מחפשי המלח של מדבר הסהרה
מחפשי המלח של מדבר הסהרה
אנחנו נוסעים ברכב השטח שלנו ועל פנינו חולפים ביעף עמודי עץ הממוקמים לאורך הדרך. העמודים מסמנים את הנתיב כאשר סופות החול, השכיחות במדבר הסהרה, פוגעות בתנאי הראות.
אנחנו מתקדמים במהירות בדרך המקבילה לנתיב גמלים עתיק המקשר בין העיר אַגַדֶס במרכז ניז׳ר לגבול עם אלג׳יר והלאה. יעדנו הוא הכפר הקטנטן והנידח טֵגְווידַה־אנ־טסוּם, 200 קילומטר צפונית מערבית לאגדס. חמישים המשפחות המתגוררות בכפר זה נוהגות על־פי שיטות עתיקות יומין להפקת מלח יקר ערך מן החמר של אדמת הסהרה.
גבעות ובריכות מעשה ידי אדם
אנחנו מגיעים ליעדנו וגבעות קטנות מבצבצות לפנינו מערבות המדבר. המדריך שלנו מחנה את הרכב בקרבת גבעה בגובה 10 מטרים ומזמין אותנו לצאת ולטפס לראש הגבעה לתצפית על הכפר. תוך כדי הטיפוס האיטי הוא מסביר שהתל הזה, ועוד אחרים כמותו, נוצר לאורך שנים רבות מן הפסולת של תהליך הפקת המלח באזור.
הנוף מן הפסגה שובה לב. כמעט הכול בכפר שלרגלינו — האדמה, הקירות, הגגות — צבוע בצבעי חמר. רק העלים הירוקים של שני העצים הניצבים כזקיפים בשני קצות הכפר מוסיפים קצת גוון לתמונה. הגדרות והבתים עשויים כולם חמר. הגוון האחיד של המבנים יוצר ניגוד עם צבעי הפסטל של מאות בריכות המלח הקרובות. האזור שוקק פעילות — גברים, נשים וטף עובדים כולם במרץ.
תהליך הפקה יוצא דופן
אנחנו יורדים מנקודת התצפית והמדריך מתאר באוזנינו את השיטה המקומית העתיקה להפקת המלח. ”בעצם יש כאן רק שני סוגים של בריכות”, הוא אומר. ”את הבריכות הגדולות, שקוטרן כשני מטרים, ממלאים במים עתירי מלח. הבריכות הקטנות יותר הן בריכות אידוי. המים מ־20 המעיינות שבאזור הם בעלי אחוז מליחות גבוה כשלעצמם, אבל המקור העיקרי למלח אינו המים אלא דווקא האדמה, וזה מה שמייחד את תהליך ההפקה”. איך בדיוק מוציאים את המלח מן הארץ?
אנחנו מבחינים בגבר שמשליך אדמה אל תוך בריכה גדולה המלאה במי מעיין. הוא דורך על התערובת כמו שדורכים על ענבים בגת. כשהעבודה התבצעה לשביעות רצונו, הוא מניח לתערובת המלוחה לשקוע במשך מספר שעות. מסביבו ישנן בריכות דומות המלאות באותה תמיסה בוצית. לכל תערובת גוון שונה של חוּם מפני שצבע הבריכות משתנה עם שקיעת הבוץ.
לא רחוק משם, גבר אחר דולה את המים המלוחים מן הבריכה בעזרת קלבש — כלי עשוי קליפת דלעת — ויוצק את התמיסה אל הבריכות הקטנות יותר. בדרך כלל הגברים אחראים לשלב זה של התהליך והם גם אלה שדואגים לתחזוקת הבריכות. חלק מן הבריכות הן שקעים טבעיים באדמה, ואילו האחרות חצובות בסלע. היכן שלא ניתן לחפור, יוצרים הגברים על גבי שכבת הסלע טבעת של חמר. הם מעצבים ביד את חומת החמר ומכים בה במקל עד שהחומר מתקשה. בריכות מן הסוג הזה יש לתקן או לבנות מחדש כל שנה.
ומה הנשים עושות? סוחבות. הן דואגות שתמיד תהיה כמות מספקת של אדמה מלוחה מוכנה לעיבוד. הן גם מסירות את גבישי המלח מבריכות האידוי ומנקות אותן לקראת מחזור האידוי הבא.
תוך כדי כך מתרוצצים להם הילדים בין הבריכות הקטנות יותר. התפקיד שלהם הוא לעקוב אחר תהליך הייבוש. עם התאדות המים מן הבריכות נוצרים גבישים על פני המים. הקרום הגבישי עלול לעכב את ההתאדות, ולכן הילדים מזליפים טיפות מים אל תוך הבריכה כדי לסדוק את הקרום ולגרום לגבישים לשקוע אל תחתית הבריכה. ההתאדות נמשכת עד שנשאר רק המלח היקר.
מדוע צבעי הבריכות כה מגוונים ומרהיבים? המדריך שלנו מסביר: ”יש פחות או יותר שלושה סוגים של חמר באזור הזה, וכל אחד מהם תורם תרומה משלו לצבע המים. הצבע משתנה גם בהתאם לרמת המליחות של התמיסה. בנוסף לכך, בחלק מן הבריכות גדלות אצות שמשפיעות על צבע המים”. אנחנו מבחינים שגוני הבריכות משתנים גם בהתאם לזווית ההשתקפות של קרני השמש הלוהטות.
מלח שווה כסף
הנשים בכפר לשות את המלח הגולמי והלח ויוצרות ממנו גושים המונחים לייבוש בשמש הקופחת. הן לא מזקקות את המלח, ולכן צבע הגושים נשאר חום. הנשים יוצרות גושים בשלוש צורות — אליפסה, עיגול ומשולש. אחת הנשים מסבירה לנו שאת הגושים האליפטיים והעגולים מוכרים, ואילו המשולשים משמשים כמתנות.
מי קונה את המלח? נוודים וסוחרי מלח שעוברים דרך טֵגְווידַה־אנ־טסוּם ומציעים מזון ומוצרים אחרים בתמורה למלח. רוב המלח יוצע למכירה בשווקים של העיירות הגדולות יותר שבקצה המדבר. המלח הגולמי מן הכפר הזה לא נועד לצריכת בני אדם, אלא ישמש כתוסף תזונה לחיות בית.
אנחנו מתחילים ללכת לכיוון הרכב ובדרך רואים גבר גורף את שאריות החמר שנותרו מבריכה גדולה ריקה. הוא סוחב את המשא אל האזור המיועד לכך ומוסיף את תרומתו הצנועה לתלים מעשה ידי האדם. תוך כדי הנסיעה משם אנו חושבים כיצד הגבעות הללו ניצבות כיד זיכרון לדורי דורות של מחפשי מלח שחיו, עבדו ומתו בטֵגְווידַה־אנ־טסוּם (תרומת עט).
[קטע מוגדל בעמוד 22]
”המקור העיקרי למלח אינו המים אלא דווקא האדמה, וזה מה שמייחד את תהליך ההפקה”
[מפה בעמוד 21]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
מדבר סהרה
ניז׳ר
אַגַדֶס
טֵגְווידַה־אנ־טסוּם
[שלמי תודה]
Based on NASA/Visible Earth imagery
[תמונה בעמוד 23]
הפקת מלח יקר מאדמת החמר של הסהרה
[שלמי תודה]
Victor Englebert ©
[תמונה בעמוד 23]
בריכות האידוי עוטות שלל גוונים
[שלמי תודה]
Ioseba Egibar/age fotostock ©
[תמונה בעמוד 23]
גושי מלח מתייבשים בשמש החמה