הילד שלך פשוט לא מוכן לקבל ”לא”. בכל פעם שאתה מסרב לו, הוא מתפרץ בכעס ומותח את סבלנותך עד הקצה. שום דבר שאתה עושה או אומר לא מצליח להרגיע אותו, ובסופו של דבר אתה מרגיש שאין לך ברירה אלא להיכנע לרצונו. ושוב ה”לא” שאמרת בנחישות הופך ל”כן” שנובע מתסכול וייאוש.‏

אתה יכול לעצור דפוס התנהגות מייגע זה. אך ראשית תן דעתך לכמה עובדות בנושא.‏

אין זה אכזרי לומר ”לא”. יש הורים שחולקים על כך ואומרים שצריך לשכנע את הילד, להסביר את עצמך ואפילו לנהל עמו משא ומתן. הם טוענים בתוקף שיש להימנע מלומר ”לא” מחשש שהדבר יגרום לילד לחוש מרמור.‏

אמת, אולי ילדך יתאכזב בהתחלה לשמוע את המילה ”לא”. אך כך הוא לומד לקח חיוני — בחיים האמיתיים יש גבולות שצריך לעמוד בהם. עם זאת, אם תיכנע לילדך, אתה תערער את הסמכות שלך כהורה ותלמד אותו שהוא יכול לתמרן אותך על־ידי בכי בכל פעם שהוא רוצה משהו. עם הזמן התנהגותך עלולה לגרום לו לחוש כעס ומרמור. אחרי הכול, כמה זמן הוא ימשיך לכבד הורה שקל לתמרן אותו?‏

כשאתה אומר לילדך ”לא”, אתה מכין אותו לגיל ההתבגרות ולחייו הבוגרים. הדבר עוזר לו ללמוד עד כמה חשוב לגלות שליטה עצמית. לילד שלומד לקח חשוב זה יהיה קל יותר בגיל ההתבגרות לא להיכנע ללחץ להשתמש בסמים או לקיים יחסי מין לפני הנישואין.‏

כאשר אתה אומר לילדך ”לא”, אתה גם עוזר לו להיערך לקראת חייו כאדם מבוגר. ”האמת היא שאנחנו [המבוגרים] לא תמיד מקבלים את מה שאנחנו רוצים”, כותב ד”ר דיוויד וולש. ”אנחנו לא עושים לילדים שלנו טובה גדולה כשאנחנו מלמדים אותם שהעולם תמיד יגיש להם את כל מה שהם רוצים על מגש של כסף”.‏ *

התמקד במטרתך כהורה. אתה רוצה שילדך יהפוך לאדם אחראי ובוגר רגשית, ושהוא יצליח בבגרותו. אך אם אתה נותן לו את כל מה שהוא מבקש ממך, אתה למעשה פועל בניגוד למטרה זו. במקרא נאמר שאם מפנקים מישהו מגיל צעיר, בסופו של דבר הוא יהיה כפוי טובה (‏משלי כ”ט:21‏). לפיכך כדי להצליח בחינוך ילדך, עליך בין היתר לדעת לומר לו ”לא”. חינוך כזה יעזור לו — ולא יפגע בו (‏עיקרון מקראי: משלי י”ט:18‏).‏

היה החלטי כשאתה אומר ”לא”. ההורה והילד אינם שווי מעמד. לכן אינך צריך לנהל עם ילדך משא ומתן, כאילו אתה צריך לקבל ממנו אישור. אולם ככל שילדך יגדל, הוא יצטרך ’לאמן את כושר ההבחנה שלו להבדיל בין טוב לרע’ (‏עברים ה’:14‏). כשהוא יגיע לשלב זה, לא תהיה זו טעות לנסות לדבר על לבו. אך כל עוד ילדך קטן, אל תיגרר אתו לוויכוחים אינסופיים לגבי הסיבות לכך שאמרת ”לא”. ככל שתתווכח אתו יותר, כך ה”לא” שלך יישמע יותר כבקשה ופחות כהחלטה (‏עיקרון מקראי: אפסים ו’:1‏).‏

דבוק בהחלטתך. ילדך עלול לבחון את מידת נחישותך על־ידי בכי והפצרות. אם זה קורה בבית, מה תוכל לעשות? ”אל תניח לילד להתנהג כך לידך”, ממליץ הספר לאהוב מבלי לפנק ‏(Loving Without Spoiling). ”אמור: ’אם אתה רוצה לבכות, זה בסדר, אבל אני לא רוצה לשמוע את זה. לך לחדר שלך. אתה יכול לבכות שם עד שתהיה מוכן להפסיק’”. בהתחלה אולי יהיה לך קשה לנקוט עמדה נחרצת זו, ולילדך יהיה קשה לקבל את עמדתך. אך סביר להניח שעקשנותו תלך ותפחת כשהוא יבין שאתה מתכוון למה שאתה אומר (‏עיקרון מקראי: יעקב ה’:12‏).‏

גלה סבירות. אל תאמר ”לא” רק כדי להפגין את סמכותך כהורה. תחת זאת, חשוב ש’סבירותך תיוודע לכל אדם’ (‏פיליפים ד’:5‏). יש מקרים שבהם תוכל לומר ”כן” לילדך, כל עוד אינך נכנע לבכיינות וכל עוד בקשותיו מוצדקות (‏עיקרון מקראי: קולוסים ג’:21‏).‏