האם כל חלקי המקרא עדיין רלוונטיים?
מנקודת המבט המקראית
האם כל חלקי המקרא עדיין רלוונטיים?
”למקרא אין כמעט שום ערך מעשי לאדם המודרני, חוץ מקצת ידע כללי כדי לפתור תשבצים או להשיב על שאלות בשעשועוני טלוויזיה”.
”המקרא מזכיר שושלות יוחסין, שמירה על בתולים ויראת אלוהים. אלה הם מושגים תרבותיים שהיו רלוונטיים בימי המקרא, אבל אין להם כמעט כל נגיעה למאה ה־21”.
”עוד לפני שהמקרא הודפס בפעם הראשונה הוא כבר היה מיושן”.
דברים אלו נכתבו לאחרונה באתר אינטרנט שדן בנושא: ”האם המקרא מיושן ולא רלוונטי?” מה דעתך על השקפות אלו? האם אתה מסכים איתן?
אולי אינך מסכים עם ביטול מוחלט כזה של המקרא, אבל ייתכן שאתה תוהה אם כל הכתוב במקרא עדיין רלוונטי. אחרי הכול, המקרא המשמש את רוב הזרמים הדתיים מחולק למה שמכונה בפי רבים הברית הישנה (התנ״ך) והברית החדשה, ומאחר שלמעלה מ־75 אחוז מתוכנו של המקרא מצוי בברית הישנה, נוצר הרושם שחלק גדול מן המקרא מיושן.
אף אחד אינו מקריב היום קורבנות בעלי חיים כפי שנדרש בתורת משה. אם כן, מה הטעם לשמור פרטים אלו בספר ויקרא הנוגעים להקרבת קורבנות? (ויקרא א׳:1 עד ז׳:38) ומה באשר לפרקים הפותחים את ספר דברי הימים א׳, פרקים המכילים ברוב רובם רשימות יוחסין? (דברי הימים א׳. א׳:1 עד ט׳:44) מדוע יש צורך ברשימות אלו אם אף אחד כיום אינו יכול להתחקות אחר שושלת היוחסין שלו ולהגיע עד לאדם כלשהו המוזכר בפרקים אלה?
נניח שאתה קוטף תפוח מעץ תפוחים. האם ברגע שהתפוח בידך העץ שעליו הוא צמח אינו רלוונטי יותר? לא אם אתה רוצה לקטוף עוד פירות! במובן מסוים המקרא הוא כמו אותו עץ תפוחים. חלקים מסוימים במקרא, כגון מזמורי התהלים או דרשת ההר נגישים יותר לקורא ו”טעימים” יותר לקריאה. אז גם אם אנו אוהבים חלקים אלה במיוחד — כמו שאנו אוהבים במיוחד פרי מסוים — האם זה אומר שעלינו להתעלם משאר החלקים? מה יש למקרא עצמו לומר בנידון?
בערך בשנת 65 לספירה כתב השליח פאולוס את איגרתו השנייה אל טימותיאוס והזכיר לו: ”מנעוריך [”מינקותך”, ע״ח] אתה יודע את כתבי הקודש היכולים להחכימך לישועה על־ידי האמונה במשיח ישוע”. עוד הוסיף: ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק” (טימותיאוס ב׳. ג׳:15, 16). כאשר פאולוס כתב ש”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל”, האם דבריו היו מכוונים אך ורק לברית החדשה?
שים לב שפאולוס מציין שטימותיאוס יודע את ’כתבי־הקודש מינקותו’. אם, כפי שיש הסבורים, טימותיאוס היה בשנות ה־30 לחייו כאשר איגרת זו נכתבה, אזי הוא היה תינוק בערך בזמן שישוע מת. היה זה עוד לפני שחלקים כלשהם מהברית החדשה, כלומר מכתבי־הקודש המשיחיים, נכתבו. אימו של טימותיאוס הייתה יהודייה, ולכן כתבי־הקודש שהיא לימדה אותו בילדותו היו ללא ספק התנ״ך (מעשי השליחים ט״ז:1). דבריו של פאולוס בנוגע ל”כל הכתוב” כללו ודאי את כל התנ״ך, לרבות חוקי קורבנות ושושלות יוחסין.
למעלה מ־900,1 שנה מאוחר יותר אנו עדיין מפיקים תועלת מחלקים אלו של המקרא במספר דרכים. קודם כול, המקרא אפילו לא היה ברשותנו אילו אלוהים לא היה דואג לכך שהוא ייכתב ויישמר על־ידי אנשים שנבחרו על־ידו (רומים ג׳:1, 2). בעם ישראל הקדום תורת משה לא הייתה רק דבר קדוש שהיה צריך לשומרו לדורות הבאים. היא הייתה למעשה החוקה של אומה זו. פרטים בתורה שאולי נראים לנו מיותרים כיום היו חיוניים להישרדותו ולתפקודו התקין של עם ישראל הקדום. יתר על כן, שושלות היוחסין המופיעות במקרא היו חיוניות כדי לזהות את המשיח, אשר נחזה כי הוא יהיה צאצא ישיר של המלך דוד (שמואל ב׳. ז׳:12, 13; לוקס א׳:32; ג׳:23–31).
אומנם המשיחיים כיום אינם כפופים עוד לתורת משה, אך עליהם לגלות אמונה בישוע, המשיח המובטח. שושלות היוחסין הקדומות במקרא מוכיחות שישוע אכן היה ”בן דוד” המובטח. ופרטים בנוגע להקרבת קורבנות עוזרים לנו להעמיק את הערכתנו כלפי הקורבן החשוב הרבה יותר שהקריב ישוע, ולבנות אמונה בערך קורבן זה (עברים ט׳:11, 12).
במאה הראשונה לספירה כתב פאולוס לקהילה המשיחית שברומא: ”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים” (רומים ט״ו:4). פסוק זה מזכיר לנו שהמקרא נכתב לתועלתנו, אבל לא רק לתועלתנו אנו. במשך למעלה מ־500,3 שנה דברים אלו שנכתבו ברוח הקודש הדריכו, הנחו ותיקנו את עם אלוהים — במדבר סיני, בארץ המובטחת, בגלות בבל, באימפריה הרומית, והם מנחים את משרתי אלוהים כיום בעולם כולו. אף ספר אחר אינו יכול לטעון לכך. בדומה לשורשיו של עץ תפוחים, אולי יהיה קשה להבחין בהתחלה בערכם של חלקים מסוימים במקרא. כדי לחשוף את הערך הטמון בהם ייתכן שיהיה צורך ”לחפור” קצת ולערוך מחקר, אבל המאמצים בהחלט ישתלמו!
האם שאלת את עצמך...
● מאיזה גיל הכיר טימותיאוס את ”כתבי הקודש”? (טימותיאוס ב׳. ג׳:15).
● אילו חלקים במקרא נכתבו ברוח הקודש ויכולים להועיל לנו? (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
● כיצד נוכל להפיק תועלת מ”כל מה שנכתב מקדם”? (רומים ט״ו:4).
[תמונות בעמוד 31]
המידע במקרא בנוגע להקרבת קורבנות עוזר לנו להעמיק את הערכתנו לקורבן שהקריב ישוע