו? (בראשית א׳:28; ב׳:16, 17).
◼ אילו תכונות של אלוהים שוללות את תורת הגזירה הקדומה? (תהלים ל״ז:28; יוחנן א׳. ד׳:8).
◼ מהי האחריות המוטלת עליך? (יהושע כ״ד:15).
[קטע מוגדל בעמוד 13]
מנתונים סטטיסטיים עולה שנקיטת אמצעי זהירות מקטינה את שיעור התמותה