רבים מטילים ספק בחדשות שהם קוראים ושומעים.‏ בשנת 2012 נערך בארצות הברית סקר גאלופ שבמסגרתו נשאלו המשתתפים עד כמה לדעתם הדיווחים החדשותיים המובאים בעיתונים,‏ בטלוויזיה וברדיו מדויקים,‏ הוגנים ומלאים.‏ שישה מתוך עשרה נסקרים השיבו ”‏לא כל כך”‏ או ”‏בכלל לא”‏.‏ האם חוסר האמון שלהם מוצדק?‏

עיתונאים וארגוני חדשות רבים מתחייבים לספק דיווחים מדויקים ואינפורמטיביים.‏ אך עדיין יש מקום לדאגה.‏ תן דעתך לגורמים הבאים:‏

• אילי תקשורת

  מספר קטן של תאגידים רבי־השפעה מחזיקים בבעלותם כלי תקשורת עיקריים.‏ גורמים בכלי התקשורת מחליטים אילו ידיעות יסוקרו וכיצד,‏ ומה יהיה היקף הסיקור.‏ הואיל ורוב התאגידים פועלים למטרות רווח,‏ ההחלטות המתקבלות על־ידי כלי התקשורת עלולות להיות מושפעות מאינטרסים כלכליים.‏ ברוב המקרים לא יפורסמו דיווחים שיפגעו ברווחים של בעלי ארגוני התקשורת.‏

• ממשלות

  ידיעות רבות שאנו שומעים בחדשות נוגעות לפוליטיקאים ולפעולות הממשלה.‏ הממשלות מעוניינות לשכנע את הציבור לתמוך במדיניותיהן ובנציגיהן.‏ מאחר שהתקשורת צריכה לקבל מידע מהממשלה,‏ לעיתים עיתונאים ומקורות ממשלתיים משתפים ביניהם פעולה.‏

•  פרסומות

  ברוב הארצות כלי התקשורת זקוקים למימון על מנת להמשיך לתפקד,‏ ורוב הרווחים מגיעים מהפרסומות.‏ בארצות הברית הפרסומות מהוות בין 50 ל־60 אחוז מהכנסותיהם של כתבי העת,‏ 80 אחוז מהכנסותיהם של העיתונים ו־100 אחוז מהכנסותיהם של ערוצי הטלוויזיה והרדיו המסחריים.‏ כמובן,‏ מפרסמים אינם מעוניינים לתת את חסותם לתוכניות שיציגו את מוצריהם או את אופן התנהלותם באור שלילי.‏ אם הם אינם מרוצים מתכניו של כלי תקשורת מסוים,‏ הם עשויים לבחור לפרסם במקום אחר.‏ בשל עובדה זו העורכים לרוב אינם מפרסמים ידיעות המציגות את נותני החסות שלהם באור שלילי.‏

• חוסר יושר

  לא כל אנשי החדשות נוהגים ביושר.‏ יש עיתונאים המפרסמים סיפורים בדויים.‏ למשל,‏ לפני מספר שנים עיתונאי ביפן רצה לתעד כיצד צוללנים משחיתים אלמוגים באוקינאווה.‏ משלא מצא ראיות להשחתת אלמוגים,‏ הוא השחית בעצמו כמה מהם וצילם אותם.‏ כמו כן,‏ יש המסלפים תמונות כדי להטעות את הציבור.‏ בימינו הטכנולוגיות לעיבוד תמונות כה משוכללות עד כי ניתן לערוך שינויים בתמונות מבלי שאפשר יהיה להבחין בכך.‏

• אופן הצגת העובדות

  גם כשמדובר בעובדות מוצקות,‏ אופן הצגתן נתון לשיקול דעתו של העיתונאי.‏ הוא זה שמחליט אילו עובדות ייכללו בידיעה,‏ ואילו לא.‏ לדוגמה,‏ נניח שקבוצת כדורגל הפסידה בהפרש של שני שערים.‏ זוהי עובדה.‏ אך ישנן דרכים רבות שבהן העיתונאי יכול להסביר מדוע הקבוצה הפסידה.‏

• השמטת פרטים

  כאשר עיתונאי מכין כתבה,‏ הוא לא אחת משמיט פרטים מורכבים מדי או לא־ברורים כדי ליצור ידיעה מרתקת.‏ כתוצאה מכך,‏ עובדות מסוימות מקבלות דגש מוגזם ואחרות נדחקות לקרן זווית.‏ לעיתים מגישי החדשות והכתבים צריכים לדווח על מקרה מורכב תוך כדקה,‏ ולכן הם עלולים להשמיט פרטים חשובים.‏

•  תחרות

  בעשורים האחרונים חלה עלייה חדה במספר ערוצי הטלוויזיה,‏ ולכן כמות הזמן שהציבור מקדיש לצפייה בערוץ אחד בלבד צנחה משמעותית.‏ על מנת למשוך צופים,‏ הערוצים השונים צריכים לכלול בחדשות ידיעות ייחודיות או מבדרות.‏ באשר להתפתחות זו ציין הספר הטיות בתקשורת ‏(‏Media Bias)‏: ”‏החדשות [‏בטלוויזיה]‏ הפכו לסדרת תמונות רצות שמטרתן לזעזע או לרגש את הציבור,‏ והדיווחים קוצרו בשל טווח הקשב הקצר של הצופים שרק הולך ומצטמצם”‏.‏

• טעויות

  עיתונאים הם רק בני אדם,‏ ולכן הם עושים טעויות בתום לב.‏ שגיאת כתיב,‏ פסיק שאינו במקום,‏ טעות דקדוק — כל אלה עלולים לשנות את משמעות המשפט.‏ לפעמים העובדות אינן נבדקות בקפידה.‏ זאת ועוד,‏ בשל הלחץ לעמוד בלוחות הזמנים,‏ העיתונאי עלול לרשום מספר שגוי,‏ למשל 000,‏10 במקום 000,‏100.‏

• הנחות שגויות

  אין זה קל למסור ידיעה מדויקת.‏ מה שנחשב היום כעובדה עשוי להתברר מחר כטעות.‏ למשל,‏ בעבר האמינו שכדור הארץ נמצא במרכז מערכת השמש.‏ אולם כיום ידוע לנו שכדור הארץ סובב סביב השמש.‏

אמת,‏ אין זה חכם להאמין לכל מה שנאמר בחדשות.‏ אך אין להסיק מכך שאי־אפשר להאמין לשום דבר.‏ המפתח הוא לגלות מידה סבירה של סקפטיות אך יחד עם זאת לשמור על פתיחות דעת.‏

במקרא נאמר:‏ ”‏הלוא אוזן מילין תבחן”‏ (‏איוב י״ב:‏11‏)‏.‏ להלן כמה גורמים שיסייעו לנו לבחון את המילים שאנו שומעים וקוראים:‏

• ספק החדשות:‏ האם הידיעה החדשותית נתקבלה מטעם אדם או ארגון מהימן ובר־סמכא?‏ האם התוכנית או העיתון ידועים כמקורות רציניים או כרודפי סנסציות?‏ מי מממן את ספק החדשות?‏

• מקורות המידע:‏ האם ניכר שנערך מחקר יסודי לפני פרסום הידיעה?‏ האם הידיעה מבוססת רק על מקור אחד?‏ האם המקורות מהימנים,‏ הוגנים ואובייקטיביים?‏ האם הידיעה מציגה את הצדדים השונים בצורה מאוזנת או משקפת רק נקודת מבט אחת?‏

• מטרת הדיווח:‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם מטרתה של הידיעה החדשותית להביא מקרה מסוים לידיעת הציבור או רק לבדר אותו?‏ האם מטרתה למכור מוצר כלשהו או לקדם רעיון מסוים?‏’‏

• נימה:‏ כאשר הידיעה החדשותית מוגשת בנימה כעוסה,‏ עוקצנית או ביקורתית מאוד,‏ אולי מדובר במתקפה תקשורתית ולא במידע אובייקטיבי.‏

• סתירות:‏ האם המידע ששמעת תואם למידע המוצג בכתבות או בדיווחים אחרים?‏ ידיעות הסותרות זו את זו צריכות להדליק אצלך נורה אדומה!‏

• עיתוי:‏ האם המידע מספיק עדכני?‏ דבר שנחשב לנכון לפני 20 שנה אינו בהכרח נכון בימינו.‏ מצד שני,‏ אם מדובר בידיעה טרייה,‏ ייתכן שלא יוצג בה מידע שלם ומקיף.‏

לאור האמור לעיל,‏ האם אפשר להאמין לכל מה שאנו שומעים בחדשות?‏ דברי החוכמה של שלמה המלך יכולים לסייע לנו.‏ הוא כתב:‏ ”‏פתי יאמין לכל דבר,‏ וערום יבין לאשורו [‏הפיקח שוקל את צעדיו]‏”‏ (‏משלי י״ד:‏15‏)‏.‏